הפלגיאט הראשון שלי

כתב: מל רוזנברג

תרגום לעברית: מיקי פלד

כשהייתי בערך בן ארבע, הסתובבת בבית וזמזמתי שיר באנגלית שהלך בערך ככה:

“Are you mine, all the time,

Mine alone, yesiree, 

All my own, wait and see..”

אמי שאלה אותי מאיפה הבאתי את השיר. גרמתי לה להאמין שאני המצאתי אותו. היא האמינה והתקשרה מיד לאבא, במכשיר טלפון ישן, משנות ה-50′. “הארי, הבן שלך גאון. הוא כתב שיר”. נקראתי לטלפון כדי לשיר לאבא את השיר. הוא התרשם מאוד מהיכולות שלי.

כשאבא חזר מהעבודה, ההורים התקשרו לסבתא, שגרה אז בוויניפג, ולדודה רחל ודוד ראובן משיקאגו. “הבן שלנו גאון”, התגאו. שרתי את השיר בטלפון. נראה היה שההורים מאוד נרגשים, מפני ששיחה לחו”ל נחשבה אז, בשנות ה-50′, יקרה מאוד.

ההורים שלי היו בעננים. אחרי הכל, הם ציפו מהבן הבכור לגדולות ולנצורות. ואני בהחלט סיפקתי את הסחורה.

אבי הלך לעבודה וסיפר לעמיתיו שאני גאון. הם התרשמו עמוקות. עד שאחד מהם ביקש ממנו לשיר את השיר. אבא שר, והשתדל מאוד שלא לזייף (הוא מעולם לא הצטיין בשירה).

“Are you mine, all the time,

Mine alone,yesiree, 

All my own,wait and see..”

עמית אחר לקח אותו הצידה. “הארי”, לחש לו, “אני לא יודע איך לבשר לך, אבל הבן שלך גנב את השיר. השיר הזה במקום השני במצעד הלהיטים”.

וככה זה נגמר.

הבועה התפוצצה וההגדרה השתנתה: מעכשיו, עבור הוריי, הייתי חכם, מאוד חכם, מצטיין בבית ספר, כזה שמביא גביעים הביתה, בעל ההישגים הגבוהים ביותר – אבל “גאון” כבר לא הייתי.

ואף על פי כן, אימא המשיכה לנסות: היא שלחה אותי ללמוד ריקוד בבית ספר יוקרתי למחול, ואפילו קנתה לי זוג נעלי סטפס יקרות. הייתי כישלון חרוץ. דרכתי על כל מי שנקרה בדרכי. הייתי שם נרדף לשלומיאליות.

אז אימא שלחה אותי ללמוד פסנתר אצל סנדרה קופל. הייתי חרוץ ושקדן, התאמנתי וניגנתי נהדר. אבל גאון לא הייתי.

בחצי המאה שלאחר מכן, יצא לי להיזכר שוב בתקרית הזאת ולהרהר בהשלכותיה. האם באמת היה שיר מטופש שכזה במצעד הלהיטים? אין פלא, איפוא, שהוריי לא האמינו שאדם בוגר כלשהו יוכל לחבר שיר שכזה. 

מצד שני, מאז שנולדתי, הם ציפו מבנם למשהו מיוחד. אחרי הכל הם בחרו לי את השם מלווין (Melvyn), עם האות Y. הורים שמצפים מבן שייצא נורמלי וישתלב בחברה, לא מחליטים לקרוא לו מלווין (Melvyn).

לאחרונה גבר עלי יצר הסקרנות והחלטתי לחקור בנושא. האם באמת היה שיר שכזה במצעד הלהיטים באמצע שנות החמישים? האם באמת הוא היה עד כדי כך מטופש?

אפילו בעידן האינטרנט המתקדם שלנו זאת איננה משימה פשוטה.“Are you mine”  הוא שמו של שיר מוכר וחדש בביצוע Arctic Monkeys. אבל אחרי חיפוש קצת יותר מעמיק מצאתי את הסרטון הבא:

אין ספק שזהו השיר. מסתבר שהשיר נכתב על ידי נערה כבת 14 בשם מירנה לורי, מת’אנדר ביי שבאונטריו, קנדה. ולמרות התמימות הרבה שבוקעת מהמילים ומהלחן, יש משהו שמתחבב עליך בקלות, בשיר המאוד ילדותי הזה. למרות הכל יש אנשים שאוהבים אותו. כנראה שאיכשהו גם אני. 

אין לי זיכרון אישי מהאירוע, רק ממה שסיפרו לי הוריי כשגדלתי. ועם זאת, זה הזמן להתנצל: “מירנה לורי, סליחה שבגיל ארבע גנבתי לך את זכויות היוצרים ללהיט. אני מקווה שתסלחי לי. ואם כן, אנא הרשי לי לחלוק לך כבוד בכך שאפרסם את תמונתך על כריכת ספר זה. אחרי הכל, זה גם הספר שלך.

Thank you for reading my book! If you like it, you might also want to read:

“איש המעלית”

http://www.ourboox.com/books/%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%AA/

Read more about me and see ALL my books on Ourboox (warning: I have many)

http://www.ourboox.com/community/drmel/profile/edit/group/1/

Or even better, create a book of your own!!!