יומן קריאה לספר “הר אדוני” מאת הסופר ארי דה לוקה, נכתב על ידי דניאל מרכוס כיתה י’ 2.

ארי דה לוקה (65) הוא “סופר נפוליטני הכותב באיטלקית, לא סופר איטלקי”, כדבריו, “אני חייב להציג בפני העולם תמיד את ‘הדרכון’ שלי כנפוליטני, כי אני לא כותב בנפוליטנית, שהיא שפה שונה מאיטלקית”.

כמו גיבורי הרומנים שלו ארי דה לוקה בוחר בסגנון כתיבה ישיר ומחוספס.

הוא נחשב לסופר אינטימי ואישי שמעדיף להתרכז באדם הבודד.

הוא משתמש בסיפורים ששמע, בעיקר מילדותו שהותירו עליו חותם ולכן הסיפורים שלו הם תמיד כאלו שיש בהם קול אנושי.

בקריאת רומן של ארי דה לוקה יש משהו מפייס ומנחם, גם כאשר חומרי העלילה קשים ומדכאים.

המילים של דה לוקה מחלחלים לתוכך בזמן הקריאה של הספר.

הסיפור “הר אדוני” מלא החיים שכתב פשוט כובש את הקורא וגורם לו להיכנס לתוך עולם אחר שמתאר סיפור אנושי נוגע ללב.
בספר, שעלילתו מתרחשת בשנות השישים בין סמטאות רובע מונטדידיו שבנאפולי, מתואר מסע חניכה של נער נפוליטני, הכותב באיטלקית כי היא שותקת והוא יכול לכתוב בה את אירועי היום, אחרי שנחו מהרעש של הנפוליטנית, שבעל כורחו נאלץ לסייע בפרנסת משפחתו ולהפסיק את לימודיו בבית הספר.

הוא מתחיל לעבוד בבית מלאכה, אצל מאסט אריקו.

שם, הוא פוגש את דון רפנילו, סנדלר יהודי, ניצול שואה, המשמש לו כחונך. ממנו לומד הנער ערכי חיים חשובים ומעריץ את התמודדותו האמיצה והמיוחדת עם מחלת הסרטן שלו.
גם אמו של הנער חולה, ומרגע שמחריפה מחלתה, אביו עסוק מבוקר עד לילה בטיפול בה. וכך, לומד הנער להסתדר בכוחות עצמו ובעקבות המצב המשפחתי חווה תהליך מואץ של התבגרות.

בהיעדרו של האב, המטפל באשתו החולה, דון רפנילו הוא האב הרוחני של הנער שמוקיר אותו ונזקק לו. רפניה מספר לנער שבקרוב הוא יעוף לירושלים באמצעות “כנפיו” המוחבאות בקופסת הגיבנת שלו, וכשהנער מתעצב אל לבו בעקבות הפרידה הצפויה ממנו, מסביר לו רפניה, כי הגעגועים, הם “נוכחות”.
בספר מתוארת חווית האהבה הראשונה של הנער עם שכנתו מריה, שלמרות גילה הצעיר, מצויה כבר בעולם המבוגרים.

מריה מעניקה לנער חום ואהבה ומקיימת עימו יחסים.

הנער מתמודד עם שאלות של גילוי עצמי וגיבוש הזהות שלו כנער מתבגר המבין ברגישותו, כי לא הכול טוב בגדילה של הגוף, יחד גדל גם הרוע, והוא לומד כי עם הגוף גדל גם הכוח, ומתוודע לניצולה המיני של אהובתו, עליה הוא מגן בחירוף נפש מפניו של בעל הבית.

ביקורת על הספר:

אני מאוד אהבתי לקרוא את הספר.

במיוחד הקסימה אותי החוויה הרגשית הקשורה להתוודעות המינית של הנער, שבזכות הרגישות שלו, יודע להבחין למרות הגיל הצעיר בין סוגיו השונים של המין, החל ממערכת היחסים העדינה שמתפתחת לאהבה- אותה הוא חווה עם שכנתו מריה, לבין סטייתו של דון ליבוריו ובין הניצול המיני של מריה על ידי בעל הבית הזקן.

“ככה זה יפה,” מריה אומרת לנער כשהוא מנשק אותה, “לא הגועל נפש הזה של בעל-הבית.”

לצד האהבה הראשונה והיפה שהוא חווה עם מריה, מתואר תהליך ההתבגרות שלו שבמהלכו הוא מתוודע למורכבות תהליכי הנפש ובסופו של המסע הוא משחרר את ה’בומראן’ לחופשי ואיתו משתחררת גם התמימות שבו, הילד הקטן הופך לבוגר, הוא מתפקח מעולם הילדות בו גדל ורואה את הדברים מנקודת מבט אחרת בוגרת יותר.

אני ממליץ מאוד לקרוא את הספר.

באמת שלא הייתי משנה שום דבר.

אהבתי אותו כמו שהוא.

