‘בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ’. 

תתחילו מהסוף. ממש כמו בורא עולם. הפסוק הזה בא לתמצת את לימוד התורה כולה לגבי צורת החשיבה הנכונה שצריכה להיות לנו מבחינה תודעתית. כדי ליצור את המציאות שאתם רוצים לעצמכם , חשוב מאוד לראות את העצמי שלכם כבר שם. כלומר במקום שאתם חושקים להיות בו. הבורא מרמז לנו על הזמן במילה בראשית כלומר ההתחלה היא גם הסוף. ‘סוף מעשה במחשבה תחילה’ , ממש מתומצת בפסוק הזה. הזמן (בראשית), אלוהים (התודעה המוחלטת), שמיים ( הרוח) , הארץ (חומר).

המילה ברא היא באמת יצירת המודעות שלנו, עצם העשייה שלנו הוא החיבור לאלוהים לתודעה האמתית והיחידה.

התורה עצמה באה ללמד אותנו דבר מאוד מרכזי שקשור  במיסטיקה שלנו כבני אדם.

יש ביכולתנו ליצור את המציאות שלנו. זה לא קלישאה וגם לא ה”סוד”. זה ממש לא סוד. זאת אמת.

הבורא רוצה שנדע, כדי ליצור מציאות טובה יותר עבורנו עלינו לדעת ללמוד לדמיין נכון. בצלמנו וכדמותנו. הדמות היא הרמז ליכולת הדמיון שלנו.

מכירים כולם את המשפט “אתה חי בסרט”. בדיוק. כל המצב העכשווי שאתם לא “מעוניינים” בו ,בין אם זה בעיות בריאותיות, מחשבות טורדניות ודאגות. זה בגלל שאתם לא מודעים ליכולת שלכם ליצור עולם.

הצלם והנשמה שניתנה לכם יש ביכולתה לעשות זאת. מה נדרש? לסלוח על העבר, לשכוח את העבר, לשחרר. אלה דברים שקשה לעשות אני יודע, לכל אחד.

לא בכדי שם האלוהים מורכב מהאותיות ההווה.

אני רוצה שתראו פסוק אחד בשיר השירים ( אבל זה מצוי בכל המקומות בתור ובתנ”ך ,אפילו קין והבל מסמלים דמיון מול מציאות)

עד שתחפץ…האהבה עד שתחפץ’
כלומר, האהבה שמגיעה מעולמות עליונים, תהפוך להיות מוגשמת ,מלשון חפץ.

ואז נהיה חפצים בה, נרצה אותה. כלומר אנחנו אמורים “להחפיץ” את האהבה במובן הטוב. להוריד אותה לעולם הזה. אנחנו רגילים שהחפצה זה מושג שלילי ובצדק כי כשאנחנו אומרים את זה אנחנו מתכוונים שמורידים משהו לרמת החומר.

פה הכוונה של הבורא היא לקחת משהו עילאי ולהגשים אותו בחומר. כי אהבה היא מעבר לחומר.

ואיך עושים זאת? תעירו ותעוררו את האהבה. כאן הכוונה לדמיון

תחיו בתוך העצמי שלכם, גם אם ה”עובדות בשטח” מראות לכם שאין שום אהבה בעולם.
אהבה פה מסמלת את הכל. שפע, בריאות טובה כל הטוב. כדי שכל הטוב יגיע צריך לעורר אותו בתוך פנימיותכם ,כי שם העולם האמיתי באמת קיים

להיות או להיות’, זו השאלה. להיות זה אומר להיות עצמכם. לא משהו שקיבלתם מהסביבה אלא ה’עצמי האמיתי’ שלכם. כדי ל ה י ו ת , עליכם לדמיין את עצמכם בגרסה הכי טובה שלכם. זו ה”טכנולוגיה” האמתית של הנשמה שלכם.

הדיבור הפנימי שלנו

השיח הפנימי . אפשרות השיח הפנימי שלנו ניתנה לנו כמתנה אלוהית. שום יצור חי למעט האדם אין לו אפשרות כזו. כלב או חתול לא יתהו על משמעות קיומם או ירחמו על עצמם והעבר שלהם
ביזוי המתנה הזו נעשה כשאנו מדברים לעצמנו ועל עצמנו באופן שלילי. כשאנחנו לא סולחים לעצמנו על טעויות ומתחרטים על העבר שנים על גבי שנים בשיח פנימי קשה ומלקה

אלוהים נתן לנו את האפשרות לסלוח להתחיל כל יום מחדש. ליצור את עצמנו מחדש. להיות אחרים. להיות מי שהיינו רוצים להיות

אך זה דורש קרבן. עלינו להקריב על ה”סבל” שלנו על המזבח. אנחנו כל כך קשורים לסבל שלנו שאנחנו ממש מזהים את העצמי שלנו איתו

כדי באמת ליצור עולם חיצוני חדש, עלינו ליצור עולם פנימי אחר. שיח חדש. באופן מודע. להתעלם מהמציאות הישנה

תשכחו מכלים אחרים שעל מדף העידן החדש. הכח האמיתי שלכם הכח היוצר שלכם הוא כח השיח הפנימי. יש לכם שליטה עליו

ראשית כל התבוננו בעצמכם איך שאתם מנהלים את השיחות הפנימיות שלכם. ותשנו אותם לצורה שבה הייתם רוצים לחוות את העולם

לדוגמא אדם שדואג לגבי העתיד ומנהל עם עצמו שיחות “אימה” לגבי מה יהיה בעתיד שלו וקשה לו להיפטר מהשיחות האלה, שינסה באופן מודע לדבר שיחות מעולות לגבי העתיד שלו. שיצייר לעצמו שיחות פנימיות למה כן הולך להיות טוב מאוד. פשוט שיהפוך את הרע לטוב. נטייתו של האדם היא לחשוב רע הרבה פעמים

שנו את הנטייה הזו מתוך הידיעה שהעולם היחידי שקיים זה העולם הפנימי שלכם. איך אתם יודעים את זה? כל אדם חי בתוך עצמו. צרו לעצמכם גן עדן פנימי

ואז תראו איך העולם החומרי חייב להסתדר בעקבותיכם

אמונה

שנו את האמונות שלכם.

