פרויקט “מדור לדור”
במהלך השנה במסגרת פרויקט “מדור לדור” של בית ספר “גוונים” נפגשנו עם קבוצה של גמלאים צעירים מקיבוץ כפר מסריק.
במפגש הראשון ערכנו היכרות, המחזנו סיפורי קיבוץ מפעם וחגגנו קבלת שבת.
לאחר “ששברנו את הקרח” התחלנו לעבוד בקבוצות קטנות, כל אחת עם גמלאי אחר, ולתעד סיפורי מקום.
בנוסף ביקרנו בארכיון של קיבוץ כפר מסריק ולמדנו כיצד מתעדים סיפורים ומשמרים מידע מהעבר, ביקרנו בגלריית הקיבוץ בתערוכה של לימוד ע”פ שיטת הנושאים ונחשפנו לשיטת הלימוד בבתי הספר הקיבוצי של פעם.
לסיום הפרויקט אספנו את כל הסיפורים והפכנו אותם לתוצר מעולם התקשוב- ספר דיגטלי.
ספר זה אנו מעניקים מתנה לארכיון של קיבוץ כפר- מסריק.
זו ההזדמנות להודות לצוות הארכיון על האירוח, הכנת הפעילות המלמדת והיחס החם.
לצוות הגלריה על הלמידה החוויתית דרך הידיים.
ולכם הגימלאים שלקחתם חלק בפרוייקט ועזרתם לנו ליצור ספר מרתק ומעניין.
תלמידי שכבת ה’- תשע”ו, בית ספר גוונים.
“כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים”
אמנון שמוש
אנו שמחים ונרגשים להציג בפניכם, את ספר הסיפורים שיצרנו במסגרת הפרויקט החברתי וכתרומה לקהילה שלנו.
עבורנו זו הייתה הזדמנות חוויתית להכרות מעמיקה, יישום הערכים על פיהם אנו מתחנכים ונתינה מכל הלב.
נהננו, צחקנו, התרגשנו, הופתענו… לגלות איך חיו “פעם מזמן”.
מזמינים אתכם ללמוד ולהתרגש יחד אתנו מהסיפורים.
תוכן העניינים:
רחצה בנחל הנעמן
תעלולי ילדים
בגן של פעם
מגף שנשאר בבוץ
הלינה המשותפת בקיבוץ
“ח.י.מ.א.”
סיפור הנחש
מהלינה המשותפת ללינה המשפחתית
יום בארכיון
תחתונים על לוח המודעות
להיות קאבוי
רחצה בנחל הנעמן- קפיצת ראש
המספרת: יעל שדה.
יעל נולדה וגרה עד היום בקיבוץ כפר מסריק. יש לה 4 נכדים שלומדים היום בבית ספר גוונים.
יעל הייתה מטפלת בחברת הילדים וחינכה קבוצות רבות בקיבוץ.
מראיינים: נועם שדה, לירון לוי, רוני סקיבה.
רחצה בנחל נעמן- קפיצת ראש
הנעמן היה הגבול של מדינת ישראל לפני מלחמת השחרור.
היו בו הרבה יותר מים מהיום.
באותם ימים לא הייתה בריכת שחייה בקיבוץ, לכן הנעמן שימש כבריכת השחייה של הקיבוץ,
היו שטים בו ברפסודות וקופצים מהגשר למים.
הקבוצה שלי הייתה קבוצת גיל מאוד שובבה, איפה שלא הסתובבנו משהו נשבר או התקלקל.
היו לוקחים אותנו בקיץ הרבה פעמים לנעמן כדי להירגע ולהנות.
באחד הימים שלקחו אותנו להתרחץ בנעמן אחד הבנים מהקבוצה שלי קפץ ראש לנחל ונתקע עם הראש בבוץ,
הרגליים שלו רפרפו בחוץ ותחתוניו התחילו ליפול עד שאחד המדריכים רץ מסביב מהר ושלף אותו אותו החוצה.
תעלולי ילדים
המספרת: נילי בן זאב.
נילי נולדה בקיבוץ עין חרוד וכיום היא חברת קיבוץ כפר מסריק. יש לה שלושה ילדים ושמונה נכדים.
נילי הייתה מורה בבית ספר שהיה בקיבוץ כפר- מסריק.
מראיינים: אביר וולך, סתיו לוי, שירה חן.
