מכירים את הרגע הזה, שנראה שדברים ממש מסתדרים, החיים זורמים בכיף, ואז… אופס… משהו לא צפוי קורה, שמערבב את הקלפים? והכל מתפרק? שוב?
ואז אתם חושבים- מה נסגר עם החיים האלה??
למה הטוב לא יכול להישאר כל הזמן?
למה זה קורה לי תמיד?
אז הנה העניין- זה ממש לא קורה רק לכם.
לפני כמה זמן, הבורא נתן לי מסר במתנה לגבי העניין הזה.
עכשיו הגיע הזמן להעביר אותה הלאה.
זה בשבילכם.
באהבה.
הִנֵּה מַה שֶׁהָחַיִּים לִמְּדוּ אוֹתִי עַל הָחַיִּים-
הֵם מֻרְכָּבִים מאֵינְסְפוֹר רְגָעִים,
וְאֶפְשָׁר לְתַיֵּג כָּל רֶגַע כְּ”טוֹב ” אוֹ “גָּרוּעַ “
עַד כָּאן זֶה בָּרוּר וּמֻכָּר וְיָדוּעַ.
וְאִם הָרֶגַע הוּא “טוֹב” אוֹ “רָע” אוֹ “מְכֹעָר”,
בַּבָּסִיס שֶׁל כָּל רֶגַע- אוֹתוֹ הַדָּבָר.
כִּי אִם סָבַלְתִּי בּוֹ, אוֹ הָיָה לִי כֵּיף,
כָּל רֶגַע הוּא פֹּה, וְאָז… הוּא חוֹלֵף.
וְכֹל חֲוָיָה שֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת-
נוֹלֶדֶת וּמֵתָה, וּבָאָה אַחֶרֶת…
וְהַדְּפוּס שֶׁל הַנֶּפֶשׁ – שָׁרְשִׁי וְעַתִּיק,
כְּשֶׁקוֹרֶה מַשֶׁהוּ “טוֹב”- הִיא רוֹצָה לְהַחְזִיק.
הַנֶּפֶשׁ צוֹהֶלֶת: ” נָעִים לִי כָּל כָּךְ!
רוֹצָה אֶת זֶה לְתָמִיד”…
וְהָרֶגַע… הָלַךְ.
וְאָז בָּאָה חֲוָיָה קְצָת פָּחוֹת נְעִימָה,
קֹשִׁי, אוֹ צַעַר, אוֹ… לֹא חָשׁוּב מַה,
וְעָצוּב לִי, וְצַר לִי, וּבְמַבָּט אֻמְלַל
אֲנִי פּוֹנָה לַבּוֹרֵא: “אַתָּה לֹא פֵייר בִּכְלַל!”
“עַד שֶׁסּוֹף סוֹף טוֹב, זֶה פִּתְאוֹם נֶעְלַם?
לָמָּה שִׁנִּיתָ?? זֶה הָיָה לִי מֻשְׁלָם!
מַה זֶה- עֹנֶשׁ? אוֹ לֶקַח? גַּחֲמָה לֹא מֻצְלַחַת?
כְּבָר נָתַּתָ לִי טוֹב, אָז לָמָה לָקַחַת??
מַה כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי? שֶׁהַטּוֹב יִשָּׁאֵר?
זֶה כָּזֶה מְסֻבָּךְ בִּשְׁבִילְךָ לְסַדֵּר??”
הַבּוֹרֵא מְחַיֵּךְ:
” נְשָׁמָה יְקָרָה,
אֵין בָּעוֹלָם- לֹא ‘טוֹב’ וְלֹא ‘רָע’
חֲוָיָה שֶׁנִּרְאֵית לָךְ רָעָה אוֹ טוֹבָה,
הִיא רַק חֵלֶק אֶחָד מִבְּרִיאָה אֲהוּבָה.”
“מֵהַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם-
הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהוּא- יְפֵהפֶה וּמֻשְׁלָם.
אֲנִי רֹאֶה אֶת הַיֹּפִי, גַּם אַתְּ יְכוֹלָה”
הוּא שׁוֹלֵחַ אֵלַי גַּלִּים שֶׁל חֶמְלָה.
וּמְסַפֵּר לִי אֵיךְ כָּל חֲוָיָה בַּיְּקוּם
הִיא זְמַנִּית וְחוֹלֶפֶת, נְמוֹגָה אֶל תּוֹךְ כְּלוּם
“וּכְשֶׁאַתְּ נֶאֱחֶזֶת בָּהּ”, הוּא מַמְשִׁיךְ בָּהֶסְבֵּר,
“אַתְּ יוֹצֶרֶת לָךְ סֵבֶל הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר.”
“כָּךְ הַכֹּל פֹּה פּוֹעֵל- כָּל הַזְּמָן בִּתְנוּעָה.
הִשְׁתַּנּוּת מַתְמֶדֶת- זֶהוּ חֹק הַבְּרִיאָה.
כָּל מַה שֶׁנּוֹצָר מִתְפָּרֵק וְנָגוֹז,
אָז אֵין מַה לְנַסּוֹת לְהַחְזִיק, לֶאֱחֹז.”
“כִּי כְּלוּם לֹא נוֹעָד לִהְיוֹת עַד אֵינְסוֹף
כָּל מַה שֶׁנִּמְצָא פֹּה- אַחַר כָּךְ יַחְלֹף.
זֶה חֹק טֶבַע פָּשׁוּט, לֹא בְּשֹוֹרַת אִיוֹב-
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה- זֶה לֹא רָע וְלֹא טוֹב!”
“לַחֲווֹת אֶת הַכֹּל מִבְּלִי לְהִצָּמֵד-
זֶה הַשִּׁעוּר שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד.
וּמִי שֶׁמֵּבִין זֹאת בְּאֹפֶן עָמוֹק,
הַשָּׁהוּת שֶׁלּוֹ פֹּה הִיא בְּטַעַם מָתוֹק.”
“אִם תִּרְצִי בֶּאֱמֶת לְהַפְסִיק לִסְבֹּל-
תִּלְמְדִי אֵיךְ לִחְיוֹת בְּתֵאוּם עִם הַכֹּל.
בִּמְקוֹם לְהִתְנַגֵּד- לוֹמַר ‘כֵּן’ לַתְּנוּעָה
לְהִצְטָרֵף לַזְּרִימָה הַטִּבְעִית שֶׁל הַבְּרִיאָה.”
“לְהַכְתִּיב לָחַיִּים אֵיךְ הֵם ‘צְרִיכִים לִהְיוֹת’
זֹאת הַמְצָאָה בִּלְעָדִית שֶׁלָּכֶם- הַבְּרִיּוֹת
וְלַאֱנוֹשׁוּת יֵשׁ הַרְבֵּה הַמְצָאוֹת מֻצְלָחוֹת,
אֲבָל עִם כָּל הַכָּבוֹד- זֹאת קְצָת פָּחוֹת.”
“אָז מֻתָּר לָךְ לְהַפְנִים אֶת הַמֶּסֶר, נְשָׁמָה יְקָרָה,
(וּמֻתָּר לָךְ גַּם לֹא, כִּי יֵשׁ חֹפֶשׁ בְּחִירָה)-
לִפְעֹל עִם, וְלֹא נֶגֶד, כִּוּוּן הַתְּזוּזָה,
לֵהָנוֹת מִמַּה שֶׁיֵּשׁ, לְשַׁחְרֵר אֲחִיזָה,”
“לְהַסְכִּים לַשִּׁנּוּי, שֶׁמִמֵּילָא קוֹרֶה-
זֶה הַמֶּסֶר הַיּוֹם- בְּאַהֲבָה, מֵהַבּוֹרֵא.”
תּוֹדָה בּוֹרֵא!
Published: Sep 13, 2014
Latest Revision: Sep 13, 2014
Ourboox Unique Identifier: OB-16875
Copyright © 2014
עושה לי טוב לראות את טיפות הגשם זוהרות על עלה ירוק,
להפוך דף ולראות
עלה בצבע אש, ועוד דף עם אסופת עלי שלכת.
כך , טל מבטיחה לי שיש למה לצפות, שאני יכולה להרפות מהעלה
הירוק היפה, מהדף, מהרגע של אתמול, כי יבואו אחריו אחרים ויפים לא פחות.
אבל דווקא לי, בתור
אספנית כפייתית של דברים יפים ובמיוחד רגעים וזיכרונות , קשה מאד להיפרד.
וטל עושה זאת כל כך יפה עד שמהמקום שהיא לוקחת אותך להסתכל
על העולם, הכול כמו שהוא יפהפה ומושלם.
היא אומרת להיות בתנועה, בהשתנות מתמדת. לשחרר, ובזה להשתחרר ממה שכובל אותך ועוצר בעדך.
כלומר ליהנות מהרגע ולא להיאחז בו כאילו הוא נצח.
הלוואי הלוואי ונשכיל.
יופי של ספר כטל מרענן, יופי של תמונות.
כולו הנאה צרופה לעיניים ולראש.
אך איך אגמל ממנו , טל?
אם לא תוציאי ספר נוסף.