מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה ע”ש הנשיא חיים הרצוג

המוזיאון חושף את הפרק העלום בתולדות העם היהודי – סיפור לחימתם של מיליון וחצי לוחמים יהודים במלחמת העולם השנייה.  המוזיאון מהווה אתר ייחודי מסוגו בעולם, אבן שואבת למבקרים ולחוקרים.

המוזיאון כולל מרכז תצוגה שמספר את סיפור הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, בכל  הצבאות, ואירגוני הלוחמים, מרכז הדרכה ולימוד, מרכז מידע, מרכז מחקר, ארכיב ועוד

מרכז התצוגה – סיפור המלחמה מוצג בצורה כרונולוגית דרך הצבאות וארגוני הלוחמים  מתחילת ספטמבר  1939 ועד לכניעת יפן בספטמבר  1945  דרך חלקם והשתתפותם של הלוחמים היהודיים בלחימה  במערכות המכריעות.

יד לשיריון לטרון

אתר יד לשריון מצוי במתחם של בניין משטרת לטרון המנדטורית, בלב עמק איילון, הטומן בחובו מורשת גבורה בתולדות עמנו מאז קריאתו של יהושע בן נון “שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון” ( יהושע, י’ 12), שבהמשכה הביס את חמשת מלכי האמורי. יהודה המכבי הביס את צבא גיאורגיאס בקרב ליד אמאוס הסמוך לאתר. במלחמת העצמאות ידע העמק קרבות עקובים מדם בניסיון לפרוץ את הדרך לנצורים בירושלים. כוחות צה”ל ניסו מספר פעמים ללא הצלחה לכבוש את לטרון במלחמת העצמאות.  הם הובילו לחיפוש אלטרנטיבה שהובילה לפריצת דרך בורמה, דרך עוקפת לכביש לירושלים . במלחמת ששת הימים נכבש האזור על ידי כוחותינו. בשנת 1979 הועלה טנק השרמן על המגדל הסמוך לבניין המשטרה ונקבעה עובדה בשטח – כאן יוקם אתר ההנצחה והמורשת של חיל השריון! בשנת 1982 הובאה אבן הפינה מסיני, ומכאן הוחל בתנופת בניינו של האתר.

הפרק המוזיאוני המרכזי ביד לשריון הינו אוסף הרק”ם (רכב קרבי משוריין). למעלה מ-160 טנקים וכלים משוריינים ותיקי קרבות מקיפים את האתר. אוסף זה הפך את יד לשריון למוזיאון המגוון ביותר בעולם.

כלי הרק”ם נחלקים לקבוצות הבאות: רק”ם שנטל חלק במערכות ישראל, רק”ם שלל ורק”ם אוסף מצבאות העולם. ליד כל כלי מוצב שלט המפרט את נתוניו הטכניים העיקריים והרקע ההיסטורי שלו. לכלים רבים גם סיפורים ייחודיים.

גן לאומי שער הגיא

חאן שער הגיא, המוכר גם בשם באב אל וואד, הוא אתר מורשת לאומי. החאן, שנבנה כמלון דרכים בתקופה העות’מאנית, ממוקם במׅפתח הצר של נחל נחשון על הדרך המרכזית המחברת בין השפלה לירושלים.                      על דרך זו התחוללו קרבות עזים במלחמת העצמאות ולזכרם של הגברים והנשים שלקחו בהם חלק, הוקם בחאן מרכז מורשת המוקדש למבקיעי הדרך אל העיר ירושלים.

שיירה שלנו

מילים: נתן יונתן  לחן: יעקב שגיא

השיר המולחן כולל רק חלק מבתי השיר שכתב נתן יונתן ב- 1948

כאן מופיע הטקסט במלואו

שׁוּב יוֹצֵא הַזֶּמֶר אֶל הַדֶּרֶךְ,

שָׁם הוֹלְכִים יָמֵינוּ וּבוֹכִים.

שַׁיָּרָה, אֶל אָנָה אַתְּ עוֹבֶרֶת?

שַׁיָּרָה, עָצוּב עַל הַדְּרָכִים.

שׁוּב נוֹשֵׂאת אַתְּ פַּת-קִבָּר וּמַיִם,

תַּרְמִילִים, תּוּגָה שֶׁל מֶרְחָבִים,

שׁוּב תּוֹלָה אַתְּ עַיִן בַּשָּׁמַיִם

וּמִשְׁעוֹל בִּנְתִיב הַכּוֹכָבִים.

