
למרבה המזל החלב

by אופיר גזית
Member Since
Apr 2016
- Joined Apr 2016
- Published Books 1
Published Books
1
Copyright © 2016
בסיפור למרבה המזל החלב אהבתי כיצד אבא שיוצא לקנות חלב לארוחת הבוקר של הילדים שלו וממציא סיפור דמיוני מעבר לזמן ולחלל.
הוא מספר איך ברח מחייזרים ירקרקים ושמנוניים, איך פירטים הכריחו אותו לצעוד על קרש, אבא גם סיפר איך כמעט הקריבו אותו לאֵׁל הר געש, נלחם בערפדים, וכמובן, מצליח להציל את העולם. אהבתי שאבא שוכח את הזמן, הבנות שלו מחכות לחלב לקורנפלקס של ארוחת הבוקר והוא מדבר עם אנשים אחרים ומדמיין את כל מה שקרה לו.
אהבתי לקרוא שכל מה שאבא דמיין קשור אל המשפחה שלו. האבא סיפר על מדענית הדינוזאורית ובעצם התכוון לאימא, לאישתו. יש בסיפור גם סוסי פוני וערפדים שהם שני אייקונים שהבת שלו מאוד אוהבת.
האבא גם מספר לכל מי שהוא פוגש שהוא אבא אנושי הכי טוב. מאוד צחקתי בזמן קריאת הסיפור. התיאורים שם מאוד מצחיקים. אהבתי לקרוא איך
בחיים הרגילים שלנו יכול להיות גם דימיון והוא יכול לגרום לנו ולאחרים להיות שמחים ומאושרים בלי לאבד את הקשר עם חיי היום יום.
האבא כמו ברח לזמן קצר מהחיים הרגילים שלו ועבר הרפתקה דמיונית מעניינת.
2

הסיפור של יום ראשון
יום ראשון בבוקר הוא היום שאותו אני הכי לא אוהבת. לקום מהמיטה בשביל חשבון ואנגלית….. קמתי לאט, התרחצתי, לקחתי את הכריך שאבא הכין לי ויצאתי לדרך. אחרי מחצית הדרך הבנתי שלא אגיע בזמן והמנהלת תעמוד בשער ואני אצטרך להסביר למה אני מאחרת.
ידעתי כי מאחורי אולם הכדורסל יש פרצה בגדר. אוכל לעבור שם בשקט ולהיכנס לבית הספר מבלי לתת הסברים למנהלת. התקרבתי בשקט לגדר
והתכופפתי על מנת לעבור בפרצה שקיימת שם. התקדמתי קצת ואז פגשתי וג עיניים גדולות, כחולות ומלאות דמעות ושיער בלונדיני ארוך. הסתכלתי שוב על הדמות וזיהיתי אותה. היתה זו דרדסית. למה את בוכה? שאלתי אותה. נחתכתי ביד מענף חד אמרה לי והראתה לי את כף היד שלה.
היתה שם שריטה וכתמי דם. אל תבכי אמרתי לה, אני אעזור לך. הוצאתי מהתיק חולצה שהבאתי לשיעור ספורט וחבשתי את היד שלה. עכשיו היא כבר חייכה וניגבה את הדמעות. בואי איתי אמרה לי, אני רוצה שתכירי את החברים שלי. הסתכלתי על השעון ואמרתי שלא יקרה כלום למורה להיסטוריה אם יתחיל את השיעור בלעדיי. אז אחרי שנרגעה היינו מוכנות ללכת ולפגוש עוד חברים.
4

קרוב לפרצה שאני מכירה ראיתי עוד מעבר ודרכו הלכתי עם הדרדסית. המעבר היה צפוף ושורט אבל הצלחתי לעבור יחד עם כולם. אחרי שהלכנו כמה דקות פגשנו את שאר החברים שלה. מי שעשה את המעבר בגדר הוא דרדס בר כח, היה נוח מספיק לכולם לעבור שם. אחרי העצים פגשנו את ביש גדא, את בר מוח שכרגיל ישב וקרא ספר. גם זללני היה שם עם הרבה שקיות של במבה מסביב וגם את ישנוני ראיתי מנמנם מתחת לעץ. כל כך שמחתי והתרגשתי לפגוש את כולם. ובכלל ידעתי שעכשיו כולם לומדים היסטוריה ואני מבלה עם החברים שלי…..ואחרי השיחים היתה ההפתעה הגדולה: כמה פטריות ענקיות וכולם משחקים בכיף ביניהן.
6

הצטרפתי למשחק עם כולם. כל כך נהניתי עם כולם. חלק מהם פתחו את התיק שלי ודרדס בר מוח ניסה לקרוא משהו מספר אנגלית שלי אבל לא הצליח ואחר כך כעס שהוא לא מבין את השפה המשונה הזו. אחר כך לקחו את המחברות שלי והעתיקו ציורים שהכנתי לשיעור עברית. היה כל כך שמח עם כולם. מאוד צחקתי מהחברים שלי והם כל כך נהנו לראות את הדברים שיש לי בתיק. אפילו את הכריך הטעים שהכין לי אבא הם טעמו. זללני אכל אותו עד הסוף….. אבל עם כל השמחה שהיתה שם ראיתי שהם כל הזמן מסתכלים לצדדים. כאילו הם מחפשים משהו. שאלתי את דרדס בר מוח מה הם עושים ואז סיפר לי על הדבר שהם הכי פוחדים ממנו: גרגמל הרשע והחתול שלו. אין משהו שהם יותר פוחדים מממנו.
8

