המושב נמצא באזור דרום השרון, כ3 ק”מ דרומית מזרחי מושב מזור שייך למועצה האזורית חבל מודיעין וממוקם באזור דרום השרון, כ3 ק”מ דרומית מזרחית לפתח תקווה.

הסמל הינו לפיד בוער ומשני צדדיו ענפי זית ותאנה האופיניים לאזור זה. גבולות המועצה נמצאים באזור ממלכת החשמונאים שגרו בתקופה ההיא שם ולחמו ומרדו ביוונים. ונקברו שם.
בחג החנוכה מועבר מאזור זה מקברות המכבים הלפיד הבוער כסמל קוממיות ישראל ולתפארת מדינת ישראל

.המושב הוקם בשנת 1949 ע”י עולים חדשים שהגיעו מהונגריה וצ’כיה, הוא משתייך לתנועת בני המושבים והוא חלק מחבל מודיעין

.מקור שם המושב הוא ממזרע – המושב הערבי שעל חרבותיו נבנה המושב. מזור=רפואה: על שם צמחי המרפא שגידלו במושב

כמות התושבים: 1,349(נכון לשנת 2014). המבנים הציבוריים במושב הם: מרפאה, בית העם, מזכירות, ספרייה, גני ילדים, מועדון וותיקים, קן הנוער של התנועה, ומכולת.

החגים אותם חוגגים במושב מדי שנה הם: חג המעלות – הצטרפות לתנועת המושבים בטקס אש, שבועות – חג המים, תהלוכת עגלות מקושטות, הצגת הביכורים של בני המושב – תינוקות חדשים שנולדו השנה, בני נוער שמתגייסים, גן חובה שעולה לכיתה א’, חג פורים – חגיגה משותפת לכל הילדים, תהלוכת תחפושות משותפת.

טקסים: יום השואה ויום הזיכרון – נערכים טקסים ע”י תושבי מזור בבית העם וליד האנדרטה לזכר הנופלים מבני המושב עצמו.

במושב קיים מבנה היסטורי ששינה את ייעודו במהלך השנים: מבנה שהיה בעבר מחסן ביצים, אחר כך הוסב לקן נוער ובשנים האחרונות שופץ ומושכר כבית למגורים.

פינת החמד שבחרנו היא השטח החקלאי הצמוד למושב, בשטח יש צמחיה רבה ומגוונת, מסלולי טיול (גם שביל ישראל עובר שם) ומקומות אינטימיים לפיקניקים.

עושים יוגה במושב

צרכנייה

בית העם

משטרת מזור

מרפאה

טקס יום השואה במושב

מועדון הוותיקים

דואר

גן השעשועים

בית הכנסת

שאלון לתושב צעיר

רוני: “מתי הגעת למושב”?

נטלי הראל: “בשנת 2009”.

רוני: “מה היו הסיבות לבחירתך לעבור למושב מזור”?

נטלי הראל: “רציתי לגור בבית פרטי עם גינה, סביבה ירוקה, מקום קטן וקהילתי”.

רוני: “מה ומי הם הגורמים שסייעו לך כשהגעת למושב? תארי ותני דוגמא”.

נטלי הראל: “פגשתי אימהות של ילדים שהיו בגן עם בתי הבכורה, הן עזרו לי להתאקלם במושב, המליצו לי על חוגים, הכירו לי את השכנים, הזמינו אותי לביתם וכו’ “.

רוני: “מה הם הקשיים איתם את מתמודדת במושב ובאיזה אופן את מתמודדת אתם?”

נטלי הראל: “במושב יש בתדירות דיי גבוהה פריצות לבתים, אני מתמודדת על ידיי כך שמקפידה להפעיל את האזעקה, לנעול את כל דלתות וחלונות הבית, כמו כן יש לנו כלב שמירה”.

רוני: “במה את עוסקת”?

נטלי הראל:” אני מנהלת תקשורת שיווקית בחברת דרך ארץ מפעילת כביש 6″.

רוני: “מה את אוהבת במושב”?

נטלי הראל:” את הקהילתיות, ואת האחווה שבין בני המושב”.

רוני: “מה היית רוצה לשפר או לשנות במושב”?

נטלי הראל:” הייתי רוצה שהתושבים ידאגו לקשור את כלביהם בחצרות הבתים על מנת שלא תהיה צואה על מדרכות המושב

שאלון לתושב וותיק

רוני:” באיזו שנה הגעת למושב”?

קורט נוסבאום:” הגענו למושב בשנת 1949″.

רוני:” מה היו הסיבות להגעתך למושב”?

קורט נוסבאום:” עליתי לארץ עם הורי וסבתי. לאחר שבועיים אבי נפטר ולכן לא יכולתי להתגייס לצבא ובמקום שירות צבעי שלחו אותי ליישב ישוב ספר על מנת שנהיה כמה שיותר קרובים אל הגבול “.

