הנמלה והצרצר

ידידנו הצרצר כל ימי הקיץ שר.

אך פתאום הקור הופיע, חורף אל הגן הגיע.
השמים – עננים, ועצבת בגנים…
בשדות אין עוד מזון – והגיעה עת רזון.
לשירה, ניגון וזמר בא הקץ, הסוף, הגמר.
ואיך אפשר לשיר שיר-ערש, אם ריקה, ריקה הכרס?

מתבונן סביב צרצר, ומרגיש כי צר לו. צר,
אז קרב הוא בזחילה אל ביתה של נמלה:
אוי, שכנה טובת הלב… זה אני… צרצר רעב…
המותר להיכנס, וקצת אוכל לחפש?
אנא, תני לי פת דקה, פן אמות בעוד דקה…

זה מוזר, צרצר חבר, מה קרה לך ? ספר!
מה עשית כל הקיץ, עת מילאתי את הבית?
האם לא הכנת מלאי כמו כל חרק בגיא?

מה את סחה, נמלה? מה במוחך עלה?
כל הקיץ – שבועות – לי היו רק הופעות.
שימי לב – אני אמן ! לא היה לי רגע זמן…
נו. אם כן…הרי הסברתי:
שרת? אז במקום לאכול – קום וצא נא במחול!

והנמשל של המשל

מוכר לבן וגם לבת,

מי שטרח לפני שבת-

הוא יאכל ביום שבת.

מה ההבדל בין סוף המשל בספר, ובין סופו בסרטון?

מה אתם הייתם עושים במקום הנמלה?