יש לנו אמונות קשיחות מגיל צעיר מאוד וחלקן מוטעות מאוד ופועלות נגדנו. למשל אחת מהאמונות היא “להיות מציאותי”. אם מישהו היה יכול להסביר לי מהי מציאות אשמח לשמוע. מציאות היא מה שנמצא, והרבה פעמים מה שנמצא מגביל אותנו. חוסר ההגבלה קיים בתוככם

כילדים הדמיון שלכם היה ממש מפותח ובחרתם להאמין בדברים ככל שהתבגרנו, רכשנו אמונות בחיים כדי להשתלב בחברה
ההשתלבות הזו גרמה לנו להגביל את העצמי האמיתי שלנו. כיום כבוגרים אנחנו מודעים להרבה שקרים שסיפרו לנו והתקופה האחרונה רק העצימה את העובדה הזו.

מה שאנחנו צריכים לבקש מעצמנו זה שאמונה אחת בסיסית ואמיתית תוביל  אותנו. האלוהים זה את\ה. והאלוהות היא דמיון יצירתי לא בכדי נאמר ברא אותנו בדמותו.

מכירים את המצווה הראשונה.. “אני ה’ אלוהיכם…” . זה לא נשמע לכם מוזר? שזה מה שאלוהים רוצה שנגיד. שה ‘אני’ הוא האלוהים. כל אחד מכם יכול לומר את זה. זה הסוד שהסתירו מאתנו. הבורא מלא אהבה ורצה לתת לנו את הכל. את השליטה הבריאה והיצירה על חיינו

ישנם אנשים שיגידו שאני לא מאמין בכלום, אך אין זאת האמת. כולם חיים מתוך אמונה גם אלה המכחישים את זה. חלק מאמינים בכסף, במשפחה, בפרסום, באדמה. אך ישנה אמונה מסביב לכל מעשינו

המטרה שלנו להגיע לאמונה הנכונה שמאפשרת לנו באמת להיות.

רגשות שליליים

אחד מהדברים העיקריים שגוזלים אנרגיה מכל המרכזים שלנו הוא ביטוי רגשות שליליים.

רגשות שליליים יש לכולנו. יש כאלה שמבטאים אותם אף בציניות. קיימים כל מיני סוגי ביטוי של רגשות שליליים ביניהם גם שתיקה רועמת.

כשאני אומר לא לבטא רגשות שליליים אני מתכוון שאנחנו מבטלים סוף סוף את האוטומטיות שלנו. כלומר מה שהיה צפוי שנעשה אנחנו לא עושים.

הרמב”ם כתב על ליחות באדם. כלומר על המזג שלו ואף אמר שזה לפעמים מושפע בגנטיקה.

עלינו להתעלות מעבר לטבע שלנו. הרבה פעמים אנחנו נכשלים בכך שאנחנו מתגאים בטבע שלנו ואף ברגשות השליליים שלנו.

כמה פעמים תשמעו מישהו או מישהי אומרת “יש לי פתיל קצר”. מה זה אומר? שהאדם נוח לכעוס. ואף מתגאה בכך בחוסר היכולת שלו לשלוט בזה.

כתבתי כאן בעבר שעלינו לנטוש את העצמי הישן כדי באמת לרפא את עצמנו. במילה לרפא אני מתכוון לכל חוסר שאנחנו מרגישים בעצמנו.

רגשות שליליים הם אוטומט, ברגע שהצלחנו לשלוט בהם, התחלנו בעצם ליצור ‘אני’ חדש. כמו ההיווצרות ברחם והשלב הבא הוא ביטול הרגשות השליליים.

ראשית כל יש לתפוס את הרגש לפני הביטוי שלו ולעצור. העצירה של חוסר הביטוי ,תוביל להתבוננות ואז להתמרת האנרגיה הזו לרגש חיובי.

דרך נוספת היא פשוט לשבת ולכתוב מה משרתים הרגשות השליליים. אנחנו יודעים מה משרתים הרגשות החיוביים. ואנחנו מודעים לכך שהרגשות השליליים מזיקים לנו. זה יצר רע. שמזיק. הסיפוק באותו רגע הוא יצרי שמעלה את רמת הקורטיזול ופוגם בהילה שלנו.

לכתוב ולקרוא כל יום מה משרת רגש חיובי לעומת רגש שלילי. להיזכר כל יום.

ניתן גם לקבוע רגש חיובי אחד שמחליף כל רגש שלילי בין רגע. למשל: הרצון שיהיה טוב לכל אדם גם הוא עשה רע. הידיעה שהרגש הטוב הזה בסופו של דבר חודר לתת מודע.

רגשות שלילים אוצרים בתוכם כמויות אנרגיה גדולות. זו האנרגיה הנדרשת על מנת לרכוש כוחות על טבעיים כמו ידיעת העתיד, קריאת מחשבות, טלקיניזס ועוד.

רוב האנשים כמעט בלי יוצא מהכלל נמצאים בתוך השקר הכי גדול שרגשות שליליים חייבים לקבל ביטוי.

האמת היא שזה עניין של החלטה. פשוט להגיד לא לרגשות שליליים כי ברגע שאנחנו לא מבטאים אותם האנרגיה הרוחנית שלהם נשארת בתוכנו ומשמשת כדלק להתעלות ולא להתפלש בבוץ של העולם הזה.

ההחלטה להימנע מרגש שלילי היא שכלית. הידיעה שזה מזיק לנו למרות הסיפוק הרב בלבטא אותו הרגע.

כולם מדברים על התודעה. את התודעה יש ליצור. היא נוצרת מאנרגיה עדינה ונפיצה. כדי ליצור אותה עלינו לאגור אנרגיה מכל מיני סוגים, ( לא רק ממזון ונוזלים ) .חוסר ביטוי של רגש שלילי מתמיר את האנרגיה לכח תודעתי גבוה.

אי אפשר לנצח אדם שמחליט להיות שמח. שמבין יש משמעות לחיים והדברים לא מקריים.

אנשים שמצייתים באופן עיוור לדברים הם לא יכולים להיות באמת שמחים כיוון ישנו דיכוי שגרם לציות מלכתחילה.

באותו אופן אדם שקובע לעצמו שהוא שומר לעצמו את האנרגיה של הרגשות השליליים, נותר לו לבטא רק חיוביים ,זה מחזק את התודעה.

אני חוזר על הפסוק…”סור מרע ועשה טוב” סור מרע הכוונה מרגשות שליליים, זה תמיד נמצא בתוך האדם. רגשות נקם לדוגמא זהו רגש שלילי של כלום ושום דבר. בזבוז אנרגיה של האדם.

