ניצחון או הגינות בספורט?

השאלה המרכזית בה יעסוק ספר זה היא: האם נצחון בספורט הינו מטרת על גם אם הושג בחוסר הגינות? נבחן את הנושא באמצעות שתי שאלות הממחישות את הבעייתיות. נביא דוגמאות, ננתח את המקרים וננסה להגיע למסקנה בעניין.

“שער יד האלוהים” הוא כינוי שניתן לשער שהובקע על ידי הכדורגלן הארגנטינאי דייגו מראדונה במשחק רבע הגמר של מונדיאל בכדורגל בין אנגליה וארגנטינה, שנערך ב-22 ביוני 1986 באצטדיון האצטקה שבמקסיקו סיטי. אירוע זה והמורשת שסביבו מסמלים את היריבות בין שתי הנבחרות הלאומיות הללו.

היריבות בין שתי האומות חובבות הכדורגל החלה כנראה עם הרחקתו של קפטן ארגנטינה, אנטוניו ראטין, במשחק בין אנגליה לארגנטינה בגביע העולם בכדורגל 1966; ארגנטינה הודחה מהמשחקים ואילו אנגליה המשיכה וזכתה בגביע. בשנת 1986, כשנפגשו הקבוצות ברבע הגמר, המתח בין המדינות היה בשיאו, בין השאר בשל מלחמת פוקלנד שנערכה ארבע שנים לפני כן.

שש דקות לאחר תחילת המחצית השנייה הייתה התוצאה 0-0. מראדונה פרץ מהאגף הימני ובעט באלכסון לעבר שחקן קבוצתו, חורחה ולדאנו, והמשיך לרוץ מתוך כוונה לקבל את הכדור בחזרה. אולם המסירה של ולדאנו עברה מעט מאחורי מראדונה, והכדור הגיע לקשר האנגלי, סטיב הודג’, שנסוג אחורה כדי להגן.

הודג’ ניסה להשתלט על הכדור אולם נכשל, והכדור המשיך לעבר רחבת השש-עשרה, לתוכה רץ מראדונה. השוער האנגלי, פיטר שילטון, יצא מרחבת השער כדי להדוף את הכדור, אולם מראדונה (שלא היה בנבדל) והתרומם לנגיחה, הגיע לכדור לפניו והסיט אותו באגרוף יד שמאל. הכדור נכנס לשער, ולהפתעתם של האנגלים, השופט (התוניסאי עלי בין נאסר) אישר את השער.

הארגנטינאים חגגו בעת שהשחקנים האנגלים מחו ללא תועלת. במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר המשחק העצים מראדונה את הסערה לאחר שטען שהגול הובקע “קצת על ידי יד אלוהים, וקצת על ידי הראש של מראדונה”. צילומי וידאו וסטילס של המהלך הראו בבירור שמראדונה נגע בכדור בידו, והקטע הוקרן פעם אחר פעם בתחנות טלוויזיה ברחבי העולם.

באוטוביוגרפיה שלו משנת 2002 הודה מראדונה שהכדור פגע בידו:”היום אני יכול לומר מה שלא יכולתי לומר אז. בזמנו קראתי לזה “יד אלוהים”. פתפותי ביצים שהייתה זו יד אלוהים, הייתה זו היד של דייגו! וההרגשה הייתה כמו לכייס את האנגלים.”

המקרה המתואר מעלה את השאלה הראשונה: האם השגת הניצחון הנה המטרה היחידה והאם ראוי להשיגו בכל מחיר ואמצעי?

לכאורה היינו מצפים שאירוע מסוג זה שנחשב לאחד הבולטים והמפורסמים בתולדות הספורט ישמש כאבן דרך בחינוך הספורט בעולם, מקרה שיילמד במסגרות חינוך וספורט וייגזרו ממנו כללים וחוקים. הנסיון מלמד שלא נעשה כן וגם הודאת השחקן בדיעבד על ביצוע פעולה לא ספורטיבית לא הוריד מקרנו כאחד מגדולי שחקני הכדורגל בכל הזמנים, בודאי לא העיבה על גדולת ההישג של נבחרתו. יתרה מזאת, להלן נביא דוגמאות שמקרה זה חזר על עצמו בהמשך פעמים רבות בהיסטוריית הכדורגל.

 היורש של דייגו – גם מסי כבש עם היד

ליאו מסי, הכוכב הארגנטינאי של ברצלונה שנחשב ליורשו של מראדונה, לא טמן ידו בצלחת. במשחק הליגה בשנת 2007 נגד היריבה העירונית אספניול (2:2), הוא כבש כאשר שלח את ידו והכניע בצורה לא חוקית את השוער קרלוס קאמני. השדר הארגנטינאי ששידר את המשחק צעק “יד” באותו הרגע בו נגע מסי בכדור, וכשהשופט נפל בפח הוא חגג: “זה מראדונה, מסי הוא אותו טיפוס”.

הפטנט של כיבוש עם היד אולי רשום בחו”ל, אבל גם בישראל דאגו לייבא אותו. המקרה המפורסם ביותר בישראל זכור בגמר גביע המדינה בשנת 1983, שהפגיש את הפועל ומכבי תל אביב לדרבי סוער. במצב של 2:2 ניתרו בלם מכבי, אבי כהן, וחלוץ הפועל, גילי לנדאו, לכדור בתוך הרחבה. כהן, כידוע, גבוה מלנדאו במספר סנטימטרים טובים והצטיין במשחק ראש. אבל החלוץ החמקמק, שכעבור שלוש שנים העניק להפועל תואר אליפות בזכות ה’נבדל הפאסיבי’ מול מכבי חיפה, שלח את ידו ובהנחתת כדורעף העביר את הגביע לצד האדום של תל אביב. בואו נצפה בגול של מסי…

רבוי במקרים שתוארו לעיל מעלה את השאלה השנייה לדיון: האם ניצחון שהושג בצורה לא הוגנת ובאמצעים לא ספורטיביים אינו ניצחון ראוי ופוגם בספורט?

לכאורה, לאור חומרת המקרים שתוארו, נראה שהתשובה לשאלה ברורה מאליה אולם השאלה עומדת בעינה ביתר שאת במקרים פחות חמורים שהינם בתחום יותר “אפור” לדוגמא: לאחרונה במשחק הכדורגל בין מכבי תל-אביב לבני סכנין, הוציא החוצה את הכדור שחקן פצוע של בני סכנין כדי לעצור את המשחק, שחקן מכבי תל אביב ניצל את המצב באופן לא ספורטיבי, החזיר מייד את הכדור למשחק ומכבי הבקיעה שער. על כך נאמר: חוקי אבל מסריח…

נשמח לשמוע את דעתכם. לצורך כך הנכם מתמנים לשופטי המשחק, בדף הבא עליכם לציין את שמכם ואת החלטתכם – האם הייתם שורקים להפסקת המשחק או מאשרים את השער. אם החלטתם להוציא כרטיס צהוב/אדום לשחקן הלא ספורטיבי, כתבו צהוב או אדום.