ידידו הטוב ביותר של האדם

בבוקר קיצי וחם פקחתי את עיני בבהלה לקול מוזר ששמעתי. זו הייתה שעה מאוד מוקדמת בה אני לא קם בדרך כלל. חשבתי שאולי אני עדיין חולם, ולכן כיסיתי את ראשי בשמיכה וניסיתי להמשיך לישון, אולם הרעש המוזר לא הפסיק ואני כבר לא הצלחתי להירדם. ירדתי מהמיטה והלכתי לכיוון הדלת. כשהתקרבתי לדלת הבנתי שאלו קולות של כלב שמיילל ושורט את הדלת. פתחתי את הדלת לאט. זה היה כלב קטן וחום. כשהכלב ראה אותי הוא החל ליילל חזק יותר. הוא ניראה עייף מאוד ורעב מאוד וניראה היה כי הלך מרחק רב.

נתתי לכלב מים ואוכל. הוא אכל במהירות רבה אבל למרות ששבע הוא המשיך לנבוח וליילל ולא נירגע. הוא התחכך ברגל שלי ואחר כך ניצמד לדלת כאילו הוא מבקש ממני לצאת אתו החוצה. חשבתי מה לעשות ואז עלה במוחי רעיון. אולי אם אצא עם הכלב החוצה הוא ירגע. אולי הוא יוביל אותי למקום ממנו הגיע ונוכל למצוא את הבעלים שלו, שבטח מחפש אחריו ומתגעגע אליו. לקחתי רצועה מהשכנים שלי, שלהם היה כלב משלהם, ויצאתי עם הכלב החוצה. הכלב ואני הלכנו יחד או שיותר נכון הוא משך אותי חזק ואני הלכתי אחריו. עברנו בדרך שבילים, כבישים, גנים ושדות. אני לא זוכר שאי פעם הלכתי מרחק כל כך רב.

ככל שעבר הזמן, כבר לא הייתי בטוח איפה אנחנו נמצאים והאם נצליח למצוא את הבעלים של הכלב.

בערב הגענו ליער ואני הייתי מאוד עייף, רעב וגם כאבו לי הרגליים בגלל שהלכתי הרבה מאוד. רציתי לחזור הביתה, לאכול ארוחת ערב, להתקלח וללכת לישון אך הכלב סרב לחזור. כאשר ראיתי שהכלב מסרב לחזור, נבהלתי וחשבתי שאולי קרה לו משהו. ניסיתי לעשות הכל כדי שהכלב יבוא הביתה ביחד איתי אבל הכלב התעקש להישאר ביער. לא הייתה לי ברירה, הייתי צריך לחפש אוכל ביער ולאכול ארוחת ערב ביער. התחלתי לחפש אוכל ביחד עם הכלב ולפתע הגענו לעץ תות ענקי שהיו עליו הרבה מאוד תותים. טיפסתי על העץ והתחלתי לקטוף תותים בשבילי ובשביל הכלב.

אכלנו בתאבון רב וכשסיימנו לאכול הייתי בטוח שעכשיו הכלב יסכים לחזור הביתה וללכת לישון, אבל לצערי טעיתי במחשבותיי והכלב עדיין סרב לחזור הביתה. לא הייתי מסוגל להשאיר את הכלב המסכן לבד ביער ולחזור הביתה לבדי ולכן החלטתי להישאר לישון ביער ביחד עם הכלב.

התחלנו לחפש מקום טוב ונוח לשינה ולבסוף מצאנו עץ של פטל. אני והכלב הלכנו לישון מתחת לעץ הפטל והיינו עייפים מאוד.

חשבתי בלב שמזל שההורים שלי נסעו לטיול ואינם נמצאים בבית השבוע, ולכן לא ידאגו לי.

קיוויתי שבבוקר נהיה רעננים ונוכל לחזור הביתה.

בבוקר התעוררתי כי מישהו ליקק את פני. זה היה הכלב כמובן. ניראה היה כאילו הוא יותר רעננן ומלא מרץ ממני. הוא החל לנבוח הכניס את הרצועה שלו לפיו ונתן לי אותה ביד. הבנתי שהוא רוצה שאלך אחריו. הלכתי אחריו והוא החל לרוץ. רצנו ורצנו במשך כרבע שעה עד שהכלב נעצר והתחיל לרחרח מסביב לעץ מסוים ולחפור. הוא חפר וחפר עד שמצא עצם. הבנתי אז כמה טוב הוא חוש הריח של הכלבים.

חשבתי לעצמי שאם הכלב הזה שייך למישהו אז בטח נצליח למצוא את בעליו בסופו של דבר בעזרת חוש הריח הטוב של הכלב.

