יוגה לנשים בגיל הפריון – חוברת הקורס

מפגש ראשון:

הקדמה והכרות עם האגן הנשי

חשוב להבין שהאטה יוגה פותחה על ידי גברים ועבורם. לפי הכתבים הידע אודות מולה באנדה למשל נחשב כידע סודי שמותר לגלות רק לתלמידים מוארים או קרובים להארה, ואין ללמד נשים את הידע הזה. נשים לא נחשבו ליצורים מפותחים במיוחד. ההבנה הזאת לגבי היוגה חשובה, כי כשבאים לעבוד עם נשים מבינים שאין דבר קבוע בגוף האישה, פרט לשינוי עצמו. כנשים אנחנו משתנות במהלך המחזוריות של החודש, משתנות במהלך החיים סביב תקופת הפריון, אולי נכנסות להריון, אולי יולדות, אולי מטפלות בילדים, ואז מגיע גיל טרום-המעבר, גיל המעבר עצמו, ובסוף – הגיל השלישי. גם אצל גברים ישנה מחזוריות אך היא שונה לגמרי, משהו סביב הארבעה חודשים, והם חווים הרבה פחות שינויים הורמונליים ופיזיולוגיים במהלך חייהם. כל אלה מהווים סיבה מוצדקת ליצור התאמה מדויקת, אחרת, לגוף האישה.

אם בתחום הרפואה המגדרית כבר הבינו את זה – קל וחומר כדאי ליישם את זה בתרגול היוגה.

ד”ר כריסתיאן נורתרופ (גופה של אישה תבונתה של אישה), מיילדת וגניקולוגית, ביססה שיטת טיפול שלפיה לכל מחלה נשית יש בסיס מנטלי בחוסר אינטגרציה שכזה.

אז מה בעצם עומד בבסיס התרגול הנשי?

1. האגן כמרכז הגוף, והמקום בו מתרחשים מירב השינויים בגוף האישה – מבחינה מבנית ומבחינה הורמונאלית. ע”ס מחקרים האגן מכיל את כל הזכרונות שלנו באמצעות קשרים עצביים. סודות חיינו טמונים באגן, והכרות מעמיקה עמו על כל רבדיו, תאפשר לנו להבין טוב יותר את השפעתם של אלה על חיינו.
2. רצפת האגן כמרכז פיזי רגשי ומנטלי חשוב ביותר. המקום שהוא עוגן קבוע בטלטלות היומיום והחיים. מקום להתבוננות קבועה, שיספר לנו גם על המצב הרגעי שלנו באשר הוא.
3. ההבנה של השינויים סביב המחזור החודשי (וסת, ביוץ ואי פוריות).
4. ההבנה של איפה נמצאת האישה בשלבי חייה, בעיקר ההבנה שלה את עצמה.
5. שימוש בשפה שתפקידה לאפשר לכל אישה להשתלב בתרגול תוך יכולת לדייק את התרגול עבור עצמה. בזכות הקשבה לקול הפנימי ולגוף, נוכל ליצור תרגול טוב, כזה שמשתנה בהתאם לצורך.

נשים שמתרגלות באופן קבוע מתוך הקשבה לצרכים המשתנים ומתן מענה בהתאם, משפרות את איכות חייהן ואת בריאות גופן. התרגול מלמד את האישה לשים את עצמה במרכז, ומשפיע לטובה על היבטים רבים בחיי היומיום.

האגן

מבנה גרמי דמוי מיכל הממוקם בתחתית עמוד השדרה. מחבר בין הפלג התחתון של הגוף שניצב על הקרקע, לפלג העליון שנע בחלל. הוא מרכז הכובד והיציבה, והוא גם מרכז התנועה של הגוף.

בתוך מרחב האגן הנשי נוצרים חיים, מנטלית הוא מרכז ההתהוות וההוויה של האישה. מכיל את האנרגיה של הצ’אקרה הראשונה – צ’אקרת הבסיס, מולאדהארה, והצ’אקרה השניה – צ’אקרת הרחם, סוואדישטנה.

