4 האריות הגדולים

אי שם, בסוואנה השוממת, חיו ארבעה אריות רעבים.
האריות היו רעבים כל הזמן כי הם אף פעם לא מצאו משהו טעים באמת..
מדי יום, הם רחרחו את האוויר חיכו לריח הטוב של האוכל.
כל יום הם חיכו, קצת רדפו, אבל לא הצליחו לתפוס שום מאכל.
4 האריות היו רעבים וכועסים.

יום אחד קלטו האריות ריח עז ומתוק של אנטילופה צעירה.
הם פצחו במרדף, היא מהירה, אבל היא הייתה רק אחת מול ארבעה אריות רעבים..
לא היה לה סיכוי נגדם.
אחרי שאכלו קצת, האריות החליטו לחפש המנה הבאה שלהם.

הם חיפשו וחיפשו אבל לא מצאו דבר, עד שפתאום הריחו ריח מוזר,
קצת מתוק וקצת חם, הם הבינו מהר, אלו בני האדם שהגיעו לפה.
בדרך כלל האריות מפחדים מבני האדם, הם גם לא כל כך אוהבים את טעמם..
אבל הפעם האריות היו רעבים אחרי שלא אכלו כבר כמה שבועות…
הם רדפו אחרי הריח המתוק והחם וראו שמלפניהם עומדת מכונית מרהיבה וענקית, שחורה מבחוץ ולבנה מבפנים. פתאום המכונית וריח האדם התחילו לנסוע ולהתרחק.
האריות קיבלו החלטה במהירות: הם ירדפו אחר המכונית!
הם רצו ורצו בין הרים, כפרים ושדות, נחושים בדרכם אל המכונית.

כשהגיעה המכונית לעיר היא נעצרה בפתאומיות שכזו שהאריות נתקלו אחד בשני.
אחרי שנהמו קצת, הם התחילו להסתכל על הסביבה, וראו המוני אנשים עומדים סביבם ומסתכלים עליהם.
רוב האנשים נראו מאוד מפוחדים..
היו כאלה שנראו כאילו הם רוצים לברוח, היו כאלה שניסו להעמיד פני אמיצים והיו כאלה סקרנים.
הם גם ראו את הנוף משתנה אט אט, הם ראו שפתאום, במקום שדות רחבים, הם ראו ביניים גבוהים, גינות ילדים, וקניונים אדירים.

הם שמעו קול חזק ונמוך מאוד מאחוריהם, הם התסובבו וראו איש גדול , קירח שמחזיק רשת לכידה ענקית ביד אחת, וביד השנייה מוט קצר.
האיש התקרב אל האריות המפוחדים אט אט, ואמר בקול מרגיע “אל תפחדו.. אני לוקח אתכם למקום נעים מאוד..”
הוא התקרב, יותר, ויותר, ופתאום יצאה מהמכונית דמות קטנטונת, ילדה! היא הייתה קטנה מאוד, בערך בגיל 6, והיה לה שיער חום קצר אסוף בקוקיות.

היא נעמדה בין האיש לאריות ואמרה בקול בטוח ” אתה לא רואה שאתה מפחיד את האריות המסכנים?, אתה יכול ללכת עכשיו, אני אדאג להם מפה.”
“אני לא יכול..  זאת העבודה שלי ואני חייב לבצע אותה.” אמר האיש.

פתאום יצא מהרכב איש גבוה ורזה, הוא לבש חליפת עסקים, היו על עיניו משקפי שמש והוא החזיק בידו תיק מלבני שעליו היה כתוב “#ביתחמלחיותעזובות” (בית חם לחיות עזובות). במבט מקרוב היה אפשר להבחין שהוא והילדה דומים קצת.

האיש דיבר היה לו קול נמוך וחזק: “אני אסתדר מפה. עכשיו, לך מכאן ביטי, ועזוב את האריות המסכנים, מילאת את עבודתך..”
וביטי נרעד וענה לו בפחד “כך אעשה בוס”, וברח משם.

ואז פנו האיש והילדה אל האריות, כל צד בחן את השני בעיניים זהירות, ולפתע הילדה קפצה בין האריות חיבקה אותם ואמרה להם “אנחנו נהיה החברים הכי טובים!”. וככה, לאחר כמה שעות, האיש נהג במכונית, וארבעת האריות התכרבלו עם הילדה.
היא הציגה את עצמה בפניהם: “אני קייטי!, אני גרה במקלט לחיות עזובות יחד עם אבא שלי שהוא המנהל של המקלט. איך קוראים לכם?” היא שאלה. וכשהם לא ענו, קייטי החליטה להמציא להם שמות חדשים:
לאריה עם הכתם ליד הזנב היא נתנה את השם- “כתם”.
לאריה עם הרעמה הארוכה היא קראה- “הרי” (hairy).
האריה המפחיד יותר נקרא- “ניב”.
והאחרון, שאותו קייטי אהבה יותר מהאחרים קיבל את השם “ליאו”- רק כי אהבה את השם.
האריות נראו מרוצים כאשר שמעו את שמותם.
כשהגיעו למקלט, הילדה נכנסה למקום בו האריות היו צריכים לישון ובאה לישון איתם.
“לילה טוב”.