רוני:” כיצד נראה המושב שהגעת אליו לראשונה”?

קורט נוסבאום:” כשהגעתי אל המושב היו בו בתים ערביים נטושים, ללא חלונות ודלתות וללא חשמל ומים”.

רוני:” מה היה מקור הפרנסה שלך”?

קורט נוסבאום:” עבדתי על טרקטור וגם הייתי שומר”.

רוני:” מה היו הקשיים איתם התמודדתם בעבר וכיצד”?

קורט נוסבאום:” קשיי פרנסה, חוסר הבנה בחקלאות שהוביל להרבה כישלונות והפסדים כספיים על גידולים שלא הצליחו לצמוח, ניתוק מיישובי המרכז, הצורך לשאוב מים, לחיות לאור פתליות והתמודדות עם גנבות חוזרות ונשנות של הירדנים”.

רוני:” מה היו ענפי החקלאות במושב וכיצד שיווקתם את התוצרת החקלאית”?

קורט נוסבאום:” כל השיווק נעשה דרך המזכירות האגודה השיתופית מזור. עד מחצית שנות השישים המושב התפרנס מגידול תרנגולות, עגלים ופרות”.

רוני:” אילו אירועים ציינתם בעבר”?

קורט נוסבאום:” ציינו את כל החגים, חגגנו במסיבות ונשפים, לכל התושבים היה מאת כסף ורכוש, לא היתה קינאה, כולם אהבו אחד את השני לכל השמחות גם באירועים פרטיים כל אחד היה מגיעה עם כיבוד שהכין בביתו, היתה אחווה הדדית”.

רוני:” מה היו אמצעי התקשורת”?

  קורט נוסבאום:” היה דואר וטלפון ציבורי שהיה נמצא במזכירות.

רוני:” מה היו אמצעי התחבורה

“.קורט נוסבאום:” היתה מסאית קטנה במושב לרוב הלכו ברגל לכביש הראשי וחיכו לאוטובוס

רוני:” מה היו הקשרים בין חברי המושב וכיצד הם באו לידי ביטוי”?

“.קורט נוסבאום:” הקשרים בין חברי המושב כולם הכירו אחד את השני והם באו לידי ביטוי בכך שנעזרנו אחד בשני כשהיינו צריכים

רוני:” מה היו המוסדות הציבוריים במושב”?

“.קורט נוסבאום:”מוסדות הציבור שהיו במושב הם: צרכניה, מזכירות, מחלבה, מחסן ביצים ובית כנסת

ראיון תושב צעיר

שם המתראיין – משה זיו

שאלה 1: מתי הגעת למושב ?

תשובה: הגעתי למושב בשנת 2005.

שאלה 2: מה היו הסיבות לבחירתך לעבור למושב ולא לעיר/קיבוץ/כפר?

תשובה: הסיבות לבחירתי לעבור למושב הן:

• חיפשתי מקום מגורים שקט.
• חיפשתי מקום עם איכות חיים.
• חיפשנו מקום עם בו ילדי יוכלו לצאת ולשחק מבלי שמבוגר ילווה אותם.

שאלה 3: מה היו הסיבות לעבור למושב שלנו ?

תשובה: הסיבות לבחירתי לעבור למושב מזור הן:

• הקירבה היחסית למקום העבודה.
• זה המקום בו רעייתי נולדה, גדלה וחיה בו עד היום.
• המושב ממוקם באזור מרכז מה שמאפשר גישה נוחה לערים שמסביב.

שאלה 4: מה ומי הגורמים שסייעו לך כשהגעת למושב ? תאר ותן דוגמאות.

תשובה: מי שסייעו לי בהגיעי למושב היו הוריה של אשתי אשר סייעו לנו באיתור מקום מגורים בסמוך אליהם.

שאלה 5: מה הם הקשיים איתם אתה מתמודד במושב ובאיזה אופן אתה מתמודד איתם?

תשובה:

שאלה 6: במה אתה עוסק ?

תשובה: אני מנהל תפעול של משרד עורכי דין גדול בתל אביב.

שאלה 7: מה אתה אוהב במושב:

תשובה: מה שאני אוהב במושב זה את השקט, הרוגע, את הירוק שמסביב ואת התושבים הנעימים.

שאלה 8: מה היית רוצה לשפר ו/או לשנות במושב.

תשובה: מה שהייתי משפר זה את מראה גני השעשועים  וכמו כן הייתי משפר את הביטחון של התושבים.