מדיטציה זה גם התבוננות על רגשות שליליים ולראות אותם חולפים. מישהו עשה לכם עוול, והתחמק מזה וכואב לכם הלב על זה? זה בזבוז אנרגיה.

זה אמור להיות לא פשוט.

אדם לא כועס באמת, הוא הופך להיות הכעס ע צ מ ו. האדם הופך להיות הרגש השלילי ואז הוא נעלם כאדם ונשאר רק הרגש.

כמו שלעיתים אדם יכול לומר על עצמו ” לא הייתי עצמי” , מה זה אומר?

יש להפוך להיות הרגשות החיוביים. וזה בדיוק מה שיש לעשות ,אתם לא הופכים להיות אדם שמח אתה אמורים להפוך להיות השמחה בעצמה.

להיות השפע. להיות הכח. להיעלם בתוך הרגשות החיוביים.

אז השליטה מתוך האגו מפסיקה ואז מתחיל העידן של ההוויה.

הוויה לא צריכה ל ע ש ו ת ,היא פשוט מתהווה, עצם ההתהוות שלה מלווה בתוצר הלוואי של העשייה.

לכן ליוונים היו אידיאות. הם החשיבו את האידיאות ממש כישויות חיות שעל זה כמובן אפשר להתווכח ,העניין הוא שהם ידעו את חשיבות הערכים, כעליונים.

כמובן בתורת ישראל זה קיים אפילו בצורה חזקה יותר אבל נזהרו מעבודת אלילים ולכן לא נתנו חשיבות לשום תכונה כעליונה.

אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו. וזה מספיק. זה מתחיל מהדבר הכי משמעותי והוא לא לבטא רגשות שליליים.

התבוננות על הגוף גם מנקה רגשות שליליים שקיימים בתוכנו באופן קבוע.

ולכן זו עוד שיטה. להתבונן על הגוף בלי לשפוט את התחושות.

זה עושה dissolving לרגשות השליליים.

תהיו פשוט יותר. ועוד יותר. רגע לפני שאדם נפטר, הוא משחרר ומוכן לעזוב את העולם ,הוא עושה את זה כי אז הוא מצליח לראות כמה כל מה שהוא החשיב כעצמו האמיתי היה שקר. ואז קל לו יותר ללכת לעולם האמת.

התכלית היא לראות את האמת כשכוחנו עדיין איתנו לא משנה מה הגיל. כח זה לא גיל ולא פיזיות אלא ערות תודעתית.
הרבה דברים אפשריים.

המהות השמחה

יש המון דרכים להגיע לשמחה שהייתה לנו פעם כילדים. כיום כבוגרים ננקוט בשיטות על מנת להגיע למהות שהייתה לנו כילדים.

יש להבין שהמהות שלנו עדינה ועשויה מחומר אסטראלי עדין מאוד. זה אותה מהות שהייתה לנו כילדים. עלינו לפתח אותה ולהתעלות איתה כי היא נשארת ילדית ( מלשון ילד).

המהות הזו של השמחה הטהורה נעצרת בשלב כלשהו בילדות ואז נשארת לא מפותחת.

בהודו בתקופות של העבר, בכתות מסוימות עשו ניסוי נתנו לאנשים סמים מסוימים כדי לאתר ולחשוף את אותה מהות טהורה. מה שהם גילו זה שהמהות נשארה ילדותית במקום להמשיך להתפתח למקום של בגרות ושמחה

קחו למשל, צחוק, אדם בוגר ש מ ח  ב א מ ת, לא מרגיש את הצורך לצחוק. כמה שזה נשמע מוזר. צחוק זה הדרך לשחרר אנרגיה רעילה מהגוף. לכן צחוק הרבה פעמים נראה הדבר לא הכי יפה אצל אנשים, כי זה ממקום לא נקי

חיוך שנסוך על הפנים ונובע מתוך שמחה אמיתית ופנימית מעיד על שמחה

עם זאת צחוק הוא אחד האמצעים להגיע לשמחה אמיתית לכן לצחוק זה מאוד חשוב על מנת להגיע לשמחה.

האמצעים להגיע לשמחה זה הרבה מהעבודה הרוחנית המוזכרת כאן. תרגילי נשימה, מדיטציה, פעילות גופנית מאומצת, נתינה אמיתית, חיבור לטבע, ללכת יחפים על חול ואדמה, אהבה.

אחת מהדרכים החזקות היא התבודדות. כלומר להיות במקום נעים ופתוח וטבעי ולנסות להרגיש את עצמכם שם. לנסות לדבר עם אלוהים לגבי כל מה שמטריד אתכם.

ההתבודדות חשובה כיוון שאנחנו מכוונים למהות שלנו. לדבר, לצחוק, לבכות, לצעוק…דברים שלא היו שופטים אותנו עליהם בעבר כילדים. בחברה המודרנית אדם מרגיש כמו פונקציה. התבודדות יכולה להביא את השמחה הפשוטה שבקיום. מהות שדוכאה בעבר בלי יוצא מן הכלל. יש לנו סיכוי גדול להגיע לאותה מהות ברגע שאין לנו הסחות דעת. כל ההסחות דעת למעשה מעסיקות אותנו ביום יום.

התבודדות צריכה להתבצע ואחר כך לחזור לחיים ולשכוח מההתבודדות, גם אם עושים זאת כל יום.

דרך נוספת לזמן את השמחה היא למצוא לעצמכם פרויקט או אפילו פרויקט הישגי שלא אמור להיות רווחי או מעשי , אבל כן משהו שתרצו להצטיין בו

למשל יצירת אמנות, ללמוד לשחות בצורה ממש מקצועית. משהו לא צפוי. תפתיעו את עצמכם ואחרים. ההפתעה הזו מתחברת לילדות ולהתלהבות לעשות משהו חדש שיתלהבו מכם. כמו שהייתם ילדים והייתם מתלהבים.

תשקיעו בזה. תעמיקו בזה. תצרו.

הסתר הבורא

ההסתר של הבורא בעידן שלנו הוא כנראה במקסימום האפשרי.

הפנים שלנו היו אחד המקומות היחידים שבו היה אפשר להבחין בנוכחות האלוהית של כל אחד מאיתנו. פנים מלשון פנימה.

