יומן מסע – מסעות הצלב

1096- מסע הצלב הראשון
היום הראשון

היי שמי רוסו אני בן 15 והשנה היא 1096.

אני משפחתי ועוד איכרים, אבירים ונסיכים יוצאים למסע הצלב הראשון.

לחץ ופחד מהלא נודע מציפים את ליבי, מחשבות של מה יהיה, האם משפחתי ואני נשרוד זאת???

התחלנו בהכנות למסע,

אימי תפרה צלב על בגדיי ועל בגדיי שאר משפחתי.

לקחנו את האוכל והציוד העמסנו על העגלות ויצאנו לדרך מפריז וכיווינו שדרכנו היא הנכונה.

הגיע הלילה והמשכנו ללכת, הייתי רעב מאוד אז עצרנו לאכול.

למה לצאת ?

עדיין מהדהדת בי השאלה – למה לצאת ?

אמנם אנחנו לא עוזבים עושר גדול אדמה או בית משלנו, אך עדיין יש לנו אחד את השני ואנחנו חיים בנחת אוכלים ונהנים.

ויודעים לבטח כי מחר יש לנו קורת גג עם פת לחם ומרק עדשים.

אני עדיין אוחז חזק בידו של אבי ושואל אותו – אבא למה לנו לצאת ?

בוא נשאר בבית.

אחי קטנים ואימי חלשה – נראה לי כי המסע יהיה להם קשה.

לאחר שנה

כבר עברה שנה חלק מתו מרעב בדרך וחלקם ממחלות שונות.

אנחנו ברוך השם כולנו ביחד אך אימי חלשה והדרך קשה לה אך אמונתה החזקה ותקוותה להושיע את ירושלים מידי המוסלמים והפורעים מחזיקה

אותה .

עברנו בתים ערים וישובים ולא מצאנו את ירושלים, חסרי תקווה כבר נעשינו, אספקת

האוכל כמעט נגמרת , אנחנו אבודים?!

אחי ואני היינו כבר רעבים אז החלטנו לעשות דבר דיי נורא אבל לא הייתה כל ברירה , הלכנו לאחד הבתים בכדי לגנוב משהו לאכול,

המשפחות לא רצו שנפגע בהם או נבזוז ונהרוס רכוש יקר ערך ולכן העדיפו לתת לנו שלל אוכל להמשך המסע,

חזרנו לכולם והם היו שמחים שהצלחנו להשיג אוכל .

לאחר שנה נוספת

אנחנו מרגישים חסרי כל תקווה.

ראינו בדרך הרבה טירות הרבה ערים שונות ועוד כל מיני מקומות מיוחדים.

קיווינו שזו היא ירושלים אך פעם אחר פעם התשובה הייתה שלילית..

השנה הזה חלפה לאט מאוד, ולאחר חודשיים נוספים של שגרה בהם ניסינו למצוא אוכל ולחפש את ירושלים, קרה הנורא מכול:

בדרכנו נתקלנו בשודדים ולאחר מלחמה עקובה מדם בהם שני הצדדים נחלו קורבנות רבים חלקם הצליח לברוח עם אוכל שנלקח מאיתנו ושלל יקר.

האבירים

האבירים היוו בשבילי דוגמא ומושא להערצה.

נטעו בי גאווה נוצרית שחיזקה את אמונתי ועודדה אותי להמשיך ולצעוד במסע.

חלקם איבדו את סוסיהם בדרך והמשיכו לצעוד יחד איתנו האיכרים.

חלקם עשו מעשים קשים מנשוא רק כדי להגן עלינו ולדאוג לצרכים בסיסים כדי שנוכל להמשיך במסע.

וכל זאת באמונה שלמה בצדקת דרכינו וכי שלרור ירושלים מהפורעים הזרים הוא החשוב מכל.

ההגעה לקונסטינופול

• מעטים הגיעו לקונסינופוטול , ילדים ונשים לא צלחו את המסע וכן חלק מהגברים.

• אימי חלתה מאוד וההחלטה היתה שאבי ושני אחי הקטנים יישארו איתה במסתור באחד הבתים עד להחלמתה.

אני המשכתי במסע.

הגעת גדודי אבירים

קונסטינופול היוותה נקודת מעבר הכרחית לכיוון ארץ ישראל, ולכן צלבנים רבים הגיעו אליה בדרכם מזרחה.

אחד מהאבירים לקח עלי את חסותו ודאג לרווחתי, זאת לאחר שאבי נתן לו שקית נכבדה עם זהב שהצליח לבזוז מאחד הבתים בדרך.

ההיתקלות בסלג’וקים

התרחשה במבצר למרגלות חומות ניקאה .

ניסיתי לעזור ולהילחם כמו גבר , כמו אביר אך ללא הועיל , האביר שלקח אותי תחת חסותו לא איפשר לי ואמר כי הבטיח לאבי ואימי שייתן

לי להילחם רק כשנגיע לירושלים , למען ההגנה על הקבר הקדוש.

הסלג’וקים נלחמו בעוצמה והאכזריות רבה , כל נוצרי שנפל לידיהם עבר מוות אכזרי.

המראות היו קשים מנשוא וליבי החל בגעגועים להורי ואחיי.

בסופו של דבר ניצחנו והמבצר בידינו .

אנטיוכיה

המשכנו במסע לעבר אנטיוכיה וגם אותה הצליחו האבירים לכבוש אך קרה דבר נורא ורבים חלו במגיפה קשה.

האביר שאבי נתן את רווחתי בידו מת ואני נותרתי ללא השגחה ויד מכוונת.

קבוצה גדולה של מאמינים החליטה לצאת לכיוון ירושלים ואני הצטרפתי אליהם .

זכרתי כי זו היתה בקשת אימי ואבי שאגיע לירושלים ואגן על הקבר הקדוש.

ההגעה לירושלים

הנה היא ניצבת מול עיני , העיר הקדושה.

חומות ענק סביבה הגנו על הקדוש מכל .

אכן, הגענו לירושלים .

פני האנשים קרנו וכולם החלו בתפילות רמות והתפילה זחלה לכל תא ותא מתאי גופי ונתנה בי תחושה כי הקולות יגיעו לאוזנה של אימי ואבי

והם יבריאו אותה ויביאו אותם לכאן לירושלים.

כיבוש ירושלים

הנסיונות היו רבים , הקפנו אות החומות בהתאם לבקשת המנהיגים , בנינו איילי ניגוח מעץ שהבאנו מספינות שפירקנו והמוסלמים השיבו באש

ובאבנים כבדות, כולם נלחמו, כל מי שנשאר – אפילו נשים וילדים.

היה מייאש, היה קשה , החום הכבד הלחות והרעב והמחסור במי שתייה.

החלה לנבוט בי תחושה שלמרות שהגענו עד לכאן לא נצליח להיכנס.

ירושלים נכבשה

לאחר מצור של חמישה שבועות ירושלים נכבשה.

היה טבח נוראי במוסלמים שלא יכולתי להשתתף בו , היה קשה לי לראות אותם הורגים ילדים ונשים שלא היה להם נשק.

התחבאתי באחד המחסנים עד שהכל נגמר.

ירושלים הפכה להיות בירתנו ואני הפכתי לאביר , אמיתי עם סוס ושריון.

לאחר שהתמקמנו שלחתי שליחיםלהביא את משפחתי לירושלים.