האגן הוא מקום בו אנו נוטות “לאחסן” חוויות חיים וזכרונות, עד לזמן שבו אנו מוכנות להתמודד ולעבד אותם. עבודה עם אזור האגן הרבה פעמים תציף תכנים ממנו, לא תמיד נעימים, אבל האמונה היא שכל מה שצף הוא למעשה משהו שאנחנו מסוגלות ומוכנות לעבד ולהתמודד איתו. מנגד, התעלמות שלנו וחוסר הקשבה סביר שיעוררו אי סדירויות למיניהן באזור הזה: דימומים לא סדירים, הפסקות דימומים, ביוצים לא יעילים וכיו’ב.

אנטומיה:

אגן נשי רחב מאגן גברי. הוא מאפשר תחזוקת הריון, גדילת רחם ולבסוף לידה של עובר שעובר דרך עצמות האגן.

 2 עצמות אינומינייט שמורכבות מכסל (איליום), שת (עצמות הישיבה) וחיק (פיוביס).

מלפנים מפרק החיק – מאחה עצמות החיק (symphysis pubis). הוא מוגבל מאוד בתנועה אך מתרחב מעט בהריון, נפתח עד כדי סנטימטר במהלך הלידה. חשוב לשפר תפקודו, לחזק ולייצב באמצעות תרגול. הסגירה של הפיוביס מלפנים משמעותית מאוד לחוזק המבנה של האגן.

מאחור ישנו הסקרום, עצם העצה. למעשה חמש חוליות שהתאחו. אני אוהבת לקרוא לו הקיר האחורי של האגן, אבל למעשה הוא מהווה גם חלק מעמוד השדרה – מקום שעליו נשען ע”ש וגם מרכז התפצלות הכוחות אל הרגליים. בקצה התחתון של הסקרום ישנו הזנב – 4 חוליות שהתאחו לאחת. בין הסקרום לזנב ישנו מפרק שמושמש רק במהלך לידה ונפתח לאחור.

משני צידי הסקרום ישנם מפרקי עצה-כסל, בעלי תנועה מוגבלת מאוד אבל עדיין דורשים שחרור והנעה על בסיס יומי כדי להפחית עומס וכאב ומגב תחתון ואגן, ושחרור מתח ממערכת העצבים אל האגן. מתרחב מעט בהריון ולידה. משמעותי בייצוב האגן ובחלוקת עומסים מאוזנת בינו לבין גב תחתון.

בשני צידי האגן מצויים מפרקי הירכיים, מפרקים כדוריים הגדולים ביותר בגוף (נושאים את כל תנועת הגוף ומשקלו).

טבעת האגן מחולקת לשני אזורים: greater pelvis, lesser pelvis (אגן גדול עליון יותר, ואגן קטן נמוך יותר).

האגן אם כן הוא מבנה טבעתי רחב וחזק, בעל יכולת תנועה מועטה ומוגבלת. מהווה מעין קערה, ממש כלי קיבול, שמחבק אל תוכו את איברי האגן. בתוכו התרחשות יומיומית רבה: הוא מספק הגנה למערכת העיכול, הרבייה והשתן. מאפשר מעבר של כלי דם רבים מהרגליים ואליהן, הוא צומת דרכים חשובה ביציבה ותנועה, ובתוכו ממוקם מרכז הכובד. שרירים רבים מעוגנים בו (בטן, גב, שכמות, ירכיים, ברכיים) וזקוקים לתמיכתו, כדי לייצר תנועה ללא עומס. הוא מרכז עצבי מאוד גדול בגוף.

שרירים שמחוברים אליו:

לטיסימוס דורסי (רחב גבי) וזוקפי הגב. מרחיקים את הצלעות והחזה מהאגן. הם מושפעים מייצוב ותנועת האגן, וישפיעו על תנועת ידיים למשל שלא תפגע בכתפיים או בגב. חלוקת עומס טובה. גם כתפיים מושפעות מייצוב האגן.

גלוטוס מקסימוס ומדיוס – שרירי עכוז גדולים – תומכים באגן מאחור. כיווץ יתר שלהם עלול לגרום לעומס על גב תחתון, עצה, ונמלול ברגליים.

ארבע ראשי – יורד ממפרק ירך לכיוון ברך. מתח במפרק ירך יכול להשפיע על ברך.

