שיח גלריה אומנות ומוגבלות

New Day

סרטה הקצר של דנה טל-אל, מציג את דנה ואחותה התאומה כשהן מתארגנות לקראת יום חדש.

דנה ואחותה חירשות מלידה, שתיהן נעזרות בטכנולוגיה של שתלים קוכליאריים שמחליפים מכשיר שמיעה ומסייעים להן לשמוע.

“הפעולה היצירתית לא מתבצעת בידי האמן לבדו, הצופה הוא שמביא את העבודה במגע בעולם החיצוני על ידי פענוחה, ופרשנות האיכויות הפנימיות שלה-ועל ידי כך מוסיף את תרומתו לתהליך היצירתי.” מרסל דושאן

בגלריה מוצג הסרטון,

מה המסר שמנסה הסרטון להעביר לצופות ולצופים לדעתך?

מה המחשבות שהסרטון עורר בך?

מה היית רוצה לשאול את היוצרת?

ריבה לרר היא ציירת בעלת מום מולד בעמוד השדרה הגורם לה למוגבלות.

“There is a great deal of creativity in disability if you decide that “reality” is just a raw material for you to mold. So many times, these re-inventions have been the keys to open new doors for everyone.”

יש יצירתיות רבה במוגבלות, אם מחליטים ש’המציאות’ היא רק חומר גלם שניתן” לעצב. פעמים רבות ההמצאות והחידושים הללו היו כמפתחות לפתיחת דלתות חדשות, לכולם.”

לפניכם/ן מוצגת יצירתה של ריבה לרר הנקראת, “At 54”.

תארו את היצירה (פרשנות אישית)

איפה ביצירה אפשר לראות את המוגבלות כ”חומר גלם” בידי היוצרת?

מה המסר שמעבירה לדעתך היצירה לגבי מוגבלות?

תמר בורר היא רקדנית ואמנית מייצגים, תמר היא בעלת מוגבלות פיזית כתוצאה מתאונה, שבחרה לא לוותר על הריקוד.

  “תמר בורר: “בתוך המילה נכה יש גם את המילה כנה

הריקוד עבורי הוא דרך חיים. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני רוקדת. זאת

אהבתי” הראשונה. היכולת לבטא בתנועה הגיגים פילוסופיים, הלכי נפש ומחוזות רוח, היא מתנה גדולה עליה אני מודה כל יום מחדש.

הרצון לרקוד מתגלם לעיתים כצורך קיומי, לעיתים כחוויה של חופש ביטוי משוכלל ומעוף מופלא, ולעיתים כדרך בלתי אמצעית לחבור לחיים ולהתאחד עימם.

רקדן הוא אדם שמוכן להכיר, לקיים ולהיות בטרנספורמציה מתמדת.

אלה הם חיי.

רצופי שינויים, תהפוכות, הבנות והיוולדות מחדש. כמוהם, כך גם גופי, האחד והיחיד שיש לי, שותף נאמן ומסור, שנמצא איתי תמיד, על כל מוגבלויותיו וכישוריו.

יש ביננו יחסי גומלין של נתינה הדדית.”

מתוך ראיון של רותי זוארץ עם תמר בורר במעריב, 2014

תמר אומרת שגופה הוא “שותף נאמן ומסור” מה דעתך על זה?

מה דעתך על בחירתה של תמר להמשיך לרקוד למרות המוגבלות?

מה המסר שמבקשת תמר להעביר?

בשנת 2004, יזם עידו גרינגרד תצוגת אופנה שנקראה “אני נכה וסקסי”, תצוגת האופנה שילבה בין דוגמניות ודוגמנים נכים לחברות האופנה ולדוגמנויות ודוגמנים ללא מוגבלויות.

 נילי ברויאר, היום (2022) ראשת החוג ללימודי מוגבלויות באוניברסיטה העברית, אומרת לצפי סער בראיון לעיתון הארץ ב- 2012:

זה היה קמפיין לשינוי עמדות, המטרה היתה שהציבור הרחב יתחיל להסתכל על” נכות לא כעל משהו בהכרח שלילי ודרך הסטיגמה, אלא גם כמשהו שיש בו סקסיות, חיוביות, לראות יותר את האדם. זה עדיין הסתמך על מודל של אסתטיקה, של איך “גוף אמור להיראות, אך הכניס עוד מגוון, הרחיב את הקריטריונים למה זה יפה.

מצורפת תמונה של נילי יחד עם דוגמנית בתצוגת האופנה.

אילו מסרים אפשריים מעבירה תצוגת אופנה כזו?

באיזה אופן מאתגרת תצוגת אופנה כזו את מודל היופי?