אלון לתושב צעיר

המרואיין הוא ברוך טולדנו

1. מתי הגעת למושב? אני הגעתי בשנת 2010.
2. מה היו הסיבות לבחירתך לעבור למושב ולא לעיר/לקיבוץ לכפר? אני אוהב מושב בגלל המרחבים הגדולים והפתוחים ובגלל השקט. הירוק בעיניים והשלווה.
3. מה היו הסיבות לעבור למושב שלנו? אשתי סיגל היא בת המקום וקיבלנו אדמה מהוריה לבנות עלייה את ביתנו אז עברנו למזור וכאן בנינו בית בשמחה.
4. מה ומי הם הגורמים שסייעו לך כשהגעת למושב? תאר ותן דוגמא. הגורמים שסייעו לי כשהגעתי למושב הם משפחתה של אשתי. הוריה ואחיותיה: הם עזרו לנו בהגשת תוכניות עבור ביתנו למינהל מקרקעי ישראל, חמי ז”ל נתן לנו פועלים שיעזרו בהכשרת הקרקע לפני הבנייה. חבר שלי בנה לנו בית והביאו למושב. אחיותיה של אשתי עזרו לנו  להעביר הכל ולסדר הכל בבית כשהיה מוכן.
5. מהם הקשיים איתם אתה מתמודד במושב ובאיזה אופן אתה מתמודד איתם? הקושי מבחינתי הוא גנבות וגנבים: כמעט וכל ערב גנבים מגיעים למושב שלנו, פורצים למכוניות ובתים וגונבים כל דבר בעל ערך. זה קשה ומפחיד מאד ויוצר הרגשה לא בטוחה. הדרך היחידה להתמודד עם קושי זה היא למגן את הבית והרכב עד כמה שניתן אזעקה, מסמרי ביטחון בחלונות ועוד הבעיה שלא תמיד זה עוזר. מלבד זאת איני חווה שום קשיים במושב שלי.
6. במה אתה עוסק? אני עובד בחברת הייטק, מנהל תוכנה בחברת סל”ע.
7. מה אתה אוהב במושב? אני אוהב מאד את השקט ואת הטבע במושב. את המרחבים והחצר הגדולה, שמאפשרת לנו להנות ולנוח ולילדות להתרוצץ ולשחק. בגלל גודלה של החצר שמנו ברכה וזה עוד דבר כייפי ונחמד שמאפשרים החיים במושב.
8. מה היית רוצה לשפר ו/או לשנות במושב? הייתי רוצה שיהיו במושב יותר צמחים ושטחים ירוקים, שיהיה פחות רעש של מטוסים בימים ראשון וחמישי וחוץ מזה הכל סבבה מבחינתי. אוהב את המושב ולא הייתי משנה דבר.

שם המתראיינת: תרצה אוחנה

שאלה: באיזה שנה הגעת למושב ?

תשובה: השנה בה הגעתי למושב היא 1951.

שאלה: מה הסיבות להגעתך למושב ?

תשובה: הסיבה שהגעתי למושב היא שאבי פגש חבר ששירת איתו בצבא צ’כוסלובקיה והוא סיפר לו על קבוצת עולים שעלו למושב ששמו מזור (תרופה).

שאלה: כיצד נראה המושב כשהגעת אליו לראשונה.

תשובה: התיאור המושב כפי שהיה פעם: שדה קוצים עם יסודות של בתים שאמורים להיבנות.

שאלה: מה היה מקור הפרנסה שלך ?

תשובה: מקור הפרנסה שלי היה חקלאות.

שאלה: מה הם הקשיים בהם התמודדתם בעבר וכיצד:

תשובה: הקשיים איתם התמודדנו בעבר היו שירותים, מטבח, תחבורה.

כיצד התמודדנו עם קשיים אלו: מטבח – מכיוון שהיינו 4 נפשות והבית היה קטן אז את המכולה שהביאה ציוד אישי מסלובקיה הפכו למטבח+מחסן.

תחבורה – התחבורה היתה סוס ועגלה.

שירותים – השירותים היו במרחק הליכה מהבית.

שאלה: מה היו ענפי החקלאות במושב ? וכיצד שיווקתם את התוצרת החקלאית ?

תשובה: ענפי החקלאות במושב היו פרחים, ירקות, תרנגולות מטילות ביצים, עגלים לבשר.

שאלה: אילו אירועים ציינתם בעבר ?

תשובה: האירועים שציינו בעבר הם: שבועות ופורים.

שאלה: מה היו אמצעי התקשורת ?

תשובה: אמצעי התקשורת היו דואר, קו טלפון במזכירות המושב.

שאלה: מה היו אמצעי התחבורה ?

תשובה: אמצעי התחבורה היו סוס ועגלה, אוטובוס שנכנס פעם בבוקר ופעם בערב.

שאלה: מה היו הקשרים בין חברי המושב וכיצד הם באו לידי ביטוי ?

תשובה: הקשרים בין חברי המושב כולם הכירו אחד את השני והם באו לידי ביטוי בכך שנעזרנו אחד בשני כשהיינו צריכים.

שאלה: מה היו המוסדות הציבוריים במושב ?

תשובה: מוסדות הציבור שהיו במושב הם: צרכניה, מזכירות, מחלבה, מחסן ביצים ובית כנסת.

