מלחמת ששת הימים

ראשי פרקים:

• תקופת ההמתנה

• סיבת המלחמה

• פרוץ המלחמה

• מהלך המלחמה

• סיום המלחמה

• תוצאות המלחמה

• השלכות המלחמה

• המצב כיום

תקופת ההמתנה

תקופת ההמתנה היא התקופה שלפני המלחמה, שלושה שבועות שבהם שרר בארץ מצב חירום וכולם התכוננו למלחמה. היה ברור לכולם שתהיה מלחמה, אך לא ידעו מי יתקוף ראשון ומתי.

ב-23 בפברואר 1966 פלג של קצינים סורים צעירים וקיצוניים בראשותו של סלאח ג’דיד תפס את השלטון בסוריה וכונן את משטר הנאו-בעת’ (הפלג השמאלני של מפלגת הבעת’ בסוריה). המשטר החדש פנה לברית המועצות וחיפש תמיכה וסיוע במצרים. ח’אלד בקדש, המנהיג של המפלגה הקומוניסטית הסורית, שב לארצו, ולממשלה צורף, על בסיס אישי, שר קומוניסטי. מצרים לא מיהרה להושיט סיוע לסוריה. להפך, סוריה ומצרים היו חלוקות בגישתן לדרך ההתמודדות מול ישראל. מצרים טענה שצריך לבנות כוח ערבי מאוחד, להגיע לעליונות צבאית מול ישראל, למצוא חלון הזדמנויות מדיני ואז לתקוף אותה ולהשמיד אותה, אך אין לפתוח במלחמה לפני שהתקיימו התנאים אלו. נאצר עצמו אמר: “מי שרוצה מלחמה חייב להכין ולהתכונן, אחרת הוא בוגד במולדתו ובעמו”. 

הסורים חשבו שצריך לנהל מלחמת גרילה ממושכת שתביא להתמוטטות ישראל, דוגמת המלחמה באלג’יריה, ולשם כך תמכו באש”ף (הארגון לשחרור פלסטין). שר החוץ הסורי, איברהים מאח’וס, הכריז: “אנו מאמינים במלחמת השחרור העממית. זה הפתרון היחיד. מלחמות השחרור של אלג׳יריה ווייטנאם מהוות דוגמאות טובות ביותר”.  בין ישראל ובין סוריה, תחת הממשל החדש, היו שלושה מוקדי מתיחות: הסכסוך על הטיית מקורות הירדן, הסכסוך על הקרקעות של האזור המפורז והתמיכה הסורית בפעילויות חבלה נגד ישראל. סביב מוקדים אלה עלתה המתיחות בהתמדה, תוך סכנה של הידרדרות למלחמה.

סיבות המלחמה

סיבות המלחמה היו שמצרים ושותפותיה הערביות עשו צעדים רבים שאיימו על ביטחונה וכלכלתה של ישראל. נאצר, נשיא מצרים דאז, סגר את מיצרי טיראן לשיט ישראלי, סגירה שגרמה לבידוד ימי של ישראל מכיוון ים סוף. הן גירשו את כוח החירום של האומות המאוחדות מסיני, הכפיפו לפיקוד צבאי מצרי את צבאות סוריה וירדן וחילות משלוח עיראקים וסעודים. מצרים הזרימה יחידות צבא רבות לחצי האי סיני, וריכוז הצבא המצרי בחצי האי סיני יצר איום, שאילץ את ישראל לגייס את כוחות המילואים שלה, תוך פגיעה קשה בפעילות המשקית. כניסת כוחות עיראקיים לירדן, בדרכם לגדה המערבית, יצרה איום לחלוקת שטחה של ישראל לשניים על ידי תקיפת “מותניה הצרות” – רצועת החוף באזור נתניה שחיברה את צפונה עם דרומה.

פרוץ המלחמה

מדינת ישראל הגיעה למצב של חוסר ברירה וכדי להגן על עצמה פתחה בחמישה ביוני 1967 במתקפה אווירית, שבעקבותיה באה גם לחימה ביבשה.

מהלך המלחמה

המלחמה התנהלה בכל החזיתות: מול מצרים בסיני ועזה, מול הירדנים ביהודה ושומרון ובירושלים, מול הסורים ברמת הגולן וגם תקיפה אווירית של צה”ל בעיראק.

סיום המלחמה

המלחמה הסתיימה בניצחון מוחץ של ישראל שהושג בתוך שישה ימים.

ישראל הביסה את כל צבאות ערב בפחות משבוע.

ישראל הביסה את צבאות ירדן, סוריה ומצרים וצבאות נוספים שבאו לתגבורת.

תוצאות המלחמה

ישראל הרחיבה את גבולותיה ובכך הרחיקה מתושביה את הסכנה. מישובי הצפון הוסר איום ההפגזות הסוריות וירושלים המזרחית שוחררה. כך נשמר השקט כמה שנים.

השלכות המלחמה

תוך פחות משבוע ישראל הקטנה והמבודדת הפכה למדינה הנתפסת כמעצמה אזורית בעלת כוח צבאי אדיר. גבולותיה החדשים של ישראל כללו אז את חצי האי סיני, את רמת הגולן, את ירושלים המאוחדת, את רצועת עזה ואת יהודה ושומרון. ישראל הגדילה את שטחה פי שלושה.

המצב כיום

כיום, גבולות הארץ כבר השתנו מאז:

את חצי האי סיני החזרנו למצרים כחלק מהסכם השלום ב-1979.

רצועת עזה שייכת היום לרשות הפלשתינית.

גם הסכם השלום עם ירדן שינה מעט את הגבול המזרחי של ישראל.

סרטון:

סרטון- וידאופדיה

הסוף