בילי הולידיי: גאז אייקון

במסגרת קורס מוזיקה מהמאה ה20 התבקשתי לרשום אי בוק על נושא כלשהו שקשור לתחום הלימוד. במהלך הקורס שמתי לב שלא היו הרבה נשים בהשוואה לגברים מהמאה ה20 שהפכו להיות חלק מהמוזיקה הפופולרית ולכן ביילי הולידי תפסה את תשומת ליבי מאוד. בספרי אספר אודות חייה של ביילי הולידי, כיצד השפיעה על זכויות האזרח של האפרו אמריקאים ולמה לפי דעתי היא נחשבת חלק מהזמרות הפופולריות של המאה ה20

בילי הולידיי נולדה בשם אלונורה פייגן בשנת 1915 לאם שהיתה אז בת 13 בלבד, ככל הנראה צאצאית למשפחת עבדים מוירג’יניה. לא היתה לה ילדות פשוטה. אביה נטש את המשפחה לטובת קריירה כנגן ג’אז, ואמה נאלצה לעבוד בעבודות כפיים על מנת לפרנס את המשפחה, ונעדרה הרבה מהבית. בגיל 9 היא נשפטה בבית משפט לנוער עקב היעדרויות מבית הספר ונשלחה לפנימיה קתולית למשך כשנה. לאחר מכן חזרה לגור עם אמה, ובגיל 11 נשרה מבית הספר. באותה תקופה, היא עברה ניסיון אונס על ידי שכן, אך אמה שהגיעה למקום הצליחה להדוף אותו ולהביא למעצרו. בשנת 1929 עברה להארלם, ניו יורק בעקבות אמה. בעלת הבית שלהן ניהלה בית זונות, ואמה של בילי הולידיי החלה לעסוק בזנות. לא הרבה לאחר מכן, בהיותה בת פחות מ-14- בילי הולידיי נאלצה לעסוק בזנות, תמורת 5$ ל”לקוח”. בעת פשיטה משטרתית על המקום היא ואמה נעצרו, ונשלחו למאסר למשך מספר חודשים.

את הקריירה המוזיקלית שלה היא החלה כבר בהיותה נערה, במועדוני לילה בהארלם. במועדונים נטלה שם במה. את שמה הפרטי היא שאלה משחקנית שאהבה, בילי. שם המשפחה שבחרה “הולידיי” הוא שם המשפחה של אביה, שזו הייתה תרומתו היחידה לחייה. היא שרה והופיעה עם זמרי ג’אז מפורסמים בשנות ה-30, ואף הקליטה דואט עם לואי אמסטרונג, שלמוזיקה שלו נחשפה כבר כילדה קטנה.

אחת מההקלטות הראשונות של בילי בגיל 17

בשנות ה-30 החלה להקליט בחברת התקליטים “קולומביה”. שם היא הקליטה את השיר” פרי מוזר”. השיר מתייחס למקרה של מעשה לינץ’ בשני גברים צעירים אפרו־ אמריקנים באוגוסט 1930.  במקרה זה, שני הצעירים נעצרו בידי המשטרה והואשמו ברצח פועל לבן. המון זועם פרץ לתא המעצר, שלף אותם החוצה והכה אותם למוות, בעוד השוטרים הצטרפו גם. לאחר שהוכו למוות, נתלו גופות הצעירים לראווה. להבדיל מעשרות אירועים דומים מאותה תקופה האירוע זה תועד.  ב־1937 אייבל מאירפול מורה יהודי, ראה בכתב עת את תצלום הלינץ’ וכתב את השיר “פרי מוזר” בהשראת התצלום.

בשנת 1939 ,תקופה שבה שירי מחאה לא היו נפוצים כלל, לא כל שכן שיר שמילותיו כה בוטות ומפי זמרת שחורה בילי הולידיי שרה את השיר ב”קפה סוסייטי” בניו יורק. מבחינת ההיסטוריה של מאבק השחורים בארצות הברית נגד העבדות, ההפליה וההפרדה הבין גזעית, חשוב למקם את ההופעה הזאת על ציר הזמן: 16 שנים לפני שרוזה פארקס מתפרסמת כאישה השחורה שסירבה לקום מכיסאה באוטובוס באזור השמור ללבנים בלבד, במונטגומרי שבאלבאמה, והציתה את המאבק לסיום ההפרדה הבין גזעית. התעקשותה של הולידיי לשיר את שיר המחאה הזה, למרות אזהרות מפורשות שקיבלה מהאף בי איי, הפכה אותה בעיני הממסד הגזען ל”מסוכנת” וגררה שלילת רישיון הופעות, ורדיפה חסרת פרופורציה מצד

שוטרי מחלקת הסמים, עד ליום מותה

תנסו לחשוב עד כמה חלוצה וחזקה היא הייתה לזמנה וכמה אומץ היה צריך בכדי

לעשות זאת

בשנת 1941 היא הוציאה את אלבומה המצליחה ביותר,שמכר מעל למיליון עותקים באותה השנה. במשך כל שנות ה-40 המשיכה לבסס את מעמדה כאחת הזמרות המובילות במצעדי הפזמונים והמכירות. באותה תקופה היא גם החלה להשתמש בסמים קשים, ואף נשפטה ונשלחה למאסר עקב החזקת סמים ב-1947. בתחילת שנות ה-50 החמירה בעיית ההתמכרות שלה לסמים ואלכוהול, וחלה התדרדרות במצבה הבריאותי. למרות זאת, היא המשיכה להקליט שירים ולהופיע. בשנת 1959, בהיותה בת 44 בלבד, הלכה לעולמה מסיבוכים של שחמת הכבד.

 “good bless the child” חלק מאלבומה המצליח ביותר

לא הכרתי את בילי הולידיי לפני, אך מהמחקר שעשיתי אי אפשר לטעות בקול שלה. קול צרוד ועמוק שלא מחליק בקלות בגרון כמו גם השירים שלה. הביצועים שלה טוטאליים, היא נותנת הכל, בלי פילטרים, ובלי לייפות את המציאות. השירים שלה חודרים ללב ונותנים למי שמאזינה אגרוף בבטן. לא היו לה חיים קלים היא חוותה גזענות, נטישה, עוני, זנות, אלימות והתמכרות. אבל את הכאב שלה היא הפכה ליצירת אמנות, כמה עוצמה יש בקול שלה. כמה כוח יש בשירים שלה, וכמה השראה יש בהתמודדות שלה. היא מתה כל כך צעירה, אבל במעט הזמן שהיה לה, היא הצליחה לבסס את מעמדה, ובצדק, ובעייני זה גם מה שהפך אותה לאחת הנשים החשובות והמשפיעות במוזיקה במאה ה-20