שאלה: מה השתנה במהלך השנים:

תשובה:

• אוכלוסייה – כשהגענו למושב היו רק עשרות תושבים וכיום מתגוררים במושב בסביבות 1,500 תושבים 81 משפחות.
• מקורות פרנסה – בעבר מקורות הפרנסה היו בעיקר תחום החקלאות וכיום המון תושבים נוטשים את החקלאות ופונים למקורות פרנסה אחרים.
• אירועים חברתיים – בעקבות גידול האוכלוסייה יש יותר מפגשים של ימי הולדת, פעולות של נוער, פעילות שבועות ועוד אירועים ומפגשים חברתיים.
• חינוך – בעבר למדו הילדים בבית ספר מאולתר ברינתיה וכיום לומדים הילידים בבית ספר אזורי בבני עטרות וכמו כן, נוספו לא מעט גני ילדים ומעונות.
• אמצעי תקשורת – כיום מופץ חוזר שבועי בין התושבים, קיים עמוד פייסבוק של המושב.
• אמצעי תחבורה – תדירות התחבורה הציבורית גדלה משמעותית וכייום כמעט בכל שעה נכנס אוטובוס אוטובוס.

שאלה:

• האם אתה מרוצה מהשינויים שחלו במושב בשנים האחרונות ?

תשובה: מרוצה מאוד מהשינויים.

• מהם לדעתך השינויים שהשפיעו לטובה על המושב ?

תשובה: השינויים שלדעתי השפיעו לטובה על המושב הם: המושב התפתח – נסללו כבישים, מדרכות, נטעו עצים, הבתים המקוריים השתנו והתווספו גני ילדים, מגרשי ספורט, גינות ציבוריות, התחלפו תושבים.

• מהם לדעתך השינויים שהשפיעו לרעה על המושב ?

תשובה: השינויים שהשפיעו לרעה על המושב הם שהיום האוכלוסייה גדלה, לא מכירים את התושבים החדשים, יש צורך לנעול את הבתים מפני גניבות.

שאלה: מה היית רוצה לשמור לדורות הבאים מחיי התרבות, המסורת והמנהגים שהיו נהוגים בשנים הראשונות להקמת המושב ?

תשובה: הייתי רוצה שהמנהג להגיד שלום ברחוב כשנפגשים יישמר. ילדים ומבוגרים יברכו לשלום אחד את השני, להמשיך את המסורת של שבועות.

שאלה: הייתי שמח לשמוע ספור אישי מעניין שקרה לך במושב.

תשובה: הסיפור שלי הוא שהייתה לנו סוסה שכולם אמרו שהיא יפה במושב. קראו לה שחורקה – שחורה עם כתם לבן במצח. אחי שגדול ממני לקח אותי ואת חברתי שלושה על סוסה אחת ויצאנו לכיוון נחלים. אז לא היה כביש סלול.

לצדי הכביש גדלו שושני בר. הזמן האיץ בסוסה ונראה שהסוסה שלנו לא אהבה את הקולות והתחילה לדהור על שושני הבר הקוצניים והתמלאנו בקוצים. זה כאב שקשה לשכוח. לא עליתי על סוס במשך שנים.

 שאלון לתושב וותיק

רוני:” באיזו שנה הגעת למושב”?

קורט נוסבאום:” הגענו למושב בשנת 1949″.

רוני:” מה היו הסיבות להגעתך למושב”?

קורט נוסבאום:” עליתי לארץ עם הורי וסבתי. לאחר שבועיים אבי נפטר ולכן לא יכולתי להתגייס לצבא ובמקום שירות צבעי שלחו אותי ליישב ישוב ספר על מנת שנהיה כמה שיותר קרובים אל הגבול “.

רוני:” כיצד נראה המושב שהגעת אליו לראשונה”?

קורט נוסבאום:” כשהגעתי אל המושב היו בו בתים ערביים נטושים, ללא חלונות ודלתות וללא חשמל ומים”.

רוני:” מה היה מקור הפרנסה שלך”?

קורט נוסבאום:” עבדתי על טרקטור וגם הייתי שומר”.

רוני:” מה היו הקשיים איתם התמודדתם בעבר וכיצד”?

קורט נוסבאום:” קשיי פרנסה, חוסר הבנה בחקלאות שהוביל להרבה כישלונות והפסדים כספיים על גידולים שלא הצליחו לצמוח, ניתוק מיישובי המרכז, הצורך לשאוב מים, לחיות לאור פתליות והתמודדות עם גנבות חוזרות ונשנות של הירדנים”.

רוני:” מה היו ענפי החקלאות במושב וכיצד שיווקתם את התוצרת החקלאית”?

קורט נוסבאום:” כל השיווק נעשה דרך המזכירות האגודה השיתופית מזור. עד מחצית שנות השישים המושב התפרנס מגידול תרנגולות, עגלים ופרות”.