אמרתי לחברים שלי לא לפחד ושאני אעזור להם אם משהו יקרה. הם הסבירו לי שהחתול של גרגמל רשע והוא יכול לנשוך ולשרוט. ביחד עם המשחקים והכיף גם אני התחלתי לפחד שאולי באמת גרגמל יבוא עם החתול שלו ואז זה יהיה קשה מדי להגן על החברים שלי וגרגמל נשבע לחטוף אותם ולתת לחתול לאכול אותם. המשכנו לשחק בכיף עם כל המשחקים שלהם, לימדתי אותם לשיר שירים שלמדתי בצופים ואפילו סיפרתי לכולם על המשפחה שלי. מאוד נהנינו מהסיפורים. אפילו זללני הביא לנו המון דברים טובים לאכול, היתה שמש נעימה ובכלל לא רציתי לחשוב לעזוב את כולם אף פעם. פתאום התחילה רוח חזקה וצל גדול עבר מעלינו עם מין שריקה מפחידה. הדרדסים ברחו לכל הכיוונים ואני נשארתי לראות מה קרה. השריקה נשמעה שוב ואז ראיתי צלחת גדולה מסתובבת במהירות ונוחתת על העשב, ממש על ידי. לא יכולתי לזוז מרוב פחד. המכסה של הצלחת התרומם והחוצה קפצו יצורים מוזרים בצבעים של כחול וצהוב ולחלק מהם היתה רק עין אחת ולחלק היו שתי עיניים. ידעתי שראיתי אותם פעם ואז נזכרתי…..אלו הם המיניונים. חבריי מהפוסטר על הקיר בחדר ומהתחפושות של פורים ומהמדבקות שאבא קנה לי באמריקה, והמחשב של אבא בחדר העבודה.
10

זו היתה הפתעה כל גדולה. המיניונים באו לבקר, אולי לא התכוונו כי הצלחת המעופפת שלהם אולי התקלקלה אבל ככה ראינו אותם בביקור. הצענו להם מים ואוכל והם קצת פחדו בהתחלה אבל אחרי שראו שהדרדסים נחמדים ושקטים ואפילו דרדס ישנוני התעורר ובא לראות מה קורה. זללני הביא לאורחים החדשים הרבה אוכל ושתיה והיתה מסיבה עליזה וטובה וכיף . אפילו סושי היה שם ואני כל כך אוהבת סושי, כזה שאבא מזמין מדי פעם ואנחנו אוכלים בכיף וזה מאוד טעים. איזה כיף של יום.
12

כל כך כיף היה לכולנו ביחד. הרבה רעש וצחוקים. המיניונים הם כל כך מצחיקים….. יש להם סיפורים יפים ודרדס בר מוח היה כל הזמן מאוד עסוק להבין איך הם מסוגלים לחיות עם עין אחת, ולהיות כל כך שמחים ומאושרים. הצחיק את הדרדסים המשקפיים המצחיקים שהם שמים על הפנים. כמו משקפיים של שחיה שאני משתמשת בבריכה בקיץ כשאני הולכת עם אמא ואבא.
בתוך כל ההמולה שכחתי שיש עוד דבר שצריך להיזהר ממנו. גרגמל והחתול. עם כל השמחה פתאום השתתקו הדרדסים ואני יכולתי להרגיש איך העשב הגבוה מתחיל לזוז וצל לא נעים מתחיל להתקרב אלינו. ואז הבנתי: הם באים אחרינו ומתחילים לרדוף אחרינו בריצה על מנת לתפוס אותנו.
14

ידעתי שאני צריכה לרוץ ולרוץ מהר. החתול היה גדול יותר מחתולים רגילים. התחלתי לרוץ בתוך השיחים כאשר תיק בית הספר שלי על הגב, מתנדנד מצד לצד. ךא שמתי לב בכלל לשריטות על הרגליים והידיים. פשוט רצתי וברחתי ופעם אחת כשהסתכלתי אחורנית ראיתי את כל החברים שלי עומדים עם דמעות דרדסיות ומיניוניות וגרגמל והחתול רודפים רק אחריי. ורצתי קדימה יותר מהר בלי להסתכל יותר אחורה. מזל שזכרתי את הדרך לכיוון הגדר וידעתי שאני מוכרחה להגיע לחור שבגדר הכי מהר שאפשר ולרוץ לבית הספר. היה חלק בדרך שהרגשתי איך החתול כמעט תופס אותי ורצתי אז עוד יותר מהר.
ברגע האחרון הגעתי לחור שבגדר. פרצתי במהירות ישר למגרש שממול אולם הכדורסל. שם עמדה המורה לספורט וכעסה מאוד שגם איחרתי וגם אין לי חולצה של ספורט.
אז איפה החולצה? כעסה המורה. הסברתי לה שהייתי מוכרחה להשתמש חולצה כדי לחבוש את היד של דרדסית שירד לה דם ואחרי שחבשתי אותה היא כבר הזמינה אותי לחברים שלה.
סיפרתי איך שיחקנו ונהנינו כל כך יחד ואז המיניונים הצטרפו והיה יותר שמח במסיבה המשותפת. וכל הכיתה עמדה מסביבי והסתכלה עליי כאילו משהו לא בסדר.
ואז סגנית המנהל הגיעה בשקט בשקט הניחה יד על כתפיי ואמרה לי: הכול בסדר אופיר. אנחנו מאמינם לכל מילה ולי יש בקשה אחת אלייך, צאי לחופש כמה ימים, תנוחי ואז תחזרי אלינו. אולי חופש נעים במקום חם עם הרבה מים וגלידה וצל ובריכות. פשוט תנוחי.
16

Published: Apr 30, 2016
Latest Revision: May 2, 2016
Ourboox Unique Identifier: OB-140614
Copyright © 2016
Ad Remove Ads [X]
0
0