בזמן מרץ 2020 כשאנשים התחילו ללכת עם מסיכות, התרחש משהו עצוב  (בנוסף להרבה דברים אחרים) ,הנוכחות היחידה שבה עוד אלוהים היה נוכח בצורה חיה הוסתר גם כן. הפנים שלנו.

אנשים הפסיקו לראות את פניהם של איש ורעהו, ההבעות כבר לא עניינו אף אחד.

הפנים זה האלוהות, כשאדם רואה את פניו של האחר, תמיד יש לו מעצורים מסוימים לטובה. יותר חמלה, יותר הבנה והרבה פחות אכזריות.

המסכות למעשה גרמו להסתרה של הבורא בצורה יותר הרמטית.

אני כותב על זה כדי שתדעו עד כמה נדרש הכיסוף לאלוהים. נדרש רגש אמתי לנוכחות שלו. אומרים על אלוהים שהוא הצנוע ביותר. ככל שהחברה שלנו יותר חצופה, עזת פנים, גסה ומתירנית מינית, כך הוא הלך והסתיר את עצמו יותר ויותר מרוב בושה.

ועדיין, הוא בתוכנו. זו המתנה הכי גדולה שיכולה להיות. הכל מצטמצם אלינו. ואלה חדשות טובות. להאמין בעצמנו. עצמנו האמיתי האלוהי, לא המזויף.

לכן יש צורך ללכת פנימה. להאמין שהתשובות מצויות בתוכנו כי ,איפה עוד הן יכולות להיות? 🙂

ברגע שנלמד לזכור את עצמנו באמצעות העבודה המיסטית רוחנית נוכל להגיע למתנות האלה שהבורא הטמיע בתוכנו. לא להיכנע לחוסר אונים ולקטנות שהתחנכנו במשך שנים.

זכרו, פנים זו פנימיות דרך הפנים אנחנו רואים את הפנימיות של האדם וחלק מהאלוהות שבתוכו.

גזילת אנרגיה והחשיבות בלהיות אחר

הרבה פעמים כשאנחנו נמצאים בחברה מסוימת של אנשים, (בין אם זה מקום עבודה או חברתי) שלא עושה לנו טוב אנחנו עשויים להרגיש שאיבה אנרגטית ,ולא משנה כמה תרגלנו מדיטציה בעבר או עסקנו בפעילות מיסטית.

אנחנו נצא מותשים. נרגיש ש”סחטו מאתנו אנרגיה”. ישנם אנשים שפועלים מתוך אגו חזק ונמצאים ברמה מאוד נמוכה רוחנית והם עדיין עשויים לסבוב אותנו ולגרום לנו להרגיש רע.

זו בדיוק הסיבה שאני אומר כל הזמן שעלינו לפעול מתוך מקום אחר.

מקום גבוה. המקום הגבוה הוא לא לחשוב על מצבים ספציפיים שמפריעים לכם, אלא לחשוב על עצמכם כאדם שהייתם רוצים להיות. וכמובן שזה מכיל הכל.

האדם שאתם תרצו להיות, לא יהיה אדם שייסחט רגשית או שיהיה נתון לשאיבת אנרגיה על ידי הסובבים אותו.

למה דרוש לנו להיות אחר ? כיוון שהעובדות בשטח מוכיחות שאנחנו לא מרוצים מהמציאות שבראנו לנו. לכן עלינו להשתנות. לא לשנות. אלא להשתנות. לימדו אותנו לשנות ולמרות שראינו שפעם אחר פעם זה לא ממש עוזר אלא נותן הקלה רגעית. לא ניתן לשנות “מציאות”. היא קשיחה וקיימת כבר.

התודעה שלכם היא המציאות היחידה הקיימת.

התודעה שלכם לעומת זאת יכולה להיווצר כל פעם מחדש. כל דקה אתם חופשיים להיות. להיות מה שתרצו, והעולם יסדר עבורכם את כל השאר.

האם אתם מסוגלים כ י ו ם להרגיש מה שהייתם מרגישים אם הייתם כבר משיגים את המטרה הנחשקת?

עלינו לחיות מעבר לזמן כדי לשבור את המטריקס. לחיות כאילו זה כבר הושג. עלינו להתנהג כאילו אין באמת זמן.

אי אפשר לחיות בצורה ליניארית ומשעממת ולצפות לניסים. עלינו להיות הנס. להיות הקסם.

לא לרצות קסמים וניסים אלא להיות הדבר עצמו.

איך מתחילים? לשבת ללמוד את עצמכם. לכתוב איך אתם רוצים לראות את עצמכם.

איך הייתם רוצים להיות. ככל שזה גם לטובת אחרים, התמיכה רק תהיה יותר חזקה. לבדוק את עצמכם מה מבזבז לכם את ה”השקעה” כשאתם מדמיינים את עצמכם ככה.

לנסות להרגיש טוב למרות המצב הקיים כביכול. וזה כל העניין ,לא?

התודעה שלכם זה לא דבר מותנה ברגע שאתם מחליטים. אתם האדונים על עצמכם. המאסטריות על התודעה שלכן.

עקרון הסליחה

אחד מהדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכים ליישם זה עיקרון הסליחה.

למה הסליחה זה לא דבר פשוט?
למה לסלוח זה לא דבר קל?
תמיד שיש סליחה מישהו מ ש ל ם את המחיר.
לסלוח זה קשה ,כי האדם שסולח למעשה ,משלם מחיר מסוים כיוון שאם נעשה עוול ,תמיד ישנו תשלום ומחיר.

זה שסולח פשוט לוקח את זה על עצמו ולכן זה נחשב דבר אלוהי לסלוח ולשכוח.

הסליחה באמת מוציאה את האדם לחופשי.
כי הוא לא מחכה לאיזשהו פתרון מבחוץ אלא הוא לוקח את העניינים לידיים שלו וסולח באמת. בהרבה מובנים זה להתנהג כמו בורא עולם.

לסלוח באמת. וגם לשכוח.

ברגע שסלחנו ,אנחנו פנויים כעת ונקיים לקבל דברים חדשים, אנחנו לא מטשטשים את דרכנו בכל מיני דברים זרים שקשורים בחשבונות.
ושוב ,ככל שאנחנו צודקים יותר ,כך נסבול יותר אם לא נסלח.
הסליחה צריכה להיות אמיתית אחרת עדיף לא להגיד שסלחנו ולשקר לעצמנו לגבי זה.