רוני:” אילו אירועים ציינתם בעבר”?

קורט נוסבאום:” ציינו את כל החגים, חגגנו במסיבות ונשפים, לכל התושבים היה מאת כסף ורכוש, לא היתה קינאה, כולם אהבו אחד את השני לכל השמחות גם באירועים פרטיים כל אחד היה מגיעה עם כיבוד שהכין בביתו, היתה אחווה הדדית”.

רוני:” מה היו אמצעי התקשורת”?

  קורט נוסבאום:” היה דואר וטלפון ציבורי שהיה נמצא במזכירות.

רוני:” מה היו אמצעי התחבורה

“.קורט נוסבאום:” היתה מסאית קטנה במושב לרוב הלכו ברגל לכביש הראשי וחיכו לאוטובוס

רוני:” מה היו הקשרים בין חברי המושב וכיצד הם באו לידי ביטוי”?

“.קורט נוסבאום:” הקשרים בין חברי המושב כולם הכירו אחד את השני והם באו לידי ביטוי בכך שנעזרנו אחד בשני כשהיינו צריכים

רוני:” מה היו המוסדות הציבוריים במושב”?

“.קורט נוסבאום:”מוסדות הציבור שהיו במושב הם: צרכניה, מזכירות, מחלבה, מחסן ביצים ובית כנסת

שאלון לתושב וותיק

אני בחרתי בסבתא שלי קלרה

• באיזו שנה הגעת למושב? אני הגעתי למושב בשנת 1965, בעקבות בעלי, סבא של רומי, דן, (ז”ל), שהגיע בשנת 1949 למושב.
• מה היו הסיבות להגעתך למושב? פציעתו הקשה של בעלי: סבא של רומי נפצע בתאונת דרכים והיה מאושפז כשנה בבית החולים בלינסון. הוריו של בעלי גרו במושב ובלינסון היה קרוב למושב. עזבנו את באר שבע, שם התגוררנו ועברנו למושב, קרוב לבית החולים וכדי שניעזר בהורים, כי היו לנו 3 ילדים קטנים.
• כיצד נראה המושב כשהגעת אליו לראשונה? היו מעט בתים, בתים קטנים, בתי סוכנות. לא היו כבישים.היו שבילי עפר. הגענו ממקום למקום עם סוס ועגלה. לא הייתה תאורה. הבתים היו פזורים במושב במרווחים גדולים האחד מהשני.
• מה היה מקור הפרנסה שלך? אני הייתי מורה ובעלי היה מורה בבית ספר בני עטרות. (היה המורה של בתו הבכורה). לאחר שבעלי נפצע וקיבל פיצויים, הוא קנה משק והתחלנו לגדל עגלים.
• מה היו הקשיים איתם התמודדתם בעבר וכיצד? עבדנו עבודה קשה ופיזית במשק. גידלנו 300 עגלים, ללא עזרה מפועלים. לא היו אמצעים טכנולוגיים חדישים, רוב העבודה הייתה ידנית וזה היה קשה ומתיש. בנוסף בעלי עבד בשעות הבוקר בראשות הספורט ואחר הצהריים ובערב, במשק, דבר שלא היה קל כמובן, אך בתקופה ההיא, כולם היו מבסוטים בחלקם ולא היו תלונות.
• מה היו ענפי החקלאות במושב וכיצד שיווקתם את התוצרת החקלאית? ענפי החקלאות היו: לולים לביצים ולבשר, הודים, רפתות, מטעים, גידולי פירות ופרחים. שיווקנו לתנובה, לשוק הסיטונאי שהיה אז בתל אביב, ולשוק הפרטי. אנחנו היינו מעמיסים את סחורה על הדי 200, רכב מסחרי גדול, ובעלי ואני היינו נוסעים לשוק הסיטונאי, לפרוק ולמכור את הסחורה.
• אילו אירועים ציינתם בעבר? במושב ציינו כולם ביחד את חג פורים, יום העצמאות ושבועות.
• מה היו אמצעי התקשורת? האמצעים היו רק דואר, מברק או מכתב וכעבור 13 שנה, הגיעו הטלפונים.
• מה היו אמצעי התחבורה? בהתחלה רק סוס ועגלה, אופניים ותחבורה ציבורית, אוטובוס של חברת דן, קו 84. עם השנים, הגיעו גם המכוניות. ( דבר שהקל על החיים).