מקרבי ירך – יוצאים מהחיק אל הברך ועוטפים את עצם הירך, חשובים מאוד לתמיכת קרקעית האגן מלמטה, חלק מהותי משרירם מייצבים בעמידה.

איליו פזואס – מאחד שני שרירים באזור הבטן והאגן המניעים יחד את הירך בהליכה. אחראי על כיפוף וייצוב מפרק ירך.

כל שרירי הבטן – ישר בטני, רחב בטני, אלכסונים – מחוברים לחלק הקדמי של האגן. האורכיים מרחיקים חזה וצלעות מאגן כנגד כח הכבידה.

שרירי קרקעית האגן – מחברים את עצמות האגן התחתונות.

שפע השרירים המחוברים אל האגן מלמדים על מיקומו המרכזי בגוף האדם.

איברי האגן הנשי:

מלפנים שלפוחית השתן וצינור השופכה, מאחור חלחולת ופי הטבעת, במרכז – רחם שחלות וחצוצורות (אצל הגבר ערמונית).

הרחם:

איבר שרירי דמוי אגס במרכז האגן, החלק העליון רחב יותר ונקרא בסיס הרחם (פונדוס), החלק התחתון צר יותר ומסתיים בצוואר הרחם ובנרתיק – קשר בין העולם החיצוני לפנימי. בחלק העליון משני הצדדים מחוברות השחלות והחצוצרות. חצוצרות מאפשרות מעבר של ביצית מהשחלה אל הרחם. גודלה ממש כגודל אגס אצל אישה לפני לידה: 8*5*2.5. שריר הרחם הוא שריר חלק שמורכב משלוש שכבות של סיבי שריר: אנדומטריום, מיומטריום, פרימטריום.

תפקיד הרחם הוא להוות סביבה מתאימה להתפתחות ביצית מופרית שמגיעה מהחצוצרה.

תכונה ייחודית לרחם היא יכולת ההתרחבות וההתכווצות בעוצמה שאין דומה לה.

הרחם נתמכת ע”י חלק משרירי קרקעית האגן (לוואטור אני) וע”י רצועות הרחם, שיוצאות מהקירות הצדדים של הרחם לעבר האגן מלפנים ומאחור  (הן בעצמן מקבלות תמיכה טובה מתפקוד נכון של ר”א). הרחם מעוצבבת מחוליות L4-L5 לכן הנעת המותנית היא משמעותית לתפקודה.

הרחם מקיימת תקשורת תמידית עם המון איברים אחרים כדי ללמוד על מצבה (האם יש ביוץ או ווסת): שחלות, בלוטת יותרת הכיליה, היפותלמוס ויותרת המוח. מאוד מוגנת בתוך האגן, מעין מוח שני שלנו.

בהיבט הרגשי הרחם קשורה לצ’אקרה השניה – שפע, יציבות רגשית וכלכלית, יצירתיות. קשורה ליחסים עם הסביבה ולייעוד, מימוש עצמי. ברחם אנחנו הרות את ילדינו הפיזיים, אבל היא גם מרכז ההולדה הרגשי שלנו. זהו מרכז החלומות הדחפים והיצר.

לפני 20 שנה בערך מצאו מע’ עצבים נוספת בגוף שנקראת נוירופפטידים. אלו תאים קטנים שמשייטים בגוף ומתיישבים על רקמות רכות: באגן – רחם, שחלות, שלפוחית. תאי חישה שלא זקוקים לגירוי עצבי, הם תאים מרגישים. כלומר, כשאני עצובה – גם הרחם שלי עצובה. אותם חיישנים מאפשרים לכל איבר בגוף שלי להרגיש מה שאני מרגישה.  לכן בתקופה של קושי גם הגוף סובל.

נוירופפטידים קשורים להפרשת אוקסיטוצין – הורמון מעורר שביעות רצון, שייכות, אהבה. מופרש ביחסים אינטימיים, בהתאהבות, במפגש אם/אב עם הילוד, ובנוכחות נשים עם נשים.

נוירופפטידים קיימים במוח אך יש להם שלוחות  באיברי הגוף – זה מאפשר תקשורת ישירה בין האיברים למוח. “הנפש והתודעה, מפוזרות על פני אברי הגוף השונים”.