נוקו הארנבת לא רוצה לעבור למחילה אחרת

נוקו היא ארנבת חביבה.
היא אוהבת להתעורר בבוקר לריח עוגת גזר טעימה שאמא שלה אפתה.

היא אוהבת לקרוא ספרים בכיסא הקטן שבחדרה, להתגלש על מעקה המדרגות מהחדר שלה ישירות למטבח ביתה, לבנות על השטיח בסלון המחילה מגדל גבוה מקוביות ולפרק אותו.

ובעיקר היא אוהבת לשחק מחבואים עם אבא ארנב ולהתחבא לו מתחת למיטת חדרה.

בוקר אחד בישרו אבא ארנב ואמא ארנבת שהם עוברים למחילה החדשה, הגדולה והיפה שאבא ואמא בנו עבורם.

נוקו, ביתם הארנבת, לא רצתה לעבור למחילה החדשה. אף אחד לא הבין מדוע? הרי המחילה החדשה גדולה ויפה יותר וכולם

אולי נוקו מפחדת שלא תוכל לראות שוב את החברים הטובים שלה שהיא כל כך אוהבת? 

יכול להיות שהיא חוששת שלא תצליח למצוא חברים חדשים?
אולי היא מפחדת שהחדר החדש שלה לא יהיה נוח ונעים כמו החדר שלה?
ויכול להיות שנוקו פשוט לא יודעת איך היא תרגיש במחילה החדשה וזה כבר מאד מפחיד…

אבא ארנב ואמא ארנבת לא ידעו מה לעשות. נוקו לא מוכנה לצאת מהמחילה.

הם קראו לכל חיות השכונה וביקשו את עזרתם.

חיות השכונה התאספו סביב המחילה

וחשבו מה אפשר לעשות.
“אני אכנס למחילה ואשכנע את נוקו לעבור למחילה החדשה” אמרה הכבשה.

הסכימו החיות וחיכו בסקרנות מחוץ למחילה

נכנסה הכבשה למחילה, הסתכלה על נוקו ופעתה:

“מה מה מה הבית החדש שלכם נראה פשוט מעולה

בואי נוקו, אכין לך שמיכה חדשה מצמרי המשובח

ותוכלי להתכסות בה ביום גשם קר במחילה החדשה”

נוקו התבוננה בכבשה בהפתעה, היא נזכרה בלילות גשומים בהם בילתה בחדר האהוב שלה, חיבקה את בובת הצב האהובה שלה כדי שלא תפחד ולגמה מכוס משקה קקאו חם ומתוק.

הכבשה התקרבה אל הארנבת וחיכתה לתשובה.

אך נוקו חיבקה את ברכיה והפנתה את הראש.
“לא רוצה,”  אמרה בשקט, “אני מרגישה טוב כאן”

התאכזבה הכבשה אך הבינה שכרגע אין בכוחה לעזור ולשכנע את נוקו לעבור למחילה החדשה. 
יצאה הכבשה.

נכנסה התרנגולת למחילה וקירקרה בקול רועם:

“צק צק צק תראי את החדר שלך, הוא איום ונורא, מבולגן ומעופש.

במחילה החדשה תהיה לך רצפה מבריקה, ארגז צעצועים חדש ומקום לספרייה.”

נוקו הסתכלה על התרנגולת בכעס, “אני אוהבת את החדר שלי כמו שהוא! הספרים שלי מסודרים בערמה ולא בספרייה!”

התרנגולת נבהלה מכעסה של נוקו, המשיכה להסתובב בחדרה ואמרה ברוך: “אבל נוקו, במחילה החדשה יש כל כך הרבה מקום…”
נוקו התעצבנה עוד יותר: “אני לא רוצה מקום נוסף! אני רוצה את המקום שלי, כמו שהוא!”

התנצלה התרנגולת ויצאה.

 נכנס האריה ושאג:

“ראררר ראררר נוקו, את חייבת לצאת מיד מכאן! אני יודע שזה לא נעים, אך זו מחילה קטנה, וחיות היער יכולות לחפש פה ארוחה.”

