לביא כהן – כיצד אני מתמודד שאני כועס

כתב:לביא אליהו בן כהן פיידמן

תמונות: לביא, אמא – חגית, צוות ביה”ס

עריכה: עירית צמח – אלבג

קוראים לי לביא כהן, אני גר בשדה משה ואני האח הקטן מבין חמישה ילדים. 

כל בוקר אני יוצא מהבית בשעה 7:10 עם אבירן הנהג ומגיע לביה”ס בנימין רוטמן אשל הנשיא. אני אוהב להגיע לביה”ס.

בביה”ס יש שיעורים רבים. יש שיעורים עיוניים  כמו אנגלית, מתמטיקה, מדעים וכו’ אלו שיעורים הדורשים לשבת בכתה, להקשיב, ללמוד ולענות על מטלה לימודית. יש שיעורים אחרים, שבהם הלמידה פחות פורמלית, למידה חוויתית, שעובדים בה על מיומנויות שונות. שיעורים  כמו: שיעור חנ”ג, ג’ודו, חדר כושר, משחקי כדור,כלבנות, רכיבה על אופניים והתנסות בעבודה וכו’. 

אני אוהב בביה”ס את השיעורים המיוחדים כמו ג’ודו, חדר כושר, רכיבה על אופנים. שיעורים שיש בהם תנועה ועשיה. אני מבין, שגם בשיעורים בכתה אני צריך לקחת חלק וללמוד כדי להתקדם ולדעת יותר. 

שאני כועס אני מרגיש זעם ועצבים,  שגורמים לי לקלל ולהרביץ. אני מרגיש שאני רוצה לחזור הביתה ולא ללכת לשום מקום. 

ברגעים כאלה, לפעמים, אני מתפרץ. מתפרץ ואומר מילים לא נעימות, אני צועק, אני כועס. אני לא מצליח לשלוט בזה ולהפסיק. גם שמבקשים ממני להפסיק אני לא מצליח. זה מפריע לי, זה מפריע גם לאחרים בכתה – גם מפריע וגם לא נעים. 

יש לי חמישה דברים שיכולים לעזור לי להרגע :

     1. לשמוע מוזיקה באוזניות ולשיר בקול רם שירים שאני אוהב.

     2. להסתגר בחדר ספח, או בבית התלמיד.

     3. לקחת ספר כשלהו ולקרוא ולעיין בו, להסתכל בתמונות שבו.

     4. לראות סרטונים של סדרות/סרטים  שאני אוהב.

     5.  להתרחק ממקור הכעס.

          במקום שקט אני יכול להפסיק לכעוס, להרגע ולאסוף כוח להמשך.

כדאי לי להגיב לכעס בצורה מקובלת כדי שהחברים שלי לא ירגישו לא בנוח איתי ושלא יגידו לי “היי, אנחנו לא רוצים להיות חברים שלו, אנחנו רוצים להתרחק ממנו ולא להיות בקרבתו”. אני לביא כהן אומר לעצמי שלא כדאי להתנהג ככה כדי שהחברים שלי ישארו איתי. 

אני רוצה להיות במקום שנעים לי, ואני מבין שאני צריך לשנות את ההתנהגות שלי להתנהגות טובה.

לסיכום, אם קורה ואני עומד להתפרץ, אל דאגה, יש לי פתרון ויש לי עזרה.  אני יודע, שאחרי זמן מה  עם עצמי, אני יכול ומסוגל לחזור להיות לביא הנהדר.