תעלולי ילדים:
יום אחד במהלך הפסקת עשר ברחו הפרות מהרפת. ילדי הכיתה של נילי החליטו ללכת ולעזור לרפתנים להכניס את הפרות בחזרה לרפת. הילדים הלכו לרפת, במקום להגיע לשיעור. הם נענשו על כך שהלכו ללא רשות.
למחרת בהפסקת עשר היה עליהם להישאר בכיתה במקום לצאת להפסקה.
כאשר נילי חזרה לכיתה בסוף ההפסקה היא מצאה בכיתה רק ילד אחד. הילד אמר שהוא לא יודע איפה שאר הילדים.
נילי חיפשה וחיפשה…
עד שגילתה שהילדים השובבים אכן נשארו בכיתה מילאו את העונש, הם פשוט הסתתרו בארונות של הכיתה.
הילדים יצאו מהארונות שמחים ועליזים בהרגשה שהעונש היה כיף ולא הפחיד אותם.
בגן של פעם
המספרת: רימונה הרץ.
רימונה היא חברת קיבוץ כפר מסריק, אמא לשלושה ילדים. שלושת ילדיה למדו בבית ספר הקיבוצי והצעיר מבניהם בבית ספר “גוונים”.
כיום רימונה עובדת בבית ספר. בעבר הייתה גננת במשך שנים רבות בקיבוץ, בגן תמר.
מראיינים: אלירן לוי
בגן של פעם
לגננת של פעם היו תפקידים רבים, גם חינוכיים וגם טיפוליים. כשהילדים ישנו בבתי הילדים, בלינה המשותפת, הייתי מגיעה בשעות הערב לגן. ההורים היו מביאים את הילדים, נפרדים מהם, ואני והצוות היינו משכיבים אותם לישון. הייתי מספרת להם סיפור לילה ויושבת לידם עד שהיו נרדמים, לפעמים היה לוקח כמה שעות עד שכל הילדים היו נרדמים. לאחר שהילדים נרדמו הצוות היה חוזר לביתו והילדים נשארו לישון בגן. היה שומר לילה, שישב בביתן קטן ליד הגן ושמר על כל הילדים בבתי הילדים השונים. בגן היה אינטרקום שהיה מחובר לחדר של שומר הלילה. במידה וילד היה מתעורר באמצע הלילה והיה זקוק לעזרה, הוא היה קורא באינטרקום: “שומר לילה, שומר לילה”. השומר היה מגיע לגן ועוזר לאותו הילד. בכל בוקר הייתי מגיעה לגן יחד עם צוות המטפלות. היינו מעירות את הילדים לאט לאט, מלבישות אותם ומכינות להם ארוחת בוקר. הגן היה למעשה הבית של הילדים וככה זה היה יום יום. אפילו בשבת בצהריים ההורים היו מביאים את הילדים למנוחת צהריים בגן.
מגף שנשאר בבוץ
המספרת: חווה גירש.
חווה היא חברת קיבוץ כפר מסריק, אמא לשלושה ילדים ותשעה נכדים. שניים מנכדיה לומדים כיום בבית ספר “גוונים”.
מראיינים: נועה רווה, שקד להב, מנור שביט.
מגף שנשאר בבוץ
כשהיינו ילדים אהבנו ללכת עם המורה וגם לבד לטייל בנחל נעמן ובבריכות הדגים. בקיץ נהגנו להתרחץ שם.
בימים האלו לא הייתה ברכת שחייה בקיבוץ והיה חם בקיץ. זאת הייתה הדרך שלנו להתקרר ולהשתעשע במים.
יום אחד בחורף הלכנו לבריכות הדגים לטייל כהרגלנו.
אחדים מהילדים נכנסו לבריכה שהייתה ריקה ממים.
אחת הילדות רצתה לצאת החוצה, ופתאום אופס…
המגף נשאר שקוע בבוץ ורק הגרב לרגלה.
אחד הבנים האמיצים נכנס והוציא את מגפה מן הבוץ.
ואז יכולנו להמשיך בטיולנו…
חוויה זו מלווה אותנו כבר שנים.
הלינה המשותפת בקיבוץ
המספר: גיורא גירש.
לגיורא שלושה ילדים ותשעה נכדים. שניים מנכדיו לומדים בבית ספר “גוונים”. גיורא נולד בעפולה ועבר לקיבוץ כפר מסריק כשהתחתן.