כשהמשכנו ללכת ראינו משפחה זועקת לעזרה ליד נהר. אחד הילדים נסחף בזרם של הנהר, אחז בקושי בשיח קטן ולא הצליח לחזור חזרה. בני משפחתו פחדו לנסות לעזור לו כדי שלא ייסחפו גם הם.

הכלב לא היסס לרגע. הוא קפץ לנהר ושחה לעבר הילד. הילד נאחז בשערותיו של הכלב והכלב שחה איתו ביחד ועזר לו לצאת מהנהר.

המשפחה התרגשה מאוד והודתה לנו. הם הזמינו אותנו לאכול איתם ארוחת בוקר. לאחר מכן סיפרתי להם שמצאתי את הכלב ליד דלת ביתי ושאני לא יודע היכן בעליו. נפרדנו מהם לשלום והמשכנו ללכת. הדרכים נעשו הרוסות ומלאות בורות.

לקראת הערב הגענו לאיזור ביער בו היה כפר קטן. הרבה מהבתים בכפר היו הרוסים.

אנשים מעטים הסתובבו בחוץ וסיפרו לי כי סופה ענקית הרסה את מרבית הכפר וכי רוב אנשיו ברחו. הבנתי שהבעלים של הכלב כנראה ברח או שהוא שוכב פצוע במקום כל שהוא ושצריך לנסות למצוא אותו. הכלב החל ללכת בכיוון אחד הבתים ולרוץ מסביבו. לפתע ראינו קורות עץ גדולות. מתחתיהן ראינו לפתע אדם פצוע. הוא נאנח ונשם בכבדות אבל הוא היה חי. הכלב החל ליילל וללקק את פניו של האיש.

נכנסתי לבית שהיה הרוס כמעט כולו. הגג היה מלא חורים, החלונות היו מנופצים, וחלק גדול מהרהיטים היו שבורים. הצלחתי למצוא כוס שלא היתה שבורה והבאתי לפצוע מים. הוא אמר לי ששמו סטיב וששם הכלב רקסי. התחלתי לרוץ בכפר ולזעוק לעזרה. אחד האנשים שמע אותי והזמין אמבולנס.

בזמן שחיכינו סטיב סיפר לי כי משפחתו נסעה לטיול והוא נשאר בכפר על מנת לטפל בכבשים שלהם. למשפחתו הייתה מחלבה קטנה והם יצרו מוצרי חלב מחלב כבשים. בזכות הטיול משפחתו ניצלה. האזור של הטיול הוא אזור בלי קליטה ולכן אי אפשר ליצור קשר עם משפחתו.

ראיתי שסטיב חלש וקשה לו לדבר והצעתי לו לא להתאמץ ולחכות עד שהאמבולנס יגיע.

ידעתי שזה יכול לקחת זמן בגלל הנזק שגרמה הסופה לדרכים שהובילו לכפר.

סוף טוב הכל טוב. סטיב, הבעלים של הכלב, ששמו כאמור הוא רקסי היה אמנם פצוע ועייף אבל לא היה בסכנת חיים. נהג האמבולנס אמר לי שהוא נוסע לבית החולים שנמצא במרחק של כמה דקות הליכה מהבית שלי. מכיוון שידעתי שלא ניתן להכניס כלבים לבית החולים, הצעתי לסטיב שאמשיך לשמור על רקסי מספר ימים עד שהוא ירגיש טוב ויחזור לביתו. הוא הודה לי מאוד. לקחתי את רקסי והתחלתי לחזור לכיוון הבית. הסברתי לרקסי שסטיב אינו נוטש אותו אצלי אלא שהוא זקוק לטיפול ומנוחה. ניראה לי שהוא הבין. כשהגענו הביתה הוריי חזרו סוף סוף מהטיול שלהם. הם לא האמינו לי כשסיפרתי להם מה עבר עלי ביומיים האחרונים. פחדתי שהם יכעסו שהסתובבתי לבד ביער אבל הם אמרו שאני ילד טוב עם לב טוב ושהם בטוחים שאם אני אצטרך פעם עזרה תמיד יהיה מישהו שמוכן לעזור לי בגלל שאני תמיד עוזר לאחרים.

הייתי עייף ורעב. אימא הכינה לי ארוחת ערב טעימה מאוד. גם רקסי הצטרף אלי. לאחר מכן רחצתי את רקסי במקלחת שלנו והלכתי להתקלח בעצמי. רקסי שכב לידי ושנינו שקענו בשינה עמוקה.

שנייה לפני שנרדמתי חשבתי על רקסי ועל מאמציו למצוא את סטיב. תמיד ידעתי שהכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם.