סתיו נעטף בגלימות של גשם

גשם ירד אתמול בבוקר. בשתי הפסקות בנות שעה. הגל הראשון היה ב5.00 בבוקר,צינה סתווית נשבה בקרירות הרעידה את נקבוביות עורי. התריס הוגף ממשבה והשרה אווירה סתווית. שינוי התחולל באוויר.

שינוי מבורך. ניחוח האדמה דגדג את נחיריי.מחשבותיי התרוצצו בעוד הבית ישן. אומרים שהגשם הראשון לוקח מאיתנו את החטאים,מטהר את גופינו לקראת הימים הבאים. רוחץ שמשות של מכוניות שהאבק נערם על דפנותיהן, מחדש ימיהן כקדם.

השמים לא היו אפורים, ענני הבוקר לא נראו באופק בכלל,יום סתווי ששמש ורוח משחקות יחדיו מחבואים. ביום השני של החג, אחרי הרחצה הראשונה באו גלימות נוצצות של גשם. גלימה של גשם קווי,הניתך ארצה כמו בסדר מאורגן בשמים. בטח יש שם שר גשמים שאוהב לצייר את הגשם. אולי יש לו נטיה לגרפיקה, המטח הראשון היה קווים ארוכים. המטח  השני  היה גשם מעגלי-צלילי הייתי אומרת. יש לי חלון צרפתי במטבח, בנוי מאדן שיש ויש בו סורג עם בטן תפוחה. על אדן המעקה הצר משיש הנחתי סירי חג לייבוש והגשם הניתך ירד במחול גשמי הרקיד את הסירים והמכסים בקול תרועה.

גשם של טהרה. עשרים דקות ארוכות ירד היורה. אסף בדרכו השקופה את הכוונות, את ההשתדלות, את הרצונות, את הבקשות, את התפילות ונעלם כפי שהגיע. ככה בפתאומיות כמו אורח.

רַק בְּסֶפְּטֶמְבֶּר בִּשְׁמוּרַת הַמַּסְרֵק

מִתְעוֹרֵר אֶל שֶׁמֶשׁ חָרְפִּית

בֵּן חָצָב סִתְוָנִי.

מְנַעְנֵעַ אֶת עֲלֵי כּוֹתַרְתּוֹ הַוְּרַדְרַדִּים

הַנִּמְתָּחִים כִּמְנִיפָה צִבְעוֹנִית

בְּתוֹךְ חֻרְשָׁה מְצֻיֶּצֶת

בְּעוֹד שֶׁשֵּׁת אַבְקָנָיו הַסֶּגוֹלִים

מִזְדַּקְּרִים כְּנֵזֶר

אֶל שָׁמַיִם רֵיקִים מֵאִפּוּר. עַכְשָׁו

בָּאָה בַּת צְחוֹק שִׁמְשִׁית

מְלַטֶּפֶת אֶת רֹאשׁוֹ  הַתָּמִיר.

עוֹד תְּזַמְזֵמְנָה הַדְּבוֹרִים

בְּחִזּוּרָן אַחַר הָאַבְקָנִים

שֶׁרַק אוֹדִיסְאוּס יוֹדֵעַ

לִקְשֹׁר כְּתָרִים

לְבֵן חָצָב סִתְוָנִי

הַמְּפַלֵּס לוֹ דֶּרֶךְ בֵּין הַסְּעָרוֹת.

אֲנָפוֹת לְבָנוֹת חַגּוֹת לְעֵבֶר שָׁמַיִם
זוֹרְחִים בִּלְּחָיַיִם וְרֻדּוֹת זְהַבְהַבוֹת
גַּם הַגְּבָעוֹת הָרְדוּמוֹת
פּוֹקְחוֹת עֵינַיִם וּמִתְעוֹרְרוֹת 
אֶל שַׁלְוָה בְּרוּאָה.
רַק שֶׁמֶשׁ זְהֻבָּה מוֹתַחַת אֵיבָרֶיהָ
לְיוֹם חָדָשׁ שֶׁמַּרְעִיד
אֶת נִימֵי לִבִּי.

את הציור של מקסימה גרליץ , אני מאוד אוהבת. בפינת “היוצר והיצירה”בקבוצתי “אות ועוד” הציור והציירת התארחו. הציור היווה מודל להשראת כתיבה של שירים וסיפורים. נכתבו הרבה יצירות מתוך המחוזות האישיים של הכותבים. כשמקסימה סיפרה על החוויה שלה בקבוצה נולד שירי המדבר את התמונה. אֲנִי אֵשׁ 
הַחוֹלֶמֶת 
תְּנוּעָה

מה מסמל גשם עבורי?

את השינוי שיתחולל בתוכי השנה הזאת. אצמח מתוך כנפיים של ריקוד חיי ואנסוק לשמים עם חלומותיי.

בְּזַהֲרוּרֵי אוֹר וּמַיִם נוֹלָד

כֶּתֶר רֹאשׁ הַשָּׁנָה

מְבֹרָךְ בַּאֲרֻבּוֹת בְּרָכָה

שֶׁבָּאוּ מִשֶּׁעָרֵי שָׁמַיִם

הֵבִיאוּ אִתָּם

סְלִיחָה

ומתוק הניחוח הזה בנחיריים, צובע באהבה את האור בעיניים. הצמיחה מתעוררת ממגעו של גשם ראשון

צובעת חיי בתקווה

מושכת בזהוב את שפתיה של אימא אדמה.

גשם סתווי היה הגשם שטיהר מחשבותיי, בא כאורח והטביע בי חותמו. שתהיה לנו שנה טובה וגמר חתימה טובה

גֶּשֶׁם סְתָוִי רוֹחֵץ  פָּנָיו בְּמִדְרְכוֹת לִבִּי

נִיחוֹחַ שֶׁל נִקָּיוֹן שְׁמֵימִי

פּוֹשֵׁט בַּאֲוִיר

מַחְלָצוֹת שֶׁל טָהֳרָה

לוֹבֶשֶׁת נַפְשִׁי בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת

מִתְרַצָּה.

וַאֲנִי כְּאוֹתוֹ אוֹר שֶׁל חֶסֶד

עוֹטֶפֶת מַעֲשַׂי בְּחֶמְלַת הָאֶבְיוֹנִים

יוֹדַעַת  נֹעַם לִבְּךָ

בְּשִׂיחַ וְסוֹד

בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל הוֹד.

וְאֶהֱיֶה אֲנִי בּוֹרֵאת סְלִיחוֹת

גַּם אִם לֹא חַטָּאתִי

נַפְשִׁי תִּדֹּם –