מראיינים: מאיה טלמור, רנה צביסון, שלי זוהר, נעמה גירש.
הלינה המשותפת בקיבוץ
אני באופן אישי לא הכרתי את הלינה המשותפת כי לא גדלתי בקיבוץ, נפגשתי עם מושג זה רק כשהגעתי לקיבוץ. כשנולד בננו הבכור הבאנו אותו ישר מבית החולים לבית התינוקות. בלינה המשותפת הילדים ישנו בלילה בבית הילדים והתעוררו ישר ליום בגן. בארבע אחר הצהרים (נקרא “הקמה”) הילדים הלכו להורים. הם היו שם עד שעות הערב כאשר את ארוחת הערב הם אכלו עם ההורים בחדר- אוכל. לאחר ארוחת הערב, ההורים החזירו את הילדים לבתי הילדים. כל הורה היה יושב ליד הילד שלו ומספר לו סיפור עד שמגיעה המטפלת שמרגיעה ומרדימה את הילדים. לילה אחד החלטתי לישון מחוץ לגן של הבן שלי. באמצע הלילה שמעתי ילדה בוכה. ניגשתי להרגיע אותה ולצערי לא הצלחתי. תוך כמה שניות היא צרחה ממש חזק ולא הקשיבה לי. מחוסר ברירה דיברתי אליה בטון תקיף. הילדה קלטה אותי, הפסיקה לבכות וכסתה את ראשה בסדין. עמדתי לידה כחמש דקות ולבסוף הבנתי שהיא נרדמה. למחרת בהשכבה סיפרתי לאמא שלה את מה שקרה בלילה. הילדה אמרה לאמא שלה: “לא נכון סידרתי את גיורא לא נרדמתי”.
“ח.י.מ.א”- חבורת ילדים מאוד אמיצים
המספרת: איטה אילת.
איטה היא חברת קיבוץ כפר מסריק. יש לה ארבעה ילדים- שניים שלה ושניים אימצה עם בעלה.
איטה עבדה בבית ספר ובמוסד נעמן. יש לה שני נכדים שלומדים היום בבית ספר “גוונים”.
בנוסף איטה מתנדבת בבית ספר ועושה חוג בשילוב.
מראיינים: יולי היוז, גאיה רוביני, נויה תנחום.
“ח.י.מ.א”- חבורת ילדים מאוד אמיצים
ההרפתקה החלה בהתארגנות של קבוצת ילדים שבנו על עץ האיקליפטוס הגבוה מבנה מלוחות עץ וקראו לו “מצפה”. הם החליטו לתת למצפה שם סודי כדי שילדים אחרים לא ידעו את הסוד ובחרו את השם: חימ”א (חבורת ילדים מאד אמיצים).
כדי להתקבל כחברים בקבוצה הכינו מבחני קבלה לכל מי שרצה להצטרף. לא כל ילד התקבל לחבורה , ורק מי שהצליח לטפס על העץ הגבוה התקבל.
חימ”א אספו את כל הקרשים לבניית המצפה מכל מיני מקומות בקיבוץ וחלק מהלוחות לקחו בלי רשות מבניין אחד שבונים.
אחד מרכזי הבניין כעס נורא כשראה שחסרים לו לוחות בבית שבונים ושבר את הקרשים של חימ”א ורכז בניין אחר פירק והוריד את הסולם שהילדים בנו.
כל שנה כשהילדים הגדולים הלכו ללמוד במוסד נעמן, הצטרפו ילדים חדשים וצעירים וכל שנה נבחר מנהיג חדש לחימ”א. ככה המשיכה קבוצת הילדים לבנות את חימ”א ולפתח את המצפה. עד ש… עובדי הנוי החליטו שצריך לכרות את האיקליפטוס הזקן כי התחיל להיות מסוכן וימיה של חימ”א עברו מן העולם והילדים עברו לעיסוקים אחרים.
סיפור הנחש
המספרת: יהודית סהר.
יהודית היא חברת קיבוץ כפר מסריק. ליהודית חמישה ילדים וארבעה נכדים. שניים מנכדיה לומדים בבית ספר “גוונים”.
יהודית עובדת כגננת מעל 30 שנה בקיבוץ. כיום גם מתנדבת בבית ספר במתן עזרה לימודית בשכבת ב’.