ברגע שאדם סלח, הוא לקח על ע צ מ ו את האחריות לעשות טוב ולסור מרע , הוא פתר דברים ממש כמו בורא עולם ולכן גם מקבל את הרשות ליצור את חייו כראות עיניו.

להשתמש בתודעת דמיונו כדי להשפיע על עצמו איך שירצה.

תסלחו ,כמה שאפשר, כמה שניתן.

זה הדבר הכי נכון לעשות עבור עצמכם והצלחתכם בכל תחום.

הבורא תמיד מדבר איתנו

יש את הציווי “ובחרת בחיים..”. החיים מייצגים את כל מה שמגיע ישירות מהבורא. המים, האדמה, האוויר ואף האש בצורה של השמש. ברגע שאנחנו יודעים ששם נמצאת החירות בלי קשר למודרניות וטכנולוגיה ,בלי חוכמות ופילוסופיות של קדמה, בלי פרוגרסיביות שטמטמה לחלוטין את מוחם של דור הילדים.

יש לנו אחריות. לכן הדחיפות. כשחינכו אותנו לאמונה לקדש את הקריירה כי שם נמצא הערך שלנו.

ועד היום אנשים ככה מעריכים אחד את השנייה הפכנו להיות מה שהתאגידים רוצים שנהיה ולא מה שאלוהים רוצה לטובתנו ובשבילנו.

זה פשוט לעשות פניית פרסה תודעתית. ויש לזה כל כך הרבה יתרונות גם גופניים שעוד לא חשבתם עליהם.

זכירה עצמית והתבוננות על עצמנו למעשה מצעיר לנו את הגוף. מחזיר אותנו אחורנית מבחינה פיזית. אנחנו יכולים לתקן הכל.

עלינו רק לדעת שזה נמצא בתוכנו.

אנחנו ישויות גבוהות בצורה שלא נצליח לדמיין עד כמה. מהרגע שנתנו לנו לשלם חשבונות על מה שמגיע לנו מעצם היותנו בעלים על העולם הזה, הנמיכו אותנו חיצונית.

וכמו שאמרתי “חיצוניות” היא דבר חלש ומוחלש כל עוד מפסיקים להזין אותו באמונה. כל הדברים הפיזיים שנראים כחומר גס ,מקבלים את החיות שלהם ואת החיוניות שלהם מאידיאלים רוחניים כמו : אמונה, דמיון רגש ועוד.

שימו לב איך אלוהים רמז לנו מה אנחנו ומי אנחנו מעצם בריאתנו.

החיות שלנו מגיעה מאוויר, חמצן. רוב גופנו מורכב ממים. חישבו על החלל שנמצא בתוכנו ,המקומות הריקים שאין בהם איברים, סוג של ריק. אנחנו ישויות רוחניות עליונות שהחומר שקושר אותנו לעולם הזה הוא בחוט יחסית דק.

אוויר מים שמייצגים בעיקר את עולם העליון הרוח והרגש. רק אחרי זה אש ואז חומר גס ונחות ,שבעת המוות נרקב כל כך מהר שאין לו זכר.

אז מה כן אנחנו צריכים ל ז כ ו ר כשאנחנו בחיים?

מי אנחנו? למה אנחנו כאן? מה ביכולתנו לעשות?

האני – האין

המילה אני מורכבת מהשורש א.י.ן . כלומר אין. כל אדם באשר הוא אדם היה צריך לגבש לעצמו אני. זה חלק מהישרדותו שבטבע, הצורך גם להבדיל את עצמו מהסביבה גררה את הסבל. ברגע שאנחנו אוטונומיים הרבה מהחיצוניות “מאיימת” עלינו כיוון שאנחנו רוצים שהסביבה תסתדר עם הרצונות שלנו וכשזה לא קורה זה מתפרש כ”איום” עלינו ועל הרווחה שלנו כבני אדם שרוצים רק טוב.

האני שלנו מורכב מהמון דברים חלקים גנטיים, סביבתיים, הדעה שלנו על עצמנו וכו. כל אלה מרכיבים אותנו. חלק מהגורמים שמרכיבים את האני גם יוצרים קונפליקט בתוכנו שאיתו אנחנו צריכים להתמודד.

הקונפליקטים האלה הופכים להיות ברירת הקיום שלנו ואנחנו מתמודדים איתם חיים שלמים. דוגמא לקונפליקט זה איך שאנחנו בטבע הייחודי שלנו לעומת המוסכמות החברתיות שנרצה לפעול על פיהם כדי להרוויח משהו.

העבודה המיסטית היא ללכת מעבר לאני המוכר והקיים. הפסיכולוגיה המודרנית מציעה לטפל באני הזה ולנסות לפתור את הקונפליקטים המצויים בו.

למעשה יש אני אמיתי בתוך כל אחד מאיתנו והוא ה ע ד. כלומר זה שמסוגל לצפות בהכל. ככל שאנחנו מתרגלים מדיטציה והתבוננות באופן קבוע ,יש ביכולתנו לפתח את ה א נ י הזה שהוא העד. העד מסוגל לצפות בהכל כאילו הוא צופה בסרט. זאת אומרת האני הרגיל מתנהל באופן רגיל אבל אתם הופכים להיות העדים של עצמכם. ברגע שזה מתחיל לקרות יותר ויותר הסבל מתחיל להיעלם. זה כמו לצפות בסרט, בסרט אפשר לראות דברים נוראיים ועדיין הצופים נהנים מהסרט כיוון שהם רק מתבוננים על המתרחש כי זה לא באמת קשור אליהם אלא סוג של בידור עבורם.

באותה מידה העד שהוא האני האמיתי שלכם יכול להתבונן על הכל כולל ע ל האני החברתי והמוכר.

Witnessing
המתבונן למעשה משנה את המציאות כולה רק מהיכולת ל ה י ו ת. ברגע שאנחנו מזדהים עם עצמנו קשה לנו לפתור את הבעיות שלנו ,הפרספקטיבה שלנו לא תמיד נכונה, נוח לנו לשקר לעצמנו לגבי דברים מסוימים וכו.

