Loading Book...
אני עוד לא חוויתי או התנסיתי בראיון כזה מוצלח, שראוי לכתוב עליו. אומנם אני עובד כרגע במקום מכובד, אך הדרך שלי אליו לא היתה מפוארת כ”כ, פרוטקציות. זו המילה. אומנם עשיתי ראיון, אך לא נתקלתי בקשיים רבים. אני אספר על אותו ראיון, ואולי אגע קצת בדרך אותה עברתי מאז. זה היה לפני מספר שנים, 4 וחצי ליתר דיוק (התחלתי לפני הלימודים), גיסי שידך ביני לבין איזה סוג-של מעסיק שלו (לא קשור לתחום אליו נכנסתי ולא לחברה של אותו בנאדם), מתוך מענה לצורך בבנאדם עם חוש ‘טכני’. בהסתכלות אחורה, והאמת שגם בהסתכלות על המצב בהווה, אינני בנאדם עם חוש טכני כזה מפותח, אך עדיין, התקדמתי רבות עם השנים גם בתחום הזה. את אותו ראיון אני זוכר בצורה דיי מעורפלת; אני זוכר שהרגשתי שונה, לא הייתי בסיטואציה שאני רגיל אליה. הסביבה, התפקיד שאליו נכנסתי, ואני מגדיר אותו כעת הוא כמעין עוזר מנכ”ל שכזה, בתחום שקשור לתעשייה. אני סוג של כלבוייניק, אבל כלבוייניק משודרג, כזה של תעשייה וניהול, כזה שמתיימר לעסוק בדברים רציניים וגדולים בהמשך הדרך, עסקים, רכישות, מכירות וכיוצא בזאת. אני נוגע בדברים שקשורים בתפעול של מחשב, עבודה באינטרנט, עבודה טכנית במפעלים כאלו ואחרים, מיילים, וכן גם שליחויות, וגם הכנת קפה. כן כן. לגמרי, נוגע בהכל. לא ידעתי למה אני נכנס, ואני חושב שגם הבוס (אני אכן מכנה אותו כך, גם בפניו) לא ידע לאן הוא מכניס אותי בדיוק. הסביבה, היא מבוגרת, הבוס, הרואה חשבון ועוד זוג אנשים, כולם היו מעל גיל ה50. הרגשתי מוזר, כבר בראיון. לא משהו שהייתי רגיל אליו.
אז הפנים שפגשתי היו של ראובן, אותו הבוס, בחור מבריק, לבבי אך קשוח מבחוץ, קשוח לכולם. סוג של אבא. דיברנו קצת על גיסי, שאותו הוא נורא מחבב, מצאנו קצת נושאי שיחה משותפים, הבנאדם הזה עשה הכל. באמת שהיה נחמד וזורם. גילינו ששנינו שירתנו אפילו באותה יחידה בשירות הצבאי, באותו מקום אפילו בחלק מהזמן, וגם הבנים שלו שירתו באותה היחידה. נפלא. הרגשתי ממש טוב. אני לא כ”כ זוכר, אבל אני מניח שכבר באותו רגע הוא הבין שאני קצת בוסר, בטח בתחום הטכני. אבל אני חושב שהוא רצה קצת חומר גלם, הוא רצה קצת לגדל איזה מישהו לתוך העסק.
אחלה. אני לא אשכח את השאלה, שנורא הפתיעה אותי ולא הייתי מוכן לקראתה בשום צורה. “כמה אתה רוצה לקבל לשעה?”. פאק, מה? מי? אני? הרגע עשיתי עבודה מועדפת, קיבלתי כמה פרוטות והתלהבתי מטיפ של עשרים שקל. ועכשיו אני צריך להחליט על שכרי? הייתי חסר מילים, לא ידעתי מה לענות. הוא הציע לי *** לשעה, מכובד לא? (הכוכבית האחרונה זה ₪) בדיעבד, זה לא הרבה, אבל אז זה היה נראה לי בשמיים. התלהבתי. בבוא העת אגב קיבלתי גם רכב. סופר מצ’וקמק אבל עם פאקינג דלקן. פאקינג דלקן. חתמנו בלחיצת ידיים.
4.5 שנים בערך עברו מאז, ואני באותו מקום. מלא תובנות כאלו ואחרות על דרכי, ונמצא בצומת דרכים. הבוס מציע שאשאר תחת כנפיו עד אשר אסיים את לימודיי, ואולי מעבר אם ארצה, אך אני, מרגיש כי היה נהדר בחלק מהמקרים, אך אני רוצה לנסות את מזלי במקום אחר. התחום הטכני, כמו שציינתי, הוא אכן התחום הפחות חזק שלי, הוא כנראה גם לא התשוקה שלי. אולי הגיע הזמן לנסות משהו חדש, ולעזוב את הקן.
אז אולי הריאיון שעשיתי לא היה מן המניין, ולא היה כזה מרשים, אבל אני לא חושב שיש כל רע בפרוטקציות. נהפוכו, זה מעולה. ואני מתפלל שאת העבודה הבאה שלי אני אקבל באותה הצורה, ושיקבל אותי בנאדם שמזכיר את ראובן ולו במעט. על כל צדדיו הטובים יותר, והטובים פחות.