אילו היית חלק מצוות ההפקה, את מי היית משלב/ת בתצוגת האופנה?

יאיוי קוסמה, היא אמנית בעלת מוגבלות סוציו-פסיכיאטרית.

יאיוי מצליחה לבטא את הקשיים הנפשיים שלה בעזרת השימוש באומנות.

פרופסור יאיר עמיחי-המבורגר כותב על כוח יצירתה של יאיוי קוסאמה:

“כשאנחנו מצלמים סלפי אנחנו כאילו נדבקים ביצירת האמנות. קוסאמה עצמה מאוד נגישה. היא שוברת את הגבולות. יצירתה לא מסתירה אותך, ואתה לא עומד לידה, אלא נהפך להיות חלק ממנה. וזה כוחה”

2021 ,מתוך מאמרה של נעמה ריבה, בעיתון הארץ

לפי פרופסור עמיחי-המבורגר כוח יצירתה של קוסמה הוא בכך שהצופה יכול/ה להפוך לחלק ממנה, מה דעתך על זה?

עולמה הפנימי של קוסמה בא לידי ביטוי ביצירותיה, באיזו דרך יצירתית את/ה נעזרת כדי לבטא את עולמך הפנימי?

איזה מסר על מוגבלות סוציו-פסיכיאטרית, עולה מתוך האומנות של קוסמה?

,פרידה קאלו, הייתה אומנית מקסיקנית, קאלו נפגעה ממחלת הפוליו בתור ילדה מה שגרם לה לנכות, בנערותה נפגעה בנוסף בתאונת דרכים קשה וזה הקשה עוד יותר על מצבה הפיזי.

על אף המוגבלות פרידה לא הפסיקה ליצור ולייצר.

האיור המוצג בגלריה:

Detail of The Broken Column (1944)

באיזה אופן מציגה קאלו את מוגבלותה בציור? תנו דוגמאות.

איזה תחושות מעוררת בכן/ם היצירה?

אילו היית יכול/ה לשוחח עם פרידה קאלו, מה היית שואל/ת אותה?

ננסי רורק, ציירת אמריקאית חירשת, שרואה באמנות שלה עבודה אקטיביסטית למען האחר.

“I make a political statement in art which can be social justice, artivism, human rights and solidarity.  I capture today’s society that needed attention.”

“אני יוצרת הצהרות פוליטיות דרך האמנות, ההצהרות יכולות לעסוק בצדק חברתי, זכויות  אדם, סולידריות ואמנות. אני מתעסקת בחברה שלנו, במי שזקוקים לתשומת לב בתוכה”

מתוך האתר הרשמי של ננסי רורק.

בעמוד הבא, יצירה נוספת של רורק והשאלות.

איזה מסר לדעתך מבקשת רורק להעביר ביחס למוגבלות שלה (חרשות)? תנו דוגמאות מהיצירות.

איך האומנות משמשת את רורק לאקטיביזם?

האם את/ה מכיר או לוקח/ת חלק באקטיביזם? ספר/י על כך.

נטלי צוקרמן היא שחקנית ורקדנית ישראלית, צוקרמן נפצעה בתאונה בהיותה נערה והתאונה השאירה אותה בעלת מוגבלות פיזית בעצבים בעמוד השדרה.

בתיאטרון הישראלי העדר הנכויות בולט. “במקרה הטוב אומרים לך, תהיי במאית. אבל בקדמת הבמה? זה לא. אולי רק בתיאטרון קהילתי יש סיכוי כיום לשלב נכים ובעלי תסמונת דאון, אבל זהו”. בתיאטרון יש דרישה לגוף המושלם, טוענת צוקרמן.

מתוך ראיון של צוקרמן עם תמר רותם, הארץ, 2013

איך מתייחסת צוקרמן למוגבלותה, לעומת הדרך בה התייחסו למוגבלותה בלימודיה?

לפי הסרטון, מה השאיפה של צוקרמן?

מה אפשר ללמוד ממנה על היחס של החברה לגוף הנכה?

רונה סופר, היא אמנית, יוצרת קולנוע דוקומנטרי, סופרת ומשוררת ישראלית, רונה נפצעה בתאונת דרכים בילדותה.

“מסתכלים עליי, זה ככה פשוט.

תמיד בכל מקום, בכל מצב.

אז לפחות שזה יהיה מהסיבות הנכונות”

מתוך כתבה על רונה סופר בכאן 11

קראו את השיר של רונה,

מה המסר של סופר בשיר?

מה השיר גורם לך להרגיש?

למה סופר מתכוונת במילים: “עכשיו רק נותר לי לחיות בכל כוחי”?