שואת האינדיאנים בצפון אמריקה

שמי מוטי קראוז. אני מורה להיסטוריה בבית ספר החקלאי כדורי, גליל תחתון. בכתה ח’ מידי שנה אני מלמד לפי תכנית הלימודים, אודות המהפכה האמריקאית. הנושא ללא ספק חשוב ומרתק אבל תמיד חרה לי כיצד מסופר על הגעתה של ספינת המיילפאור לחופי צפון אמריקה, התיישבות החלוצים האמיצים וחגיגות ההודיה ומיד אח”כ על 13 המושבות הנאורות שמייסדות להן מדינה דמוקרטית לפי ערכי הנאורות- שאין מילה אחת על מיליוני מיליוני בני אדם ששילמו מחיר כבד. ספר ההיסטוריה מספר לנו רק את הצד של הלבנים, האירופאים-אמריקאים כיום. 18 מיליון בני אדם חיו בצפון אמריקה בטרם האדם הלבן הניח רגלו שם. מילוני עבדים שחורים הובאו בכפייה מאפריקה לשרת את אדוני הארץ הלבנים. אף מילה בספר. אני תמיד לימדתי גם על נושאים אלו.השנה בעידודה של מנהלת חט”ב, דנה מור,  נעשה ניסיון ללמד באמצעות חקר אישי. זהו מיזם שאיני מומחה בו ולכן אוכל לספר עליו אך מעט, PBL היא הכותרת וכוונתה ללמידה מבוססת פרויקטים. בית הספר הציע הנחייה ע”י מוטי ליברמן ויד חופשית לעסוק כהבנתי בנושאי הלימוד וכן בציוד. מכאן ואילך קרם עור וגידים רעיון ותיק שהגיע זמנו להתגשם.

החלום

ליצור תערוכה המלמדת את המבקר אודות שואת האינדיאנים.

אנשים שיבקרו בתערוכה, יצאו ממנה אחרת ממה שהיו כשנכנסו.

ועתה….להגשמת החלום

שלב ראשון

הנושא נלמד כמו שנלמד בכל שנה- בצורה פרונטאלית, מלווה כתמיד מצגות וסרטונים (כ- 2-3 שיעורים). לאחר מכן נעשה שיעור בנושא: מי כותב את ההיסטוריה? מדוע לא מופיע העניין הנוראי והחשוב הזה בספר? והילדים נשאלו האם לדעתם זה חשוב. לאור ההתלהבות הצעתי לילדים לפנות לפרויקט הזה. ההתלהבות הייתה גדולה. אילולא הייתה- לא הייתי ממשיך….

שלב שני

התלמידים הורשו להתחלק לקבוצות עבודה של 2-3 תלמידים ולבחור נושא בתוך הנושא הגדול הזה. הוצעה להם מניפה מגוונת של נושאים מהם בחרו. היו שבחרו נושא אחר שלא היה במניפה והיו שבחרו נושא אחד וממנו התגלגלו לנושא אחר. הכל עבר אישור ובדיקה שלי, כולל החלוקה החברתית לקבוצות.

שלב שלישי

במשך 3 שבועות בזמן שיעורי היסטוריה הקבוצות חקרו את הנושא בסיוע ספרים שהבאתי מהבית ובמיוחד אינטרנט, במכשירים ניידים מכל סוג באופן חופשי. עברתי בכל שיעור בין קבוצה לקבוצה לסייע ברעיונות, בחיפוש מידע וכדומה. היו קבוצות שגילו יותר עצמאות מאחרות. המחקר שלהם נעשה לאחר שכל קבוצה חיברה אוסף שאלות שמעניין אותם למצוא עבורם תשובה. למשל- קבוצה שבחרה את סיפור מסלול הדמעות של הצ’רוקי שאלה שאלות כגון: מי זה שבט הצ’רוקי? מהו המסלול? מי הצעיד אותם ולאיזו מטרה? היכן כיום חיים צאצאים שלהם אם בכלל?

שלב רביעי

לאחר 3 שבועות התחילו התלמידים להציג את פרי מחקרם בפני הכתה. הרוב בחרו להעביר שיעור בן 20 דקות מלווה מצגת, מוסיקה, משחקי טריוויה וכדומה. היו שהציגו דגמים בנויים או משחקי חברה וכדומה. על התוצר הזה קיבלה הקבוצה משוב מהכיתה לפי 3 פרמטרים שנקבעו ביחד עם הכתה (עד כמה הנושא הוסבר היטב, עד כמה הקהל היה מעורב, עד כמה אמצעי ההמחשה היו טובים) והמשוב הזה היווה 40% מהציון. עוד 20% נתנו התלמידים לעצמם כהערכה עצמית ויתרת 40% ניתנו ע”י המורה.

שלב חמישי

לאחר מכן כל קבוצה בחרה אילו תמונות, טקסטים ודגמים היא מביאה לתערוכה וכך ביום הקמת התערוכה, לאחר שהודפסו התמונות, נבנו המייצגים, צוירו הציורים, נשזרו לוכדי חלומות והועמדו הטקסטים הפך הפרויקט הקבוצתי-אישי למיזם כיתתי.

ביום פתיחת התערוכה התלמידים הגישו מטלת כתיבה אחרונה שעניינה שאלה אישית לכל תלמיד בהתאם לנושא אותו חקר. לא שאלתי שוב מה קרה אלא מה יכל לקרות אילו אירוע כזה או אחר לא היה מתרחש או מה ניתן לעשות כיום או ללמוד כיום מהתרבות האינדיאנית. בתשובותיהם המופלאות אני מוצא נחמה רבה.

בתערוכה ביקרו כל שכבות ז-ח-ט ומספר כתות י, הורים, מורים ומבקרים מבחוץ. התלמידים העבירו הדרכה מקצועית לאחר שהונחו כיצד עושים זאת. הציון על שלב התערוכה מורכב מעיצוב העמדה עליה היו אמונים, תרומתם להקמה בימי ההקמה, אופן ההדרכה שנתנו למבקרים ועד כמה למדו המבקרים דבר חדש. שוב, אלו פרמטים אליהם התלמידים הגיעו. הציון מורכב מהערכת הקהל על סמך שאלון שניתן למבקרים-שופטים, ממטלת ההגשה ומהערכת המורה את התפקוד בתערוכה.

מוטי