הקדמה

שלום אני עידו,אני לומד בבית ספר מיוחד, בית ספר למנהיגים. ששוכן בדרום הרחוק בקיבוץ אלן ליד אילת,לפני חצי שנה קרא פה אסון נעלמו 3 ילדים דניאל, אלה לי, ונטלי. אומרים שהם טבעו בים בגלל שהיה ים סוער. אני חושב שהם חיים, יותר נכון מתעקש על זה שהם חיים הייתי חבר של נטלי ממש עצוב לי אבל אין מה לעשות או שיש?

“פרק 1”

 היי שלום אני עדי וזה אח שלי אלון אנחנו בני 16, וחדשים בקיבוץ הגענו אתמול בערב אנחנו מרוצים מהקיבוץ, מחר נלך לבית ספר המיוחד בית ספר למנהיגים. למחרת אתם בטח התלמידים החדשים שלום אני נועה , המנהלת אמרה שאני יעשה לכם סיור. מזה זה פינת זיכרון שעשינו, במעוצת תלמידים באו נמשיך.

 לאחר שעה היה טקס פתיחת שנה , לא היה כיף בלי החברים שנעלמו.

נועה: היא אתם רוצים לעשות משהו.

עדי : נלך הביתה לעזור להורים שלנו.

נועה : טוב אתם בערב בלי כלום לעשות.

אלון : למה?

עדי : כי יש פנקייק חינם בפנקייקיה.

אלון : טוב.

בערב…

עידו שלום אני עידו.

נועה: שלום.

אלון : נמשיך

הם ישבו ליד לוח התמונות שהיה בבר. היא תראה זה תמונה של הילדים. פתאום נועה שמה לב לעיתון בתמונה. וראתה שהתאריך אחרי שנעלמו אז אומר שהם חיים!!!

המנהל: כלום לבוא להצטלם.

נועה: עידו בוא שניה.

עידו: מה את רוצה

נועה: הם חיים תראה

עידו : צודקת הם בחיים

פרק 2 האחרון

בואו נחפש אותם אבל איפה הם

.נועה : תקן אותי עם אני טועה אבל יש אסור ששום יש לא נכנס הם שם

עידו בוא נלך לשם

מאוחר יותר…

 נועה: היי יש פה פתח בואו .

נפתח!

עידו: זה הם

נועה מצאנו אותם .

והם חיו באושר ואשר עד עצם היום הזה

הסוף