היה היה ילד ושמו – דן.

דן אהב לשחק בפלאפון הרבה, כל יום כשחזר דן מבית הספר אמר לאימו: “שלום”! לקח את הפלאפון שלו וזינק לחדרו כדי שיוכל לשחק בפלאפון.

אפילו כשאימו של דן אמרה: “דן האוכל מוכן”! הוא המשיך לשחק בפלאפון ולא הגיע לאכול –

פשוט התעלם!!!. 

אחרי כמה שבועות נשמע קול כזה: “אמא אני לא רואה טוב אני רואה מטושטש”!!!

זה היה קולו של דן שצעק בלחץ.

“אני מיד לוקחת אותך לבדיקת עיניים”! אמרה אימו של דן, הם נכנסו למכונית ומיד נסעו.

כשהגיעו לבדיקת עיניים הבודק בדק את דן ואמר בקול: “דן אתה לא רואה טוב, אתה צריך ללכת לרופא”!

מיד נסעו דן ואימו לרופא.

“שלום”! אמר הרופא

“שלום”! השיבה אימו של דן והתחילה לספר לרופא את כל מה שקרה.

“בסדר” אמר הרופא “בוא דן אני אבדוק אותך”.

אחרי זמן קצר דן נבדק, שאל הרופא:

“יכול להיות שדן משחק יותר מדי זמן בפלאפון”?

אימו של דן העיפה מבט חד בדן.

“טוב בסדר – כן אני משחק יותר מדי זמן בפלאפון” אמר דן והשפיל מבטו מבושה.

“אהההה” אמר הרופא “עכשיו הכל מובן”.

“דן אתה צריך משקפיים”, המשיך הרופא, ונתן להם מרשם למשקפיים עם כל הפרטים איזה משקפיים דן צריך. 

 “תודה”! אמרה אימו של דן, “תודה”! אמר גם דן ויצאו. 

דן ואימו הלכו לחנות משקפיים.

“את זה בדיוק אני רוצה”! הכריז דן.

אימו קנתה לו את המשקפיים שרצה. 

“נו, אז איך אתה רואה עכשיו”? שאלה אמא את דן.

“הרבה יותר טוב, תודה אמא”! אמר דן. “בבקשה”! השיבה אימו.

למחרת, כשדן הלך לבית הספר החמיאו לו הילדים מהכיתה וגם החברים הכלליים שלו החמיאו לו על משקפיו הנאות.

כשחזר דן מבית הספר סיפר לאימו את כל מה שקרה בבית הספר ועל המחמאות שקיבל ואימו שמחה יחד איתו!

הפעם זינק דן לחדרו והתחיל לשחק בצעצועים נורמליים.

דן כבר הבין את הלקח – לא להיות יותר מדי במסכים או בפלאפון.

~הסוף~

אז אני מקווה שתיקחו גם אתם את הלקח של דן לצומת ליבכם.