לייה מושיוב 10 כלבים כיתה ד2

 פרק 1 הכלבים נעלמים

קמתי בבוקר ומצתי את וויט טקו שסתה  ודקסטר שוכבים לידי על המיטה שלי שלי מאוד אהבתי למצו אותם על ידי למזלי יש  לי מיטה גדולה שיש בה מקום לכל הכלבים כשירדתי מהמיטה לולה פינקי ושלג שכבו על הרצפה ובכניסה לחדר היו לקי, ג’ינגר ווייטה שבאו אליי בריצה. בדיוק אז אמא שלי נכנסה לחדר ואמרה לי: “קרין, בוקר טוב, לכי לצחצח שיניים ולהתלבש, אני אכין לך ארוחת בוקר ועוד שעה אנחנו נוסעים לפארק רעננה ואת יודעת שמותר לשחרר שם את הכלבים אז תביאי גם כדור”. “כן אמא”, אמרתי והלכתי לצחצח שיניים, התלבשתי ואכלתי ארוחת בוקר והייתי מוכנה לצאת.

כולנו נכנסנו למכונית ונסענו לפארק רעננה. היה שם כייף, שיחקתי עם הכלבים בכדור ואמא שלי הציעה שנלך גם לבריכה. נדב רצה לחזור הביתה עם הכלבים בגלל שהיה אסור להם להיכנס לבריכה. היה כייף בבריכה. בינתיים בפארק נדב שיחק עם הכלבים בכדור ובטעות זרק את הכדור רחוק מדי והכלבים התחילו לרדוף אחרי הכדור, רצו ורצו והתחילו להתרחק מנדב.

נדב התחיל לרוץ אחריהם אבל הם כבר היו רחוקים מדי. אנחנו חזרנו הביתה והתפלאנו שלא מצאנו את נדב בבית. אמא שלי התקשרה אליו, היא מאוד דאגה לו. כשנדב ענה לה הוא היה נסער והיא ביקשה ממנו לנסות לספר לה את כל מה שקרה מההתחלה ובסוף אמר שהוא חוזר הביתה כדי שהם כולם ביחד ינסו למצוא את הכלבים. אמא שלי סיפרה לכולנו את הסיפור. עד שנדב חזר מאיה ואני הכנו שלטים עם תמונות של הכלבים שלנו. אנשים התחילו להתקשר ואמרו שראו את החבורה של הכלבים ברחוב.

פקח שעבר ברחוב ראה אותם, תפס אותם ושם אותם במכלאה של הכלבים. הכלבים היו קצת מפוחדים, הם לא הכירו את המקום ואת האנשים. העובדים במכלאה ראו שלכלבים יש תגים על הקולרים ורצו להתקשר לבעלים שלהם אבל חשבו שהשעה מאורחת מדי והחליטו להתקשר בבוקר. זה בהחלט לא היה מאוחר, אף אחד לא ישן, נדב המשיך לחפש ואמא שלי המשיכה להתקשר לכל מי שרק חשבה שיכול לעזור. אבא שלי התקשר לעוד מכלאות ובאחת מהן אמרו לו שהם מצאו את הכלבים ושאפשר לבוא לקחת אותם.

אבא שלי אמר שהוא מגיע אז הם החליטו שמכיוון שהבעלים נמצאו אפשר להוציא את הכלבים מהכלובים.

העובדים רק לא שמו לב שהדלת של המכלאה היתה פתוחה והכלבים ברחו. אף אחד לא האמין שזה קרה, שהכלבים שוב הלכו לאיבוד. לא היתה ברירה והם נאלצו להתקשר לאמא שלי ולספר לה את אשר קרה.

מאיה, נדב, ניר ואני הלכנו לישון בינתיים.

פרק 2 – מתי הם כבר חוזרים

בבוקר קמתי בשעה שמונה וחצי ובדיוק אז צלצל הטלפון ועל הקו היה אדם שאמר שראה חבורה של כלבים ברחוב ליד הבית שלו.

מאיה ואני תלינו שלטים בכל העיר. רצינו שעוד ועוד אנשים ידעו שהכלבים שלנו הלכו לאיבוד ויתקשרו אלינו ויעזרו לנו למצוא אותם. הכלבים מאוד רצו כבר להגיע הביתה, הם היו רעבים, מלוכלכים ועייפים. כל הפרווה של ג’ינגר היתה מלאה בבוץ. הם הלכו והלכו וכשהיו בטוחים שהם עוד מעט מגיעים הביתה תפס אותם בחור גדול ולקח את כולם למכלאה. הכלבים חשבו שהוא מרושע וחיפשו דרך לברוח. הם היו בטוחים ששוב יתמזל מזלם ואכן המזל שוב האיר להם פנים והם הצליחו לברוח.

אני הייתי מאוד עצובה וגם כעסתי על נדב שאיבד את הכלבים. נדב היה מאוד עצוב והרגיש מאוד אשם על מה שקרה.

פרק 3 – הם חוזרים הביתה

ביום שבת בבוקר קמתי מהמיטה ופתאום שמעתי נביחות, ירדתי למטה ופתחתי את הדלת ושם עמדו כל עשרת הכלבים האבודים והאהובים שלי. הם רצו אליי וחיבקתי אותם.

כולם היו מאושרים.

בילינו ביחד כל אותו היום. שיחקנו וטיילנו, עשינו מקלחות לכלבים וכולנו הלכנו לישון עייפים, נקיים ושמחים שכל המשפחה הגדולה שלנו שוב ביחד.