זכירה עצמית, יוצרת את המתבונן הקיים בתוכנו ובצורה הזו אנחנו יכולים להיות אובייקטיבים לגבי עצמנו ובלי לשפוט את עצמנו. ההתבוננות אפילו משפרת לנו את הבריאות ומצעירה את גופנו. זאת הדרך הכי טבעית ואצילית ליצור גוף חיוני וטוב יותר.

ברמת הנשמה המתבונן מאפשר לנו להתחיל לחדור לגרעין האמיתי שלנו. מרגע זה ניתן באמת להתחיל לעשות. כל פעולה שלנו כבר לא נעשית מתוך “הימור”, אנחנו מפסיקים להמר על חיינו ולפעול על פי אינסטינקטים נמוכים ומפסיקים להיות מושפעים מגורמים פנימיים זרים, שלא שייכים למהות שלנו.

דוגמא ל”מתבונן” זה ברגע שאנחנו נמצאים מול פלא טבע מסוים ואז יש לנו רצון טבעי להתבונן על עצמנו בתוך המחזה המופלא הזה. אני בטוח שהרבה מכם חוו חוויה כזו מול מראה פלאי בטבע.

ברגע שמצליחים להביא תשומת לב לחיי היום יום החיים משתנים. זאת הדרך לחדור לחיי נצח.

עליונים כתחתונים. לא כולם זוכים לחיי נצח, כמו שבעולם הזה לא כולם מיליונרים ( בכסף) ולא כולם שווים מבחינה חיצונית, גם בעולמות העליונים לא כולם שווים כשזה מגיע לערך המהותי. מי שעושה את העבודה הרוחנית ומתעורר וצועד בדרך ,הוא זה שזוכה לנצחיות עם ה א נ י שלו.

מתנה שלנו בעולם הזה היא היכולת לחוות נפרדות כלומר א נ י שמסוגל להתענג והמתח הזה של הידיעה הפנימית ,שהאני הזה יכול להיות נצחי, אם הוא *יתחזק* מספיק ויאסוף כמה שיותר ניצוצות על מנת ליצור את אותו גוף אסטראלי רוחני.

גוף שאנחנו יוצרים או מחליטים לחיות חיי בשר עד המוות.

כל עוד האדם חי, כל הנר דולק הכל ניתן לתיקון, ואפשר להפוך גם מה שנראה כביכול אבוד.

לכן נאמר ע”י חכמים “אין ייאוש בעולם כלל” לא מתוך עידוד, אלא אמת לאמיתה.

כשאנחנו צודקים אנחנו הכי סובלים

רגשות כמו נקמה, כעס וטינה, לפעמים נראים לנו התשובות לסיטואציה בה נעשה לנו חוסר צדק מצד החברה או מ”צד הבורא” עצמו, לפי דעתנו

האדם מסוגל לכעוס על הבורא ועל היקום בכלל. אם נניח שהאדם באמת צודק ואכן נעשה לו עוול שלא באשמתו, ככל שהוא צודק יותר כך הוא יסבול יותר. אנחנו חיים בתקופה קריטית בה אנחנו רוצים שייעשה צדק כדי שיהיה טוב

הצדק חשוב מבחינת אחרית הימים עד אז עלינו לדעת לחיות נכון וטוב גם אם אנחנו לא מקבלים צדק או רואים שהוא נעשה. מבחינת האמת ללא צדק לא יכולה להתקיים גם האמת המוחלטת

וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע. (קהלת ג טז)

צדק אמיתי נעשה על ידי ישויות גבוהות מאוד או אלוהים בעצמו לכן הפסוק מספר קהלת שהיכן שאמור להיות צדק שם נמצא הרשע
כשבני אדם עוסקים בצדק הם אמורים להיות בעלי תודעה מפותחת ומוסר מאוד גבוה

ולמה אני בכלל כותב על צדק?

צדק זה שלב מאוחר יותר בהתפתחות האנושית ,ראשית כל עלינו לפתח את עצמנו ולא להתעסק עם העיקרון של צדק יותר מדי
סבל מחוסר צדק זה אחד משואבי האנרגיה המיותרים. לנסות לחפש סדר בתוך החברה או איזושהי תקינות תמיד תתקל באכזבה גדולה
לא להיכנס לרגשות השליליים מתוך ה’תשוקה לצדק’, התשוקה שלנו צריכה להיות מכוונת לתוך הכוחות הפנימיים שלנו והרצון הגבוה שלנו להשיג את התנאים המיטיבים אתנו כדי לעבוד עבודה רוחנית ולהיטיב עם אחרים

ומצד שני,

צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃“ (דברים טז’, פסוק כ’)

אם נרצה באמת לחיות בארץ, ובמילה ל ח י ו ת התורה מתכוונת לכל הטוב והשפע, ( לא לחיות בהישרדות) הצדק חייב להתקיים וכדי שהוא יוכל להתקיים התודעות צריכות להתפתח ולהתרחב. לא בכדי כתוב פעמיים צדק ,צדק . משה רבנו רצה שהעם יבין שהצדק מאוד חמקמק ולא תמיד יכול להיות מיושם כמו שצריך, כתוב פעמיים ואז המילה לרדוף, לא לנוח עד שמשיגים אותו. כשהשופטים צריכים להיות עם תודעות מפותחות. זה לא מה שקורה היום

הצדק הוא אידיאל ראוי ונכון, בסביבה האישית של כל אחד מאתנו. אל תתנו לעצמכם לסבול ( יותר מדי) מחוסר צדק שלא בשליטתכם. ברמת מדינה. כל סבל שמלווה ברגשות שלילים גוזל מאתנו אנרגיה ומבזבז לנו את ההשקעה הרוחנית שאנחנו עושים ביום יום

רגשות שליליים תמיד יכולים לקבל הצדקה לקיומם, הם תמיד יכולים להיות צודקים, והם עדיין מבזבזים את האנרגיה העדינה שאנחנו צריכים למען נצחיות הנשמה שלנו

ההתפתחות הפנימית היא השלב שמוביל באופן טבעי לכל האידיאלים הראויים האחרים

אנחנו תמיד צריכים לשאול את עצמנו מהו הטוב והראוי שנשקיע בו? לגבי ה כ ל ב ח י י ם.

כולנו רוצים את הטוב עבורנו ועבור אלה היקרים לנו, אולם המשיכה לכיוונים מבוזבזים ורעים, היא תמיד קיימת ואף שואבת אותנו בצורה שגורמת לנו לשכחה מהו הטוב.

