יומן ההומור שלי

כמורה מקצועי יוצא לי ללמד מידי פעם בכיתות שבהן אני לא מלמד באופן קבוע.

יום אחד נכנסתי לכיתה ולא הכרתי את התלמידים. הם מצידם התעלמו מנוכחתי והמשיכו בשלהם.

ניסיתי להשיג את תשומת ליבם אך הם לא היו בעניין.

הרמתי את קולי וצעקתי “למי שלא שם נכנסתי לכיתה ואתם מתעלמים ממני! אני מצפה שכל פעם שאני נכנס לכיתה תגידו – בוקר טוב למורה היפה שתשתה המון קפה”. התלמידים נקרעו מצחוק והפסיקו להתעלם. מאז כל פעם שאני נכנס לכיתה הם פוצחים במקהלה “בוקר טוב למורה היפה, שתשתה המון קפה..” והשיעורים הולכים ממש טוב..

דרך ההומור הם התחברו אלי והצלחתי ליצור איתם קשר טוב ולבנות קרקע טובה ללמידה.

סיטואציה נוספת קרתה לי  כאשר תלמידה נפלה בכיתה וקיבלה מכה ביד. היא בכתה ובכתה. קראתי לה ואמרתי לה שבעבר ביקרתי באפריקה ולמדתי שם שיטה להוצאת כאב מהגוף. התחלתי להשמיע קולות מוזרים ולעשות תנועות עם הידיים והעיניים. עשיתי עם ההצבעות תנועה כאילו אני מוציא לה את הכאב מהיד ומעיף אותו דרך החלון.

דמעות הכאב שלה נהפכו במהרה לדמעות של צחוק. במקרה הזה הצחוק היה בתפקיד של משחרר מתח פיזי ונפשי והיה דרך תקשורת חיובית ומקרבת.

הפונקציות החברתיות של ההומור בחיי

ההומור בחיי משרת אותי בהתמודדויות עם סיטואציות שונות. בעיקר כאשר אני מתמודד עם קושי ואתגרים. למשל כאשר אני עושה משהו שאני חושש שאולי לא אצליח אני מתבדח עם עצמי ואומר דברים מצחיקים בנושא כישלון. יש משפט שאני אוהב שאומר תנסה, מקסימום תצליח.. משפטים כאלו משפיעים על המוח שלי לצאת מתפיסה מחשבתית של ראיית כישלון כמשהו מפחיד וככה אני מצליח להקליל את הדברים.

בנוסף ההומור משמש אצלי ככלי לקידום תקשורת בינאישית בחיי האישיים עם אשתי וילדיי אני משתמש הרבה בבדיחות כדי לגרום לאווירה טובה בבית. חשוב לי מאוד שהאווירה תהיה נעימה ואני מרגיש שבמקרים שיש צורך לשבור את הקרח בסיטואציות של מפגשים חברתיים או משפחתיים אני ישר נכנס לדמות של זה שזורק בדיחה וגורם לסביבה להשתחרר.

בשבוע האחרון יצא לי להיות תקוע בפקק עם הילדים למשך כ45 דקות. לאחר שילדיי התחילו לגלות חוסר סבלנות הצעתי להם שנשחק משחק בו כל אחד צריך לספר בדיחה לפי נושאים. התחלנו עם בעלי חיים והמשכנו על בדיחות מורים תלמידים וככה התגלגלנו מצחוק והפקק כבר לא היה כל כך נורא. בדרך זו הצלחנו להפיג מתחים ולהתעלות מעל לסיטואציה המעצבנת.

 תגובה הומוריסטית לסיטואציה קשה בחיי

אשתי ואני נמצאים במסע חיפושים לרכישת בית. נכנסו לתהליך בפרויקט שהיה נראה על פניו מתאים ואף מפתה. התחלנו את התהליך בשמחה. לאחר מספר ימים התברר לנו שישנם חסמים רבים העומדים בפני מבצעי הפרויקט והוא לא יתאים לנו מבחינה כלכלית ומבחינת לוחות הזמנים.

בדרך כלל הייתי מגיב בסוג של תחושת עוגמת נפש בשל ניפוץ התוכנית והאילוץ של חישוב מסלול מחדש

הפעם ניסיתי להשתמש בהומור כדי שלא להיכנס למצב רוח שלילי, במהלך השיחה עם אשתי שגם הייתה מהורהרת מהעניין התחלתי להתבדח על כך שלא נמצא בית בחיים ואולי נמצא את עצמינו באוהל חיים בטבע וצדים למחייתנו

אשתי הגיבה בצחוק משחרר, היה משהו בלקחת את הסיטואציה לקצה ולהביט בה בצורה הומוריסטית ששחרר אותנו מהכבדות וגרם לנו להבין שהכל יהיה בסדר ושבסוף נמצא את הבית שמיועד עבורנו.

הנטייה הטבעית שלי היא לקחת דברים בקלות ודרך ההומור אני יכול להעביר את זה הלאה, עם זאת גם אני מידי פעם נתפס לדאגות כלפי העתיד ומנסה להתנער מהם כשאני שם לב שאני נסחף במחשבות

לדעתי ככל שאתרגל את השימוש בהומור ארגיל את עצמי להשתמש בחוש ההומור בארגז הכלים שלי בצורה יותר טבעית ואף כסוג של ברירת מחדל כאשר אני נמצא בסיטואציה מורכבת.

תוצאות מבחן ההומור שלי:

Affiliative = 42

Self-enhancing = 35

Aggressive = 28

 Self-defeating = 34

דעתי על התוצאות:

שמחתי לראות שהשימוש האגרסיבי בהומור אצלי הוא הנמוך ביותר, זה הראה לי שאני חושב על עצמי שאני לא משתמש הרבה בהומור כדי לפגוע באחרים.

מתוך המבחן למדתי יותר שיש הרבה דרכים לשימוש בהומור ושחשוב שאעשה שימוש גם לעודד את עצמי ואת הסביבה במצבים מסוימים בהם ההומור יכול לסייע.