פעם אחת הייתה אישה בשם דודה אנה שאהבה לטייל ויום אחד הגיעה לממלכת הפכאל. כשהגיעה לשער היא התפלאה שהשומר עמד על הידיים

במקום לעמוד על הרגליים. בנוסף, השומר שהיה יחף לבש חליפה כחולה והלך על רצפה נקייה שעשויה קריסטלים. כאשר הוא ראה את דודה אנה

מגיעה לשער הוא נבהל ואמר:

“את חייבת לבוא איתי לארמון המלך”.

“למה?” שאלה אנה.

“את הולכת על רגליים במקום על הידיים ומי שעושה את זה חייב לבוא לארמון המלך!”. בדרך לארמון המלך עובר האורח אמר לאנה:

“אם תלכלכי את המדרכות והכבישים את תימחצי על ידי פיל עצום ממדים!”

“איך אתה יודע?”

“קראתי בעיתון של הממלכה שפיל מחץ מישהו כי לכלך את המדרכה ואת הכבישים שאנו הולכים עליהם עכשיו”.

אחרי שנפרדו מעובר האורח הם הגיעו לארמון ודודה אנה ראתה שלושה אנשים: המלך היפכיהו, המלכה היפכאלה והנסיכה היפכפיניה.

המלך היפכיהו לבש חולצה ירוקה ומכנסיים ירוקים, המלכה היפכאלה לבשה שמלה ורודה והנסיכה היפכפיניה לבשה שמלה סגולה. כשהמלכה ראתה

את דודה אנה היא כמעט התעלפה, קיבלה כוס מים מהמשרתת והתברר שסיפרו לה שהמדרכה בחוץ מלוכלכת. המלך היפכיהו נבהל והתייעץ עם יועציו

כדי להחליט מה לעשות. אחרי מספר דקות הוחלט שדודה אנה תקבל עונש.

היא צריכה לעמוד עמידת ראש, כלומר, ראש למטה ורגליים למעלה, במשך יום אחד. פנה אליה המלך ושאל: “את רוצה לבקש ממני משהו?”

“כן” ענתה אנה, “אני רוצה לרקוד”.

אנשים בקהל התפלאו ושאלו את עצמם: “מה הכוונה בלרקוד?”

דודה אנה לא ידעה להסביר, ופשוט התחילה לרקוד.

שמחו המלך, המלכה והנסיכה מאוד והחליטו לתת לאנה את התפקיד של רקדנית הממלכה.

“אקבל את התפקיד בשמחה!” אמרה דודה אנה, ומאז היא הרקדנית של ממלכת הפכאל.

הסוף