10. מה היו הקשרים בין חברי המושב וכיצד הם באו לידי ביטוי? היו קשרי שכנות וחברות טובים. קשרי עבודה. אחד עזר לשני והיה אכפת לו מחברו. כל חתונה, או ארוע אחר נעשו במשותף:כולם היו מוזמנים, כולם בישלו ועזרו בארגון הארוע. הבתים והמכוניות היו פתוחים כל היום והליילה, לא נעלנו כלום. לא היו גנבות והיא יחסי אמון וחברויות אמיתיים וטובים. בעלי ואני היינו הזוג הראשון שהתחתן במושב, החתונה התקיימה בבית הכנסת וכולם עזרו לנו.
11. מה היו המוסדות הציבוריים במושב? מרפאה, מחלבה,מחסן ביצים, צרכנייה, בית ספר, מזכירות ובית כנסת.
12. מה השתנה במושב במהלך השנים ( התייחס להבטים הבאים): אוכלוסייה, מקורות פרנסה, אירועים חברתיים, חינוך, אמצעי תקשורת ואמצעי תחבורה? אוכלוסייה: האוכלוסייה גדלה מאד, למושב עצמו נוספה ההרחבה: (פרויקט בניית בתים חדשים המרוכזים באזור אחד), משפחות צעירות והרבה ילדים. מקורות פרנסה: בעבר רוב מקורות הפרנסה היו מחקלאות: לולים,רפתות,מטעים ופרחים ועם בנייתה של ההרחבה, מקורות הפרנסה שם היו מבחוץ כלומר אנשים שעובדים בעבודות שונות ומגוונות מחוץ למושב כמו: הייטק, עורכי דין, מורים, ספרים, מעצבי תכשיטים, מעצבי פנים ועוד ועוד. כמו כן, בשנים האחרונות מצב החקלאות הוא בכי רע והרבה חקלאים סגרו את משקם ומחפשים פתרונות לפרנסה. אירועים חברתיים: בעבר היו מעט אירועים וכל המושב, השתתף בהם. הארועים היו צנועים מאד ועל פי רוב ערכיים. בשנים האחרונות יש הרבה ארועים חברתיים, כמעט וכל חג במושב נחגג ביחד.חלק מהחגים הם לכלל המושב כמו שבועות והרמת כוסית בראש השנה ופסח וארוע סגירת החופש הגדול, וחלק מהארועים מופרדים, ילדים לבד ומבוגרים לבד, כמו פורים למשל. הארועים בשנים האחרונות הם גדולים יותר “ומנופחים” יותר, לא מסתפקים במועט, מחפשים כל הזמן להביא עוד ועוד אטרקציות שעולות הרבה כסף. חינוך: בנושא החינוך יש תמיד שיפור והתקדמות. נוספו עוד גניי ילדים. נבנו מבנים. בית הספר היסודי בני עטרות, נשאר במושב בני עטרות וגדל קצת, כי אין מקום לאן להגדילו יותר. יש תוכניות בנייה, אך טרם התחילו בבניה.למרות שיש צורך עז במבנים נוספים בבית הספר. חטיבה ותיכון – נבנה בית ספר שש שנתי של המועצה מכיתה ז’-י”ב. גם החינוך הבלתי פורמאלי נכנס חזק בשנים האחרונות: נפתחו מסגרות של החינוך הבלתי פורמאלי, התרחבה הפעילות של תנועת המושבים. ובכלל נראה כי בימים אלו החינוך עומד בראש כולם ופועלים למען חינוך ילדינו, במלוא המרץ והתקציבים. אמצעי תקשורת: עם הקידמה הטכנולוגית, כך גם התקדמנו באמצעי התקשורת. היום יש לכולם, טלפונים, מכשירים סלולאריים, מחשבים, לפטופים ועוד והיכולת לתקשר ולהתקשר היא עניין של שניות בלבד ומול כל הארץ והעולם. מצד אחד זה מקל מאד את החיים, מצד שני יש לעיתים תחושה שכל אדם מרוכז רק בעצמו. אמצעי תחבורה: בעבר כמעט ולא היו כלי רכב והיה בטוח להסתובב ברחוב ללא חשש. היום ישנה כמות גדולה מאד של כלי רכב ומסוכן להסתובב ברחוב וצריך להיזהר מאד. בעבר התקשינו להגיע למקומות, היום כשלכולם כלי רכב, ניתן להגיע בקלות לכל מקום.
13. האם אתה מרוצה מהשינויים שחלו במושב בשנים האחרונות? מהם לדעתך השינויים שהשפיעו לטובה על המושב? מהם לדעתך השינויים שהשפיעו לרעה על המושב? אני מרוצה מחלק מהשינויים ומחלק קצת פחות. השינויים שהשפיעו לטובה הם ההרחבה החדשה שנבנתה, נתן אפשרות לילדנו לבנות כאן בתים ולגדל את הנכדים. החינוך שהשתבח והתרחב במרוצת השנים. השינויים שהשפיעו לרעה הם הגעתם של אנשים, עם התרחבותו של המושב, שחלקם אינם בני המושב שגדלו כאן, אלא אנשים מבחוץ, שאותם מעניינים דברים אחרים ושונים, ממה שמעניין את בני המקום שגדלו כאן וחבל. בשנים האחרונות אנשים מסוימים מפיקים במושב ימי הולדת וארועים מנקרי עיניים ותחרותיים וזה שינוי ממש רע. שינוי נוסף הוא איבוד האחווה והביחד שהיו בעבר, היום כל אחד לעצמו ולמשפחתו.
14. מה היית רוצה לשמר לדורות הבאים מחיי התרבות, המסורת והמנהגים שהיו נהוגים בשנים הראשונות להקמת המושב (בין אם הם קיימים או לא)? אני הייתי רוצה ושמחה לשמר את חגיגת הארועים ביחד, שכולם מוזמנים ועוזרים ביחד לארגן את הארוע. יש בזה משהו שמחמם מאד את הלב. הייתי גם שמחה לשמר את המנהג של חלוקת תפוזים לכל משק ישירות הפרדס.
15. הייתי שמחה לשתף אותך בסיפור אישי שהתרחש במושב: בשנת 1972 הייתה אולימפיאדת מינכן. בעלי דן, סבא של רומי, נכח באולימפיאדה מתוקף תפקידו כמנהל המשלחת הישראלית בתחום הסייף. בעלי הוזמן יחד עם כל מנהלי המשלחות לארוחת ערב מחוץ לכפר האולימפי, בדיוק בזמן בו חדרו המחבלים והשתלטו על מגורי המשלחת הישראלית   והרגו  11 ספורטאים ישראליים, בינהם חבר של בעלי אנדריי שפיצר ז”ל מאמן הסייף של המשלחת. לאנדריי הייתה אישה אנקי ותינוקת בת חודש אנוק והן שהו בהולנד, אצל הורייה של אנקי. כוחות הביטחון הישראליים חששו שארגון המחבלים שהשתלט על הכפר האולימפי, ינסה לחטוף את אנוק ואנקי וחבר של בעלי, שהוא קברניט באלעל אורי מרגלית, הטיס את אנקי ואנוק לישראל תחת שמות בדויים. אנקי ואנוק הגיעו למזור אלינו הבייתה. אנקי הייתה שבורה ואנוק הייתה תינוקת קטנה שאיבדה את אבייה שטרם הכירה. אני לקחתי אותן תחת חסותי. שנה שלמה נתנו לאנקי ולאנוק לגור אצלינו. אני טיפלתי באנוק, ובביתי לילך שהייתה אז בת שנה, הסענו את אנקי לכל מקום, ובקיצור דאגנו לכ מחסורה ועזרנו לה לקום על הרגליים. כולם ידעו על הסיפור של אנקי וכולם תמכו ועזרו ובעיקר בעלי דן שדאג להכל.