פניה של נוקו הפכו לבנות, היא פערה את פיה בפחד (באיור מסתתרת מאחורי שמיכה עם פרצוף מפוחד), נכנסה למיטה הבטוחה והנעימה שלה והחזיקה את שמיכתה חזק חזק. בדיוק כפי שהיא עושה כשהיא פוחדת מהברקים והרעמים בליל חורף קר.

נוקו עצמה את עיניה וביקשה בליבה שהאריה יעלם.

חשב האריה שנוקו נרדמה ויצא

מיד קיפץ למחילתה קרפד חמדחמד הסתכל בעינייה וקרקר

“קווה קווה קווה, נוקו יקרה

בואי נקפץ ביחד למחילתך החדשה

שם יש מים נקיים לשתייה והרבה גזרים מופלאים בטעם של עוגה”

נוקו הקשיבה לקרפד בסקרנות, גזרים בטעם של עוגה הם הגזרים האהובים עליה!
היא חשבה על עוגת הגזר הטעימה שאמא שלה אופה בבוקר וחייכה לעצמה.
“זה נשמע טעים” אמרה היא בשקט ומיד החלו דמעות לזלוג מעינייה
“אני אוהבת כל כך את המחילה שלי, היא נעימה ומוכרת”

הסתכל הקרפד בעצב על נוקו ורצה לעזור:
“כשאני עצוב אני בוכה ובוכה. הבכי שוטף את העצב החוצה ואז אני מרגיש טוב יותר”
נוקו הקשיבה לקרפד במבט עצוב ושתקה.

הקרפד חיכה וחיכה עד שהתייאש, קיפץ ויצא

עכבר אחד הגיע אל מחילתה של נוקו, נכנס והסתכל.

“שלום” אמר העכבר

הסתכלה נוקו בחשדנות ואמרה “שלום”

פרץ העכבר בבכי:

“אני מתגעגע לבית הישן שלי!
זה היה בית כל כך יפה… תמיד הרגשתי שם מעולה. כל פעם שהייתי קצת עצוב או קצת כועס, הייתי הולך לחדר שלי ומיד הייתי נרגע. חבריי היו מגיעים אלי בצהרי היום, משחקים איתי תופסת עכברים והיינו מבלים בנעימים!

הבינה נוקו את חברה העכבר, “שינוי זה לא דבר קל” אמרה

היא התקרבה אליו ושאלה:

“ובבית החדש, מה מוצלח?”

העכבר ענה:
“מוצלח המטבח עם מקום לאוסף הבובות שלי, מוצלחת המחצלת בצבעי התכלת.
כשפותחים את דלת המרפסת, מיד רואים את צבעי הקשת, אפשר לשבת ולהשקיף שם עם המשקפת.
מוצלח גם הסלון – יש בו הרבה מקום ומוצלחת הגינה – היא פשוט יפיפייה.

והשכנים… מה טובים הם ואדיבים.”

“תודה נוקו, תודה!” אמר העכבר בהתלהבות ורץ לביתו החדש.

שמחה הארנבת והחליטה להיפרד ממחילתה ולעבור לביתה החדש.

תודה לך מחילה יקרה, היית לי חמימה וטובה.
נהנתי ממשחק בסלון ומארוחה עם המשפחה.
נהנתי לשבת ליד החלון ולהביט במכוניות הנוסעות ולעזור לאבא כשתיקן את הכיסא שנשבר.
ונהנתי ללכת לישון על הכר אחרי שאמא מקריאה לי את הסיפור על השפן.

עכשיו הגיע הזמן לצאת לדרך חדשה אז אלך לי לדרכי עם חיוך גדול, להכיר את המחילה החדשה וליצור לי שם בית חדש וטוב. ואולי ארגיש קצת עצב ואולי אפילו יהיה לי קשה ומפחיד אך יעבור קצת הזמן, אקבל חיבוק גדול וחם ממשפחתי ומחבריי, אכיר את ביתי החדש ואת חבריי החדשים וארגיש טוב יותר.