מהו הטוב והראוי עבור גופנו? מהו הטוב והראוי עבור מחשבותינו? מהו הטוב והראוי עבור הנפש שלנו? מהו הטוב והראוי עבור הנשמה שלנו? וכן הלאה

כשאנחנו עומדים בעיקשות על העיקרון הזה, העוצמה היא מאוד חזקה. מהסיבה הפשוטה שאנחנו מאוד רוצים את הטוב, פשוט ברוב הפעמים לא מוכנים לשלם במטבע המתאים כדי לקבל את הטוב הזה.

הטוב אינו כרוך במחיר יקר הוא כרוך במחיר של אגו וחולשות. *לדוגמא* : אדם יודע שזה ראוי וטוב להתעורר בחמש בבוקר כי הוא זוכר פעם אחת שהוא עשה את זה שבוע וזה עשה לו ממש טוב. הוא יודע שזה ראוי וטוב לו לעשות ספורט בשעה הזו. ועדיין הוא לא נמצא שם. הוא מוותר על הטוב למען טוב אחר. ה “ט ו ב” של לישון מאוחר יותר.
כעת הוא צריך לשאול את עצמו ,האם זה טוב וראוי לישון עד השעה 7:00 בבוקר ולקום עם תחושה שאני עושה פחות ממה שאני יכול?

אחד מהדברים שפוגעים בתדמית העצמית שלנו באופן בלתי מודע זאת הידיעה הפנימית שאנחנו יכולים לעשות יותר ולהיות יותר ועדיין אנחנו מוותרים לעצמנו.

העשייה לא צריכה להיות מהאגו או תחרותית והיא אפילו לא אמורה להיות מוחצנת אלא רק ביניכם ולבין עצמכם.

מהו הראוי והטוב? אתם יודעים את התשובה לשאלה הזאת לגבי כל נושא כמעט שקשור בכם ומי שלא יודע הוא בדרך כלל מנסה לבדוק זאת עבור עצמו

הטוב והראוי זה מה שמגיע לכל אחד ואחת מכם.

כמה מילים על אהבה

אהבה. ישנם מיסטיקנים שלא מדברים בכלל על אהבה. אהבה זאת התוצר לוואי של העבודה הרוחנית. מי שחווה הארה אפילו לכמה שניות, דקות וימים מרגיש מ ה י באמת אהבה. במצב כזה ישנו מצב של קיום נפרד עדין מאוד מכל הדברים האחרים. האהבה קיימת בפרדוקס של חוסר נפרדות מכל *יש* שקיים בעולם לאדם המואר. אין נפרדות יותר אבל יש עדיין את הנשמה הייחודית שחווה אותה.

לפני שהיתה בריאה היה רק יש אלוהי, רק אלוהים היה קיים ולכן הוא יכול היה לאהוב רק את עצמו. כל האלוהות חוותה אהבה עצמית ברמה הכי גבוהה וזאת היתה שלמות.

כיום קיימת הרבה אהבה מתוך האישיות המזויפת של האנשים. מתוך נפרדות אנשים מוצאים את התשוקה , התשוקה כשהיא שורפת ומתורגמת לאהבה ע”י האדם הלא מואר גורמת לסבל וגורלה תמיד לגרום לסבל. אין שום תוצאה אחרת . חיבור של תשוקה שהיא מופרדת מאהבה מוארת תמיד תוביל לאכזבה

כשהבריאה החלה, הפירוד היה רק אשליה כיוון שהכל למעשה אלוהי ולכן אהבה אפשרית מאוד גם בזמן הפירוד האשלייתי שקיים היום. צריך רק להגיע לידיעה העמוקה.

אז האם התשוקה דבר רע? בהחלט לא. התשוקה היא הכח המניע החיובי. כשהאדם מתייחס לעצמו כבהמה אז היא מובילה לסבל.

האדם חייב להתנהג בהתאם לרמתו הרוחנית כדי לא לסבול ,זה מאוד פשוט. החיות עושות את זה.

גם התשוקה צריכה לדעת להתחבר לאמת. תשוקה ללא אמת ,שורפת ומעלה באש בעיקר את האדם החושק.

מהי אהבה ביומיום שלנו? להיות בספק ולא לשפוט. לדון לכף זכות גם כשקשה לנו. כשהאדם לא מואר עדיין עליו לנקוט בכלים אחרים כדי להביע אהבה. היהירות גורמת לאדם מחשבה שהוא באמת מסוגל לאהבה ללא תנאים. אהבה היא איכות, תנועה מהפנים כלפי חוץ. היא לא מעשה. המעשים יכולים להוביל לאהבה אך האהבה לא יכולה לצמוח מתוך האגו או תשוקה שלו.

כולם יתייחסו לעץ פרי כדבר אוהב. העץ נותן את פירותיו גם לאדם הטוב וגם לאדם הרע. הוא לא נמצא אפילו ברמה של למנוע מהאדם הרע את פירותיו. העץ נמצא ברמה רוחנית מאוד גבוהה ככה הוא נברא להיות.

האדם על האדמה הזאת צריך להבחין בין טוב לרע לפני שהוא מתעלה מעליהם ( הטוב והרע). אם הוא ינסה להתנהג כמו העץ הוא יסבול סבל וימצא עצמו שקוע ברע.

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ, יט)יש להבין את החלק של הפסוק הזה ,כתוב *אדם* במילה אדם מתכוונים לאדם המואר. אדם זאת הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר.

אנחנו שואפים להיות בני אדם. בן אדם הוא זה שיודע את עצמו ויודע להפעיל את כוחותיו גם לאהוב.

בינתיים ביום יום אהבה היא לסור מרע ולעשות טוב, לדון לכף זכות, לדעת לחמול, להימנע מביטוי רגשות שליליים כמה שניתן, להטיל ספק בדברים, ויותר מהכל ליצור *טוב* דרך תודעת הדמיון שלנו.

דמיון ורגש

כאמור אני אתן כאן שני תרגילים פשוטים ועוצמתיים אני בטוח שכל אחד ואחת מכם יוכל לשכלל ולהמציא תרגילים חדשים לעצמו כיוון שהדמיון הוא עניין בלתי מוגבל.

אם הגעתם לחלק הזה אני משער לעצמי שאתם מבינים שהתודעה שלכם היא הכל. היא לא קיימת בזמן לא מזהה דבר למעט ההווה למעט מה שאתם מרגישים. ואת זה יש לשנות.