מראיינים: אלון עומר, ניר סהר, עוז גולן.
סיפור הנחש
בלינה המשותפת היו באים ילדי הגן עם הוריהם לגן מתקלחים, לובשים פיג’מה ונפרדים מההורים.
כאשר הלכו ההורים הגננת הייתה מזמינה את הילדים לסיפור לפני השינה. בסיום הסיפור היה כיבוי אורות .
לילה אחד ליפני הכיבוי אורות נכנסו לגן ילד ואמו. האמא השכיבה את הילד במיטה ולקחה את השמיכה כדי לכסות את הילד.
לפתע הרגישה במשהו לא נעים. האמא הדליקה את האור וראתה נחש שחור. היא נכנסה לבהלה והתחילה לצעוק. כל ילדי הגן יצאו החוצה.
אחד האבות תפס את הנחש וזרק אותו מחוץ לגן. כל אותו השבוע הילדים היו מפוחדים מאוד.
אני הייתי הגננת בגן וחשבתי על פתרונות איך להרגיע את הילדים ולעזור להם לחזור לשגרה.
החלטנו לבנות בגן מלכודת לנחשים. בנוסף ציירנו נחשים על קרטונים צבעוניים. כל ילד בחר שם לנחש שלו והכין לו בית.
מהלינה המשותפת ללינה המשפחתית
המספרת: גליה שטיין.
גליה נולדה בקיבוץ עמיר. כיום היא פנסיונרית, חברת קיבוץ כפר מסריק. יש לה שתי בנות ונכדים.
מראיינים: נועם לב, אופיר בן עזרא, אלירן סלמה.
מהלינה המשותפת ללינה המשפחתית
בשעה שמונה כל ילד היה מגיע ללינה המשותפת, הילדים היו כבר מאורגנים אחרי צחצוח שיניים.
אחרי שכל הילדים הגיעו המטפלות או המורות היו מושיבות אותם במעגל, מספרות להם סיפורים ושרות להם שירים כדי שירדמו.
כל בתי הילדים היו מחוברים ברמקולים למרכזייה בבית התינוקות. כל ילד שבכה שמעו אותו ברמקול והשומרים היו מגיעים אליו להרגיע אותו. בכל בית ילדים הייתה מחברת בה היו השומרים כותבים מה קרה בלילה. היו מקרים בהם הילדים היו בורחים להורים, והשומר היה מחפש אותם, כדי להחזיר אותם לבית הילדים.
הלינה המשותפת הייתה חוק קיבוצי. הרעיון היה שהקיבוץ אחראי על הכל.
בשנות ה- 90 הקיבוץ עבר ללינה משפחתית, הרעיון עשה מהפך בחיי הקיבוץ ובחיי המשפחות. גם לאחר המעבר ללינה המשפחתית הקיבוץ נשאר שיתופי. דברים רבין היו משתופים כמו: תרבות וחגים, בניית בתים לחברים,הנוי, השמירה על הקיבוץ, בית סיעודי לחברים ואמצעיי הייצור והפרנסה.
יום בארכיון
המספרת: נעמית לוי. נעמית היא מורה במקצועה ולימדה בבית ספר היסודי שהיה בקיבוץ כפר- מסריק.
כיום היא פנסיונרית ועובדת בארכיון הקיבוץ.
לנעמית חמישה נכדים, שלושה מהם לומדים בבית ספר “גוונים”.
מראיינים: טליה אסרף, מתן שרון ויובל רשף.
יום בארכיון
בקיבוץ כפר- מסריק לפני מספר שנים שיפצו מבנה והכינו אותו עבור הארכיון של הקיבוץ.
מטרת הארכיון היא להנגיש את כל המידע הקיים בארכיון על הקיבוץ עבור הציבור הרחב. אני אחראית על הארכיון ואיתי עובדים מספר גימלאים מהקיבוץ.
במהלך העבודה אנחנו ממיינים את המסמכים הרבים, התמונות והתצלומים.
את התמונות אנו סורקים. ואת המסמכים השונים אנו ממיינים לפי ועדות, ענפים וכו’…
אנחנו מקפידים להמשיך ולתעד סיפורים גם מהחיים היום בקיבוץ.
בשנים האחרונות עברנו לעבוד בעזרת תוכנת מחשב מיוחדת לארכיונים ולשימור שבעזרתה ניתן להגיע לכל מידע ומידע.
