יומן קריאה בספרות – פורעת חוק – ורד בקסנסקי יא1

חלק א

שאלה 1

בסיפור “פורעת חוק” מאבק ההישרדות של הגיבורה בסיפור, איידה הינו היותה עקרה. הסיפור מתרחש בשנת 1894 כאשר החשיבות העיקרית והיחידה לנשים היא הולדת ילדים. הן לומדות על כך מגיל צעיר, הבנות והבנים מופרדים בכיתה ט כדי להכין אותם לחיי הנישואים. בבית הספר הן למדו שחובתן היחידה היא “לשכב עם בעלינו בקביעות כדי שנוכל ללדת ילדים עבור ישו התינוק”. לימדו אותן איך לשכב ולספק את בעליהן ואיך כל החובה מוטלת עליהן. נשים שכעבור כמה חודשים לא נכנסו להריון הואשמו בהיותן מכשפות, הטלת כישופים על אחרות על מנת להפוך אותן לעקרות גם כן ולאחר מכן או שנכנסו לבית הסוהר או שנתלו בפומבי. כך קרה לאיידה, היא לא הצליחה להיכנס להריון, למרות שעשתה כל דבר אפשרי: ניסתה את עצותיה של אמא ושל חמותה, לעקוב בקפידות אחרי המחזור, ואפילו שכבה עם גבר אחר. הכל בשביל להיכנס להריון ולהוליד ילד, אך ללא הצלחה. דבר זה התפשט בעיירה בה איידה חיה וכאשר אולה חברתה הטובה האשימה אותה בהפלת תינוקה ובכך שכישפה אותה איידה הייתה צריכה לברוח. תחילה ברחה למנזר, מקום שבו עקרות נוספות התחבאו כדי לשמור על חייהן ושם התחילה לקרוא על פוריות ועקרות ורצתה לדעת עוד, לכן אם המנזר הציעה לה להצטרף לחבורת הסדק בקיר, חבורה של נשים עקרות שנלחמות למען מקום בטוח בשבילן. גם לאחר ההצטרפות לחבורה איידה עדיין נרדפת, מוטל פרס כספי על ראשה והשריף של העיירה שלה ושל עיירות אחרות מעוניינים לכלוא אותה ולתלות אותה במרכז העיר. איידה נלחמת ונלחמת על מנת לשרוד, היא נכנסת לבית הסוהר, מצליחה לברוח ואז בדרך נורת ברגל, היא ממשיכה ללמוד עוד על הגוף הנשי ולבסוף מסיימת את מאבקה כאשר היא הופכת לרופאה, פותחת קליניקה לטיפול בנשים ובעצם מחזירה לעצמה ולנשים עקרות אחרות את הצדק שמגיע להן, בכך שהיא מתייחסת אליהן בצורה שווה מתוך מקום של כבוד והבנה.

חלק ב

שאלה 1

התמונה מצורפת בעמוד הקודם

בחרתי בתמונה זו מכיוון שהיא מזכירה לי את הסיפור אך בגרסה המודרנית שלנו היום. בסיפור ישנו דגש שחשיבותן היחידה של נשים היא הפוריות שלהן, את יכולתן להפיק ילד וצאצא ושעל כך הן נמדדות. כל אחת שלא תוכל לעשות זאת תואשם בהיותה מכשפה ותיתלה בכיכר העיר. בסיפור נשים ברחו, נרדפו והתחבאו רק כי לא יכלו לעשות דבר אחד, להיכנס להריון ולהוליד ילד. התמונה כאן היא תמונה שנלקחה בהפגנת הסולידריות לנשות ארה”ב לאחר ביטול הזכות החוקתית להפלה שם – פסק Roe.v Wade. כמחצית ממדינות ארצות הברית ביטלו את האפשרות להפלה חוקית ובטוחה אחרי שמונה שבועות ואפילו במקומות מסוימים אחרי שישה, בחלק גדול ממדינות אלו אין מקרים חריגים ויוצאי דופן. גם אם היא קטינה, גם אם היא נאנסה, גם אם הוכנסה להריון מבן משפחה היא עדיין תצטרך להוליד את התינוק. התמונה הזו בעצם מביעה באופן עכשווי את הדגש העיקרי ואת מה שלימדו את הנשים בספר ובתקופה ההיא וגם מה שמלמדים נשים עכשיו: התפקיד העיקרי שלך הוא להביא ילדים לעולם ולהיות אמא. כל הסיפור של איידה וכל המאבק שלה, הבריחה שלה וההישרדות נבעו רק מהיותה עקרה וגם בתמונה זו ישנו ביטוי שהביטחון שלך כאישה לא חשוב כל עוד תביאי ילד לעולם.

חלק ג

שאלה 1

“הסיפור הזה מסתיים בספטמבר ב1895 להולדת אדוננו, כשהגעתי מעבר להרים, ואני רעיה ואלמנה, רופאה ופורעת חוק, שודדת ורוצחת ותמיד הבת של אמא שלי, פתחתי את המרפאה של גברת אליס שייפר והתחלתי לעבוד” (עמוד 283).