רפלקציה:

בחרתי באתר שניקרא “ourbook” כי זה היה לי הכי קל לבנות בו את האתר שלי ולכתוב בו את כל הדברים שרציתי להביע ביומן הקריאה שלי וגם זה ניראה ממש מגניב כשאחרים נכנסים אליו ורואים את מה שכתבתי ומה שהכי אהבתי הוא שזה ניראה ממש כמו ספר וירטואלי.

זאת כבר הפעם השנייה שאני משתמש בו.

הפעם הראשונה הייתה בתחילת השנה כשהכנתי יומן קריאה על הספר “פלא”.

הסיפור בהר אדוני מאוד נוגע ללב.

הוא ספר מיוחד שכתוב מנקודת מבטו של נער ומתאר תהליך של התבגרות ואהבה בנאפולי בשנות ה60.

הסיפור מתרחש ברחובות נאפולי המזוהמת, הענייה ומלאה הפריצות והאלימות. תיאור החיים בשכונה של אנשים קשי יום שעסוקים בדרך כלל במאבקי ההישרדות היום יומיים.

אהבתי במיוחד את תיאור היחסים בין הוריו של הנער. למרות שאמו לא ממש מתוארת בסיפור, הרי ברור שהוריו מקיימים מערכת יחסים של כבוד והדדיות והם מלמדים את הנער יראת כבוד מהי. זאת, בניגוד מוחלט להוריה של מריה המשדלים אותה לזנות כדי שבעל הבית ישחרר אותם מתשלום שכר הדירה. הכומר יודע ואינו מתערב ואולי ניתן לראות בכך ביקורת שמותח דה לוקה על הכנסייה.
יש בספר עוד הרבה נקודות היכולות להוות חומר למחשבה וזה מה שעושה אותו בעייני לכל כך מומלץ.

החלק שהכי אהבתי בספר הוא כשאביו של הנער המספר מעניק לו לכבוד יום ההולדת במתנה בומראן (כלי מלחמה של עם עתיק).

הבומראן מסמל בין השאר את תהליך התבגרותו הפיזית והנפשית של הנער.

אביו הקריב רבות למען בנו. הוא עצמו לא זכה ללמוד קרוא וכתוב אך דאג כי  בנו ילמד.

הנער מוקיר לו תודה על כך ומעריך אותו על ניסיונותיו ללמוד בשעות הערב: “מריה ואני יודעים לקרוא טוב ממנו וזה לא צודק. אנחנו, האחרונים שהגענו – רק מפני שהייתה לנו הזדמנות נוחה ללמוד, יודעים יותר מאיש מבוגר, שהיה בעל ערך כל חיו הודות לכוח של זרועותיו, ולא החסיר מאיתנו כל מה שצריך, ולא חדל לכבד את אשתו. אני משתכנע שכבוד הוא לי שיש לי אבא שצריך להקיש שפתיים זו בזו כדי לקרוא ולתפוס קצת השכלה בגיל מתקדם. ” (עמוד 133)

אמא שלי גם ויתרה על לימודי תואר ראשון ובחרה במקום זה לעבוד קשה ולפרנס אותנו ותמיד דואגת שלא ייחסר לי כלום.

היא שמה אותי במקום ראשון ותמיד אומרת לי כמה היא אוהבת אותי וכמה אני יותר חשוב לה מכל דבר אחר בעולם.

אני כמו הנער גם מוקיר תודה ומעריך אותה על כל מה שהיא עושה בשבילי.

הסיפור הזה גרם לי להרהר הרבה בחיים שלי.

יש הורים כמו ההורים של מריה שדואגים לעצמם ולא מתחשבים ברגשות של הילדים שלהם.

הספר גרם לי להבין עד כמה בורכתי שיש לי אמא שאוהבת אותי ועושה הכל בשבילי ותמיד נמצאת שם בשבילי ולא כל ילד הוא בר מזל כמוני שיש לו הורה כזה.

משחק שיצרתי שקשור ליצירה:

בעזרת האתר של דיגיטל פדגוגי,למדתי איך להפוך תמונה מהמחשב שלי לפאזל.

חשבתי שזה יכול להיות משחק ממש נחמד.

אז נירשמתי לאתר של https://www.jigidi.com/profile.php

ושם יצרתי את הפאזל שלי.

זה הקישור לפאזל שיצרתי:

https://www.jigidi.com/s/aybhh8/

בחרתי לעטיפה הקדמית של הספר שלי תמונה של גור אריות קטן שמסתכל בהשתקפות שלו ורואה אריה חזק ובוגר.

בחרתי בתמונה הזאת כי בעיניי היא מתארת הצורה הכי טובה את התהליך אותו עובר הנער בסיפור.

“הר אדוני” הוא בעצם סיפור על התבגרות וחניכה.

היצירה עוקבת אחר תהליך התבגרותו המהיר של הנער המספר, כאשר הוא מסתייע בשתי דמויות חונכות: דון רפינלו, הסנדלר היהודי טוב-הלב ומריה, שכנתו האהובה.