הִנֵּה הָאוֹר דּוֹעֵךְ עַל שִׁרְיוֹנַיִךְ,

גַּם לֵב הַשִּׁיר נִפְתָּח בְּאַהֲבָה.

שַׁיָּרָה שֶׁלִּי, רֵאשִׁית הַמַּנְגִּינָה הִיא,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֶת סוֹפָהּ…

עֲלָטָה. רַק קוֹל רִנַּת-הַנֶּשֶׁק.

אֵי בָּזֶה הַדֶּרֶךְ חֲסוּמָה.

אַתְּ, שַׁיָּרָתִי, גְּלוּיַת-עֵינַיִם,

רַק כַּדּוּר-הַמָּוֶת הוּא סוּמָא!

הִיא סְמוּאָה עַד מָוֶת, הַמַּתֶּכֶת,

אַךְ כּוֹכְבֵי-הַדֶּרֶךְ עוֹד צַחִים.

הַדְּרָכִים יוֹדְעוֹת לְאָן לָלֶכֶת,

שׁוּבִי, שַׁיָּרָה, אֶל הַדְּרָכִים.

עִמָּהֶן תִּשְּׂאִי סְמוּרַת הַפֶּלֶד,

עַקְשָׁנוּת, פְּלָדָה וְלֶחֶם-חֹק.

שַׁיָּרָה שֶׁלִּי, אִם אַתְּ נוֹפֶלֶת,

גַּם שִׁירִי יִפֹּל עִמָּךְ רָחוֹק.

עִמָּדֵךְ הוּא שַׁיָּרָה מֻקֶּפֶת,

יִלָּחֵם, לֹא יַשְׁאִירֵךְ לְבַד,

עַד אֲשֶׁר יִקְטֹף עִמָּךְ רַקֶּפֶת

בֶּהָרִים אֶל נֹכַח בַּאבְּ-אֶל-וָאד.

כִּי נִפֹּל בְּיַרְכְּתֵי-הַדֶּרֶךְ

(צֵל עוֹבֵר יָמֵינוּ הַבּוֹרְחִים),

שַׁיָּרָה שֶׁלָּנוּ, שְׂאִי, קוֹדֶרֶת

תֹּם זִכְרֵנוּ, הָלְאָה – בַּדְּרָכִים!

הבלדה על ברוך ג’מילי

השיר מספר על דמותו של ברוך ג’מילי, חייל במלחמת העצמאות שהתפרסם בזכות כתובת גרפיטי שהשאיר על קיר מבנה בשער הגיא עליו שמר. במשך שנים נשארה זהות כותב הגרפיטי עלומה, וקמו לו חקיינים רבים. כתובות הנושאות את השם “ברוך ג’מילי” ניתן היה למצוא בכל רחבי ישראל.

התעלומה הניעה את שלמה ארצי לכתוב את “הבלדה על ברוך ג’מילי” ביחד עם המלחין גידי קורן. השיר התחרה בתחרות “פסטיבל הזמר והפזמון 1974”, וזכה במקום הראשון. מארגני הפסטיבל איתרו את ברוך ג’מילי, והעלו אותו לבמה לאחר הכרזת המנצח.

הבלדה על ברוך ג’מילי

אני חוזר איתו
את הימים, המרחקים,
אל דרך שאספה
שלדי ברזל שותקים.
ברוך ג’מילי עוד נמשך…

חקוק כמו סימן,
כמו אות בהור ההר,
מעצב באב אל ואד-
רק שם אחד נותר:
“ברוך ג’מילי ופלמ”ח”

ברוך האל בארץ ישראל,
תבורכי פיסה של שמש אך גלי לי:
“מי היה ברוך ג’מילי?
מה עשה ברוך ג’מילי?
איפה הוא ברוך ג’מילי?”

עודני מבקש
למצוא את נעורי.
שנים עשרים ושש
בינך, ובין שירי,
ברוך ג’מילי עוד נמשך…

ובימים של דין,
בדרך באב אל ואד,
שבים שוב השירים,
להיות ניגון אחד:

“באב אל ואד לנצח זכור נא את שמותינו
צביקה א’, צביקה ג’, צביקה ב’,
חמסינים במשלט, הזמן זוחל לאט,
כל יום כמו שבת נמשך”

מעבר “בית מחסיר”,
כוכב אחד החסיר,
הכתובת על הקיר
הפכה פתאום לשיר,
ברוך ג’מילי שוב נולד.

“אנחנו פה, ג’מילי,
בארץ חלומות.
אוספים שירים, ג’מילי,
דמעות אלפיים שנות…
דמעה לכתובת בתשל”ד”.