הציטוט הזה היינו המשפט האחרון בכל הספר והוא בעצם מסיים את כל העלילה. בחרתי דווקא בציטוט זה מכיוון שבעזרתו אפשר להבין את כל השתלשלות האירועים בספר. בתחילתו היא הייתה אישה טרייה ושמחה יחד עם בעלה ובמהלך שנה אחת הפכה לבן אדם שונה לגמרי ועברה כל כך הרבה רק בגלל דבר אחד, היותה עקרה. הציטוט הזה מראה את השינוי שעברו נשים אז לאחר ההבנה שלא יוכלו לשאת ילדים ואת הדברים שהן היו צריכות לעשות כדי לשרוד. במקרה של איידה, היא ברחה למקום רחוק מאוד, הצטרפה לכנופייה, הפכה לפורעת חוק, שודדת ורוצחת וכל זה על מנת לשרוד בזמן שהייתה רדופה. בנוסף הציטוט הזה מעניק לקורא תהייה: “והתחלתי לעבוד” במחשבה ראשונה ניתן להבין שכנראה מדובר במרפאה שלה, אבל אחרי התעמקות נוספת ניתן לחשוב שמדובר גם בדברים אחרים, לדוגמה שהיא עובדת למען שינוי עבור נשים עקרות. שאותן נשים לא יראו כמכשפות אלא יקבלו יחס מכבד כמו כל אדם אחר. כל אחד יכול לפרש את הציטוט הזה בצורה שונה.

חלק ד

שאלה 1

תהליך קריאת הספר – אני אתחיל בכך שבחרתי ספר שמדבר על זכויות גוף האישה ופמיניזם כי ספרים אלו תמיד יענינו אותו ותמיד אוכל להקביל אותם אלי או אל החברה ויהיה לי יותר קל להזדהות איתם. במהלך הקריאה לצערי הצלחתי להקביל המון דברים אל החברה שלנו עכשיו, כשבספר דיברו על חשיבות הילודה ועל כך שהאישה צריכה להיות שם למען הסיפוק של בעלה, אני חשבתי על תרבות הטוהר שעדיין לוקחת חלק גדול מהחברה שלנו עכשיו. דברים שקרו בספר לא הפתיעו אותי, בתקופה הזו נשים נראו אך ורק כאינקובטור אנושי וזה הינו דבר שידעתי קודם לכן, אני מניחה שאנשים שפחות מכירים את מעמדן של נשים בתקופה אולי יהיו מופתעים. במהלך הקריאה מצאתי את עצמי מקבילה המון דברים לעצמי. אני יודעת שילדים הם לא בשבילי, ואני כנראה לא יהיה אמא וכשהבעתי זאת בפני אנשים אחרים תמיד נתקלתי בשיפוטיות ותמיד באותו משפט “את תשני את דעתך”, עניין זה הוכיח לי שגם היום אישה ללא ילדים מוערכת פחות. אך כאשר בספר וגם במציאות גבר לא מעוניין בילדים זה לגיטימי ובסדר. לבסוף, במהלך הקריאה אני ראיתי את החברה שלנו עכשיו, רק שהיום הכל נעשה בצורה מוסתרת, “יפה” יותר ו”מכבדת” יותר. היום לא תולים נשים עקרות בכיכר, אבל כאשר מישהי לא רוצה ילדים שופטים אותה וגורמים לה לפקפק בעצמה. כנראה שגם אחרי 100 שנים אנחנו עדיין אינקובטור אחרי הכל.

שאלה 2

תהליך הכנת העבודה – דבר ראשון נהניתי בהכנת העבודה והיא גרמה לי לחשוב על החברה שלנו עוד יותר מבדרך כלל. נהניתי מהספר ובנוסף הייתי ממליצה לאנשים שפחות בקיעים במעמדן של נשים לאורך השנים לקרוא אותו גם. אך זה גם לא כל כך פשוט לקרוא ספר כזה, הסיפור של איידה אולי לא אמיתי, אבל ההתייחסות לנשים כן. לקרוא איך היו תולים נשים ומכריחים נשים אחרות לצפות כדי שיפחדו ויעמדו במצופה בהן אינו דבר פשוט, אבל אני עדיין לא מתחרטת על בחירת הספר. בנוסף נהניתי לענות על השאלות מכיוון שהספר הוא באופן פמיניסטי עניתי עליהן באופן כזה גם כן. אני תמיד אגיד את הדעה שלי בנושא בכל הזדמנות שהיא, וכשיש לי הזדמנות כזאת אני אנצל אותה ואגיד מה אני חושבת. במהלך העבודה הקבלתי המון את הנעשה בספר למצב שלנו היום כחברה פטריארכלית. אני לא חושבת שהיה לי קושי גדול במיוחד בכתיבת העבודה. הדבר היחיד שהיה לי בו קושי מועט היה בחירת הציטוט בחלק ג לשאלה הראשונה, ידעתי שאני רוצה לבחור דווקא בשאלה זו כי לציטוט יכול להיות כוח גדול מאוד במשמעות שלו ובהבנה של הסיפור. התלבטתי בין ציטוט שמדבר על תלייה של אישה בפומבי לבין הציטוט שהחלטתי להכניס, שהוא הציטוט שבעצם מסכם את כל הספר, בחרתי בו לבסוף מפני שחשבתי שגם יש כוח מאוד גדול והוא גם מסכם את כל הספר בצורה מאוד טובה. לסיום נהניתי בעבודה והיא גרמה לי לחשוב על המעמד שלנו היום כנשים עוד יותר.