שאלון לתושב וותיק

שם המתראיינת: תרצה אוחנה

שאלה: באיזה שנה הגעת למושב ?

תשובה: השנה בה הגעתי למושב היא 1951.

שאלה: מה הסיבות להגעתך למושב ?

תשובה: הסיבה שהגעתי למושב היא שאבי פגש חבר ששירת איתו בצבא צ’כוסלובקיה והוא סיפר לו על קבוצת עולים שעלו למושב ששמו מזור (תרופה).

שאלה: כיצד נראה המושב כשהגעת אליו לראשונה.

תשובה: התיאור המושב כפי שהיה פעם: שדה קוצים עם יסודות של בתים שאמורים להיבנות.

שאלה: מה היה מקור הפרנסה שלך ?

תשובה: מקור הפרנסה שלי היה חקלאות.

שאלה: מה הם הקשיים בהם התמודדתם בעבר וכיצד:

תשובה: הקשיים איתם התמודדנו בעבר היו שירותים, מטבח, תחבורה.

כיצד התמודדנו עם קשיים אלו: מטבח – מכיוון שהיינו 4 נפשות והבית היה קטן אז את המכולה שהביאה ציוד אישי מסלובקיה הפכו למטבח+מחסן.

תחבורה – התחבורה היתה סוס ועגלה.

שירותים – השירותים היו במרחק הליכה מהבית.

שאלה: מה היו ענפי החקלאות במושב ? וכיצד שיווקתם את התוצרת החקלאית ?

תשובה: ענפי החקלאות במושב היו פרחים, ירקות, תרנגולות מטילות ביצים, עגלים לבשר.

שאלה: אילו אירועים ציינתם בעבר ?

תשובה: האירועים שציינו בעבר הם: שבועות ופורים.

שאלה: מה היו אמצעי התקשורת ?

תשובה: אמצעי התקשורת היו דואר, קו טלפון במזכירות המושב.

שאלה: מה היו אמצעי התחבורה ?

תשובה: אמצעי התחבורה היו סוס ועגלה, אוטובוס שנכנס פעם בבוקר ופעם בערב.

שאלה: מה היו הקשרים בין חברי המושב וכיצד הם באו לידי ביטוי ?

תשובה: הקשרים בין חברי המושב כולם הכירו אחד את השני והם באו לידי ביטוי בכך שנעזרנו אחד בשני כשהיינו צריכים.

שאלה: מה היו המוסדות הציבוריים במושב ?

תשובה: מוסדות הציבור שהיו במושב הם: צרכניה, מזכירות, מחלבה, מחסן ביצים ובית כנסת.

שאלה: מה השתנה במהלך השנים:

תשובה:

• אוכלוסייה – כשהגענו למושב היו רק עשרות תושבים וכיום מתגוררים במושב בסביבות 1,500 תושבים 81 משפחות.
• מקורות פרנסה – בעבר מקורות הפרנסה היו בעיקר תחום החקלאות וכיום המון תושבים נוטשים את החקלאות ופונים למקורות פרנסה אחרים.
• אירועים חברתיים – בעקבות גידול האוכלוסייה יש יותר מפגשים של ימי הולדת, פעולות של נוער, פעילות שבועות ועוד אירועים ומפגשים חברתיים.
• חינוך – בעבר למדו הילדים בבית ספר מאולתר ברינתיה וכיום לומדים הילידים בבית ספר אזורי בבני עטרות וכמו כן, נוספו לא מעט גני ילדים ומעונות.
• אמצעי תקשורת – כיום מופץ חוזר שבועי בין התושבים, קיים עמוד פייסבוק של המושב.
• אמצעי תחבורה – תדירות התחבורה הציבורית גדלה משמעותית וכייום כמעט בכל שעה נכנס אוטובוס אוטובוס.

שאלה:

• האם אתה מרוצה מהשינויים שחלו במושב בשנים האחרונות ?

תשובה: מרוצה מאוד מהשינויים.

• מהם לדעתך השינויים שהשפיעו לטובה על המושב ?

תשובה: השינויים שלדעתי השפיעו לטובה על המושב הם: המושב התפתח – נסללו כבישים, מדרכות, נטעו עצים, הבתים המקוריים השתנו והתווספו גני ילדים, מגרשי ספורט, גינות ציבוריות, התחלפו תושבים.

• מהם לדעתך השינויים שהשפיעו לרעה על המושב ?

תשובה: השינויים שהשפיעו לרעה על המושב הם שהיום האוכלוסייה גדלה, לא מכירים את התושבים החדשים, יש צורך לנעול את הבתים מפני גניבות.

שאלה: מה היית רוצה לשמור לדורות הבאים מחיי התרבות, המסורת והמנהגים שהיו נהוגים בשנים הראשונות להקמת המושב ?

תשובה: הייתי רוצה שהמנהג להגיד שלום ברחוב כשנפגשים יישמר. ילדים ומבוגרים יברכו לשלום אחד את השני, להמשיך את המסורת של שבועות.

שאלה: הייתי שמח לשמוע ספור אישי מעניין שקרה לך במושב.

תשובה: הסיפור שלי הוא שהייתה לנו סוסה שכולם אמרו שהיא יפה במושב. קראו לה שחורקה – שחורה עם כתם לבן במצח. אחי שגדול ממני לקח אותי ואת חברתי שלושה על סוסה אחת ויצאנו לכיוון נחלים. אז לא היה כביש סלול.

לצדי הכביש גדלו שושני בר. הזמן האיץ בסוסה ונראה שהסוסה שלנו לא אהבה את הקולות והתחילה לדהור על שושני הבר הקוצניים והתמלאנו

רוני:נהננו לעבוד יחד כקבוצה, דרך העבודה למדנו להכיר טוב יותר אחת את השנייה, למדנו דברים שלא ידענו קודם לכן על המושב והפתיעה אותנו

לגלות כיצד הוא התפתח כל כך מאז שהוקם

  רומי: החוויה שלי מהעבודה בקבוצה היא שגם כאשר טועים וצריכים לעשות שוב ושוב כשנימחק, כשאתה בקבוצה זה מבאס קצת אבל מעודד כי אני לא לבד וחברי הקבוצה תומכים אחד בשני. בקבוצה צוחקים יותר ונהנים יותר מאשר לבד. אני למדתי על המושב שלי שהיו בו בעבר מבנים ששימשו לדברים שהיום כבר לא קיימים כמו מחסן הביצים, מחלבה, זה היה רק בעבר הרחוק. דבר נוסף זה חלוקת התפוזים לכל משק על הדשא עם סוס ועגלה. נראה לי מגניב, היום אין דברים כאלה מי שרוצה משהו נוסע לסופר מכולת וקונה

 נגה: החוויה שלי מהעבודה היא: היה לנו שיתוף פעולה. הבנתי יותר על המושב שבו אני גרה . הבנתי שהמושב התפתח במהלך השנים לדוגמה:   התפתח מבחינה טכנולוגית, מעשית,ורגשית

הסוף!