המספר ביצירה עובר תהליך חניכה התבגרות , אך אין הוא מתבגר אופייני היות
שהקונפליקטים והמרידות שמאפיינים את גיל ההתבגרות, אינן קיימות אצלו בעוצמה האופיינית למתבגר טיפוסי.

המספר אינו נוהג בדרך אל עקבית-אוהב ושונא את הוריו, מתבייש באביו ומצד שני משתוקק לשוחח אתו. הוא מעריך את הוריו נהנה מהקרבה לאביו ואינו מתבייש בו.

המספר מתנהג בצורה בוגרת, אינו מורד במוסכמות, אינו מנסה להתנתק ממשפחתו אלא מנותק בעל כורחו ומבין זאת. רגשותיו מופנים להתאהבות במריה והוא עושה זאת בצורה תמימה עדינה והדרגתית.

אצלנו חייבים לגדול בריצה” – תהליך התבגרותו של גיבור הספר:
1. הגיבור מפסיק ללמוד בבית-הספר בגיל 13 ויוצא לעבודה. זהו גיל צעיר מאוד, שמשמעותו המיידית היא התבגרות מהירה.
2. אמו של הנער חולה ואביו עסוק בטיפול בה. כתוצאה מכך, הנער נטוש ולומד להסתדר בכוחות עצמו, ללא הגנת ההורים החיונית כל-כך בגילו הצעיר.
3. מותה של האם ואבלו הממושך של האב, הופכים את נטישתו של הנער לתמידית. הוא הופך להיות אחראי בלעדי לחייו ומכאן שתהליך התבגרותו מואץ.
4. המצב הכלכלי הירוד בו חיה משפחתו של הנער, מחייב אותו לעבוד קשה כשוליה ולדאוג לפרנסה – אחריות שהיא ללא ספק מבגרת מאוד.
5. לנער יש חונך בוגר בדמותו של דון רפנילו. יהודי ניצול שואה, חולה סרטן, אשר בסיפור חייו מעניק לנער את תמונת קיום עולם המבוגרים האמיתי. ממנו לומד הנער כמה מהערכים הנעלים ביותר: יושר, טוב-לב, נדיבות, חריצות ושמחת-חיים. מחלתו של דון רפנילו והתמודדותו המיוחדת משמשים לנער מודל לחיים נכונים.
6. הנער מתנדנד בין העולמות – מצד אחד תמימותו הילדותית מקשה עליו להיפרד מהבומרנג, שמא לא יחזור, ומצד אחר הוא חווה את האכזבה המרה של הבגרות ומבין ברגישותו כי “לא הכול טוב בגדילה של הגוף, יחד גדל גם הרוע”. הוא לומד כי עם הגוף גדל גם כוח מר שמסוגל לתקוף, ומתוודע לעצבות ולייאוש. כדי לחיות אין מנוס ממהלומות. גם כדי לעוף.
7. הנער מתפתח מבחינה פיזית – גופו גדל ומתחזק, קולו מתחלף ותשוקה מינית לא ברורה מפעמת בו. כל אלה מסמנים מהלך טבעי של התבגרות.
8. הקשר הרומנטי עם מריה מבגר את הנער. מריה, למרות גילה הצעיר, מנוסה כבר בכיעור של עולם המבוגרים, מעניקה לנער חום ואהבה מהסוג הבוגר. הוא מאבד את בתוליו ומרוגש מגילוי העונג הטמון בגופו המתפתח. התבגרותו מזורזת נוכח חשיפתו לצד האחר המתועב של המין – הוא מתוודע לניצולה המיני של מריה וגם הוא עצמו קורבן לסטיותיו המיניות של דון ליבוריו, בעל בית הדפוס.
9. כשיאו של מהלך ההתבגרות ניתן לציין את גיבוש הזהות האישית. הברית המופלאה הנוצרת בין הנער לבין מריה, מעצימה את עצמיותם של שותפיה, ומתוך האהבה צומחת תחושת ה’אני’: “מריה אומרת שאני ישנו. אני שואל, לא יכולתי להבחין שאני ישנו בעצמי? כנראה שלא. כנראה יש צורך באדם אחר שמודיע”.  כך בפשטות, מתבגר הנער עוד בטרם רכש את הכלים האינטלקטואליים להבין את פשר השינוי המנטאלי המתחולל בנפשו.

לכריכה האחורית בחרתי תמונה דומה לתמונה אותה בחרתי לכריכה הראשית.

גם כאן יש גור קטן אל מול אריה גדול.

רק שכאן בניגוד לתמונה הראשונה מופיע גור חתולים שניראה קטן ולא מזיק ממבט ראשון.

אבל כשמתעמקים בתמונה רואים שיש לו צל ענק.

זה כמו הנער שבסיפור.

ממבט ראשון רואים ילד, אבל כשמתעמקים בסיפור החיים שלו מבינים עד כמה שהוא בוגר יחסית לגילו הצעיר.