המטריה הגדולה של אבא/ לוין קיפניס

בס”ד

טל, שקוראים לו טלטל,

קם בבוקר ורצה ללכת אל הגנון.

אך בחוץ היה מעונן

וגשם דפק על שמשת החלון:

טיפ-טיפ טף!  טיפ-טפ-טף!

תיק-תיק-תיק! תק-תק-תק!

אמרה אמא של טל: 

“היום לא תלך אל הגנון,

הגשם דופק על שמשת החלון!”

“הגשם דופק – שידפוק לו!

אני אקח את המטריה הגדולה של אבא.”

מהר טל, שתה, אכל, לבש, חבש.

את המטריה הגדולה לקח- והלך.

והנה בתיה עומדת בחדר המדרגות.

“בתיה, בתיה,

את פוחדת מאמבטיה?

בואי אתנו לגנון!

מהרה בתיה ונכנסה אף היא

אל מתחת למטריה.

והגשם שוטף,הגשם מטפטף,

תחת המטריה אף אחד לא יירטב!

והנה יוספה עומדת תחת גגון.

קראו לה: “יוספה, יוספה,

האם את יחפה?

עזבי את הגגון

ובואי אתנו אל הגנון! “

נכנסה גם יוספה מתחת למטריה.

הגשם יורד,

הרוח שורקת,

וטלי מפטפט,

ואילנה צועקת,

בתיה צוחקת

ואף יוספה אינה שותקת.

הלכו ארבעתם יחדיו.

והנה דרור, המצפצף כציפור,

עומד בחוץ ורועד מקור.

קראו לו: “אל תזקוף אוזניים של חמור!

בוא אתנו אל הגנון“

מהר דרור ונכנס אף הוא

אל מתחת למטריה.

ברק הברק, רעם הרעם.

הלכו ששתם יחדיו.

והנה ממול כלבלב וחתלתול

מייללים ליד הגדר,

מתרוצצים ומחפשים מקום להסתתר.

קפצו דרור ואפרים

ונטלו אותם על הידיים.

ונשאו אותם אל מתחת למטריה–

ששה ושמחה כל החבריה!

בינתיים- התחילו מתבהרים השמים,

והילדים- שיר בפה ואור בעיניים!

וכך בשיר ורון

באו אל הגנון.

שמחו כל הילדים,

עשו מעגל גדול–

גם הכלבלב והחתלתול

השתתפו במחול!