תרגיל 1: אם ברצונכם להיות במצב מסוים שהמצב יכול להיות קשור בפרנסה בהצלחה, ביחסים אין זה משנה עליכם להרגיש שהדבר כבר התרחש, לכן המדיטציה הבאה מתחילה מהסוף. ממש כמו אלוהים שכבר בפסוק הראשון בספר בראשית הוא כבר אמר שהוא ברא את השמיים ואת הארץ. כלומר ההישג כבר צריך להיות מאחוריכם. אז עם נותרתם? עם הרגש.

שבו או תשכבו בנוחות תרגיעו את עצמכם בנשימה, תרפו את הגוף שלכם, כעת דמיינו לעצמכם אנשים קרובים שמגיבים לכם על ההישג או הרעיון שהגשמתם, בין אם זה יחסים או זוגיות או כסף. כלומר תדמיינו שיחת טלפון או מפגש בהן הדמויות הקרובות לכם מברכים אתכם ומתפעלים מכם ושמחים בשבילכם. תרגישו את הרגש בעת המדיטציה, מה הם אומרים לכם? האם הם מחבקים אתכם? איך הפנים שלהם נראות? תקפידו על הפרטים כשאתם חווים את המציאות הזאת במדיטציה ותרגישו. תכנסו לתוך האירוע. האירוע לא צריך להתרחש יותר מ10 דקות. החוויה צריכה להיות עוצמתית. אתם צריכים להרגיש את השמחה וההתפעלות של הרגע הזה. זהו תרגיל עוצמתי כיוון שהרגש מוטבע על התת מודע שלכם הוא משנה אתכם, הרגש כשהוא אמיתי הוא יוצר משהו בכם ואתם רוצים את היצירה הזאת. אתם כבר מאחורי העניין עכשיו זה זמן הברכות, החגיגה. הרמת הכוסית שכולם שמחים בכם ואתם שמחים בהם. לאחר התרגיל המשיכו ביומכם כרגיל והאמינו שזה שלכם.

תרגיל 2: שבו וכתבו את הגרסה העילאית שלכם, איך אתם הייתם רוצים לראות את עצמכם. פיזית ונפשית ורוחנית. תכתבו בפרטים את המראה שלכם ההליכה ,הפנים ,הגוף והלבוש וכו. שוב ירידה לפרטים היא חשובה כיוון שהיא יוצרת את התסריט הנכון זה מאפשר לכם להחליט ולא להיות עלה נידף ברוח.

לאחר שיצרתם את התסריט שבו עם עצמכם ובמשך 10 דקות דמיינו את הסצנה הזאת בצורה אינטנסיבית. תחיו אותה ממש כאילו אתם בסרט של עצמכם. זה חשוב שתרגישו את הגוף שלכם פעימות הלב ההתרגשות .זה כבר קרה .זה שלכם .עכשיו רק ההשתקפות בעולם החומר. לאחר התרגיל הזה המשיכו את יומכם במודעות אבל “שכחו” מהתרגיל עד הפעם הבאה. איך שאתם רואים את עצמכם זה מי שאתם באמת. זכרו זאת.

תרגילים לשינוי החשיבה והמנטאליות

נסו לעשות דברים יומיומיים אחרת ממה שבדרך כלל. תנסו לשנות את האוטומטיות שלכם ביום יום. לא לעשות דברים כמו שעשיתם שנים. זה משדר לתודעה שלכם שאתם הופכים להיות אדם אחר האדם שאתם רוצים וזה מתחיל מהדברים הקטנים.

לדוגמא: צחצוח שיניים, שאתם רגילים לצחצח בצורה מסוימת נסו דרך אחרת. אם לא הייתם רגילים להתאמן אז נסו להרגיל את עצמכם בהרגל שלא “מתאים” לאופי שלכם. גם בשפה שלכם איך שאתם רגילים לענות או לשאול מישהו לשלומו השתמשו במילים אחרות, עשו מחוות אחרות.

תרגיל 1: מקלחת קרה קפואה. התחילו להתרגל להתרחץ במים קרים כל בוקר  ניתן לעשות זאת אחרי תרגיל נשימה או לפני. זה מתכתב מעולה עם תרגילי נשימה. מטרת המקלחת הקרה או הקפואה היא רב סיבתית. מצד אחד זה מחזיק אתכם במצב של חוסר נוחות ומרגיל את הגוף והנפש למצבי לחץ. הגוף, נכנס לשוק של ממש והמערכת החיסונית מגבירה את חוסנה כדי להתמודד עם המצב החדש. לא ממש מתרגלים למקלחות קרות ולכן כל בוקר מחדש ההתמודדות תכין אתכם למהלך היום. אתם תרגישו את זריקת האנרגיה למשך היום לפחות בשעתיים מיד אחרי המקלחת. יש לה הרבה יתרונות נפשיים וגופניים כאחד.

תרגיל 2: חישבו על רעיון מופשט אחד. לדוגמא: אהבה, אומץ, חכמה. ניתן לקרוא על הרעיון כמה שיותר מי שיש לו כישרון לצייר יכול להביא לידי ביטוי את הדברים בציור. בסופו של דבר העניין כאן שהנושא יכול להתחבר לתשוקתו של האדם לדעת למשל, יש אנשים שיתחברו לרעיון של כח. מה זה אומר? איך זה בא לידי ביטוי, האם זה רק רעיון פיזי או פוליטי?

לאחר קריאה בנושא הרחבת המודעות עצמה בעניין שאתם מתעניינים בו התחילו להגות בו. כלומר שבו עם עצמכם ובאמת תהגו ברעיון עצמו, תנו לעצמכם חופש מחשבה אך נסו להיות ממוקדים. העיקרון של התרגיל הזה הוא שאתם הוגים ברעיון מופשט ועצם ההגות בו תאפשר לכם עולם ומלואו. הרעיון עצמו שאתם הוגים בו יתחיל להיטמע בכם ואתם תתחילו להיטמע בתוך הרעיון. סוג של יחסים שאתם אכן רוצים. האיכויות של אותו רעיון יעברו אליכם, יתרמו לכם בחיי היום יום ואתן תרגישו את ההשפעה של אותו אידיאל הולך והופך להיות חלק מכם. חשוב שההגות עצמה תהיה יום יומית , רבע שעה ביום תספיק.