אני עובדת קרוב לשמונה שנים בארכיון ובכל יום מחדש אני מתפעמת מהמידע הרב על תולדות הקיבוץ, מההיסטוריה והימים הראשונים של הקיבוץ, מסיפורי החלוצים והחלוצות ובעיקר מהדרך שעברנו מאז ועד היום.
תחתונים על לוח המודעות
המספר: יוסי פרלמן.
יוסי הוא חבר קיבוץ כפר מסריק. יש לו ארבעה ילדים ושמונה נכדים. שלושה מנכדיו למדו בבית ספר “גוונים”.
יוסי נולד בקיבוץ עין המפרץ ועבר לכפר מסריק. כיום הוא עובד בנוי, מתנדב במשמר הגבול ושר בחבורת זמר.
מראיינים: גור ברון, אביתר חמו, יערה פורמן.
תחתונים על לוח המודעות
ביום קייצי אחד יצאתי עם חבר שלי- לוי לטייל בברכות הדגים לבקר את אחי.
עלינו על עגלה של טרקטור ששופכת דגים לבריכת הדגים. הבעיה היחידה היא שלא ידענו שהיא נכנסת לשיפוע עמוק והנהג לא היה כל- כך מנוסה.
פתאום, אני ולוי החלקנו מהעגלה הישר לבריכה. פחדנו שיגלו אותנו, לכן פשטנו את הבגדים ובלי ששמנו לב נפלו לנו התחתונים.
לאחר מכן קברנו את הבגדים וחזרנו הביתה במהירות שלא יראו אותנו. בבית החלפנו בגדים.
למחרת הדייגים עשו רשת דיג , וביחד עם הדגים הם שלו את התחתונים שלי ושל לוי.
באותם הימים הילדים היו בבתי ילדים לפי קבוצות גיל. לכל קבוצת גיל היה מספר על הבגדים.
כאשר מצאו הדייגים את התחתונים הם לקחו אותם, תלו אותם על לוח המודעות של הקיבוץ ומתחת כתבו “של מי זה”?
להיות קאבוי
המספרת: חדוה ורדי.
חדוה היא חברת קיבוץ כפר- מסריק, יש לה שלושה ילדים ושישה נכדים. שתיים מהנכדות שלה לומדות בבית ספר “גוונים”.
חדוה הגיעה לקליטה בקיבוץ עם בעלה אריה ושתי בנותיה. במהלך רוב חייה בקיבוץ עבדה בחינוך כגננת בבתי הילדים.
מראיינים: איה אמנו, עילום רז, אגם שיפר
להיות קאבוי
כאשר הגעתי לקיבוץ עבדתי בפעוטון חן (הפעוטון מנה שישה ילדים- חמש בנות ובן אחד). בתקופה הזאת הייתה לינה משותפת, הילדים ישנו בבית הילדים. כל יום מהשעה ארבע ועד השעה שמונה הילדים חזרו לבתי ההורים ובילו איתם (זה היה נקרא שעת האהבה). המטפלות דאגו לכל צרכיהם של הילדים (לבוש, בריאות וכו…).
לקראת חג פורים היה מקובל שהמטפלת מביאה תחפושות לילדים ממחסן התחפושות. כל קבוצה התחפשה לנושא משותף.
הוחלט שפעוטון חן התחפשו לחתולים. הלכתי והבאתי מהמחסן תחפושות שונות של חתולים. כשההורים באו לשעת האהבה כל הורה מדד את התחפושת לילדו. אמו של איילון, שהיה הבן היחיד, החליטה שהיא לא רוצה שהוא יתחפש לחתול, אלא לקאובוי. בלית ברירה חדוה הביאה לו מהמחסן תחפושת של קאובוי, מיני (אמו של אילון) מדדה לו את תחפושת הקאובוי. אילון אמר:”אבל אני רוצה זנב” מיני נאלצה לוותר ולחפש אותו לחתול. בפורים הופיעה כל השישייה עם שיר על חתולים וגם עם סיפור על מיצי החתולה.
ילדי פעוטון חן: לי גולצר, ניבה ויולה, זוהר זינגר, עדי טלבי, ליאור בירק, אילון דוכס.
Published: Jul 5, 2016
Latest Revision: Jul 5, 2016
Ourboox Unique Identifier: OB-149505
Copyright © 2016