קר פאתוס האי היווני שלי

וורוניקה פילצ הייתה ועדין היא אמריקאית יוונייה, התלתלים שלה היו בגודל של עגילים תימניות לעיניים שלה היה  רוחב של מפרש וכל שנה שהיא הייתה באה לאי, אז היה אפשר, היה אפשר לטייל איתה ולהתפעל איתה ולהשתולל איתה.

היא למדה פילוסופיה בארצות הברית, נידמה לי שבמישיגן, אבל כשהייתה מגיעה לאי היא הייתה מעין משוגנע , משוגעת וחופנת בקצות ציפורניים עם לק כחול כהה כל מה שאפשר, אבל בעיקר פילוסופיה, כן היא אהבה גם גופ  ,  אבל כמו הפילוסופים היוונים חיפשה את הארוס הניצחי, ככה לפחות אמרה לי בבאר מאוחר כשנפגשנו.

וורוניקה ישבה עם כוס קפה חרס לבנה כחולה על הבר, השמלה השחורה אפורה שלה הייתה מעוטרת חרוזים, על היד השזופה תלתלים של צמידים והעיניים שלה שהיו כמו מפרש אחורי של אוניה צחקו, כשאמרה לי: ‘שארוס זה מה שהיא באה כל שנה למצוא כאן’.

• “לחפש” תיקנתי אותה והערתי לה שהשעה רבע לשתים עשרה והיא עדיין לבד ולא מצאה..
• “טיפשון” אמרה והניחה את הנס קפה הכחול לבנה על הבר: “טיפשון אני כרגע מצאתי” ונגעה,  לי בלחי עולה עם האגודל למצח.

היה יום רביעי והייתי חופשי ממטילים מחר,. בבאר הכירו ולא הכירו אותי. את וורוניקה ראיתי מלא באי אבל לא ידעתי אם אפשר

• “את יודעת” אמרתי: “שבעברית, בשפה העתיקה שלי ,אי זה משהו כמו אנטי  זה הקדמה לאי אפשר או לאי היותך מתאים.”

– “בשפה שלי” אמרה וורוניקה: “אי     זה צליל שאתון עושה כשהיא עושה אהבה עם חמור” וצחקה מזמינה לשנינו אוזו מאיזה יאניס תורן.

הבאר התחיל להתרוקן, אבל ידענו שאפשר לשבת עד חמש בבוקר בגלל הדייגים עם הסירות הכחולות מעץ שהיו מקבלים שם קפה כל הלילה

וורוניקה הזמינה לנו איזו גבינה עם תאנים

ואמרה: ,”אני מחפשת ארוס,

אתה יודע מה זה ארוס,  בגריק פילוספי?”

צחקה ושיחקה בעגיל שלה

יש לילות כאלו שאחרי זה ועוד לפני שקרו אתה יודע שיהפכו לסיפור, כי אם לא חבל להם שהתרחשו.

שני דייגים סחבו עכשיו לאורך הבאר הריק ארגזי פלסטיק גדולים,  וורוניקה עשתה להם שלום, מצדיעה כמו קפטן על המצח. על הבאר היה כרגיל במקומות האלו כובע זרוק ולבן של נהגי אוניות וכאלו שנוהגים לנפוש ביוון.

וורוניקה הציעה שנטייל ב ‘דה שבו’ שלה לפסגת ה אולימפוס, אמרתי שזה שעה וחצי של נסיעה והיא נחרה כמו חמור: “אייי אייאי אעייי אתה ממהר ? צחקה בסימן שאלה.

במכונית שלה הקטנה היא העבירה הילוכים במהירות וגם בשיחה היא הוליכה במהירות

ואמרה: -” יש לי שאלון שחיברתי ואני שואלת אנשים מיוחדים וגם נותנת תשובות.. תרצה לעשות?”

השעה הייתה בערך שלוש ורבע בבוקר.. והרדיו קסטות שלה ניגן בילי ג’ואל ואיך לו ולא.. את שיר פיינו מאן, הפסנתרן.

-“כן” אמרתי: “יללה תשאלי”.

– “שאלה ראשונה” אמרה וורוניקה  כשהיא מתרכזת בסיבוב ובעליה התלולה “שאלה ראשונה

היא :מה אתה מחפש בעולם???”

חשבתי והיא אמרה: -“כן, אני רואה מה אתה מחפש. אתה מחפש ‘התרגשות מרגיעה’. אתה חושב שזה אישה או בית או סקס, או ‘חמור פלאים מעופף’ ” וכאן שאמרה חמור מעופף… צחקה ונגעה לי באצבע מטופחת בסנטר “אבל מה שאתה מחפש בעולם זו  חוכמה…! חוכמה שאומרת איך דברים עובדים ונוצרים. זה יכול להיות ברגש או בגוף או בשכל,

אבל מעבר לכל הכסף והפקינג והתארים כולם רוצים להבין להיות חכמים.”

שלוש וחצי בלילה ה ‘דה שבו’ שלה עלתה בשביל המתפתל לכפר על האולימפוס .

– “השאלה השנייה, ויש רק איזה שלוש שאלות

זה: מה מצאת עד היום בעולם??

ואני יענה על זה, מצאת תשובות חלקיות ומלא סימנים של שאלה וזה טוב” וכאן היהנה חרש באנגלית: “…..איט גוד ווורי וורי גוד…  כי ככה אתה יודע שאתה לא יודע וזו אומנם קלישאה   אבל ברור עליך וגם עלי שאנחנו לא יודעים אפילו, איך יסתיים הלילה הזה ומה הוא יעשה לנו.

והשאלה השלישית” אמרה שחנתה את ה דה שבו בין סמטאות הכפר הגבוהה והשמש התחילה להציץ מבין חומות ההרים .

–”השאלה הבאה היא: איך אתה עושה אהבה

עם אי.  עם מה שאי אפשר,? או עם מה שאפשר?”

שתקתי

גם היא שתקה השמש עלתה על האי, נפלאה, הים נצנץ מרחוק.

-“בוא” אמרה ורוניקה ועגילי הכסף שלה נצצו והשמיעו רעש של גביעי יין.

“בוא נלך,  אני מכירה כאן מאפיה טובה וקפה חם ואפילו מרפסת עם שפה וספה צבעונית

ויום אחד תכתוב על זה סיפור של אהבה לעולם ואלי ובעיקר אל עצמך