מכיתה ב’ לכל החיים

שלום ילדים,

קוראים לי אלון ואני בכיתה ו’,

רציתי לספר לכם על סיפור החברות שנרקם ביני לבין דניאל.

בתמונה שבעמוד הבא- תוכלו להתבונן בציור שדניאל צייר עבורי.
זה אני- בכיתה ג’.

התחלתי את כיתה א’ בבית ספר דתי ברמת גן.

כבר מההתחלה זיהיתי אצל כל הבנים שלמדו בכיתתי לבוש דומה לשלי,

כולם הגיעו לבית הספר באותו קוד-לבוש מקובל וכיפה הייתה מונחת על ראשי כל חבריי.

באחד מימי שישי בכיתה ב’ כאשר חגגנו את קבלת השבת,

המחנך יהודה, הודיע כי ילד חדש יצטרף לכיתתנו ביום ראשון הקרוב.

אני זוכר שכל תלמידי הכיתה שאלו שאלות כמו: מה שמו?, מהיכן הוא מגיע אלינו? ואיך הוא נראה?

יהודה הסביר שהוא ילד מאוד נחמד, וקוראים לו דניאל.

אני מעט חששתי באותו רגע אבל במהרה תחושת הלחץ חלפה והמשכנו לחגוג את קבלת השבת.

הגיע יום ראשון, ודניאל נכנס לכיתה. הוא לא היה לבוש בדיוק כמונו.

יהודה, המחנך הציג את דניאל והוא היה נבוך.

הוא סיפר לנו שדניאל הגיע אלינו מתל אביב.

דניאל היה שונה. אני זוכר שצבע העור שלו היה שונה.

אני זוכר שברגע שהוא נכנס לכיתה כולם צחקו.

יהודה ביקש שקט והחל בפעילות הכרות.

כל ילד סיפר מה המקצוע האהוב עליו, הצבע שהוא הכי אוהב ומאכל מועדף.

בנוסף ביקש יהודה שנספר על החג האהוב עלינו.
דניאל סיפר בפעילות שהוא הכי אוהב את חג הסיגד, ואף אחד לא ידע מהו החג הזה.

כל התלמידים סיפרו שהם אוהבים את ראש השנה, פורים, פסח ושבועות ורק דניאל אהב את חג הסיגד.

בהפסקה הראשונה, יצאנו לחצר ושיחקנו בתופסת.

אני זוכר שדניאל לא היה בחצר ולא שיחק אותנו.

קצת חששנו ממנו והוא שיחק לבד בחול.

זה לא הפריע לאף אחד מחבריי וגם לא לי, לא הרגשנו שזה לא בסדר.

ביום שלישי באותו השבוע, יהודה המחנך סידר את כיתתנו,

והחליט שהוא מעביר מקומות ועושה שינוי בסדר הישיבה.

אני עברתי לשבת בשולחן האחורי ביותר בכיתה רק עם דניאל.

אני זוכר שבכיתי ואמרתי ליהודה שזה לא פייר כלפיי, כי אני רוצה לשבת ליד חבריי הטובים.

יהודה הסביר בתגובה שכל כמה זמן מחליפים מקומות ואוכל לשחק עם חבריי בהפסקה.

בנוסף הוא אמר לי שזו הזדמנות טובה עבורי להכיר את דניאל ולהיות חבר שלו.

אני זוכר שמעט נרתעתי.

באותו היום חזרתי הביתה בסיום הלימודים.

אכלתי ארוחת צהריים והכנתי שיעורי בית.

צפיתי מעט בטלוויזיה ואמא שאלה אותי איך עבר היום בבית הספר.

לפתע צלצל הטלפון. אמא שלי ענתה ושמעתי שהיא הזכירה את שמי.

זה היה דניאל והוא ביקש לדבר איתי.

עניתי והוא הציע לי שניפגש בביתי או בביתו והסברתי שאצטרך לשאול את אמי אם אפשר ולאחר מכן אחזור אליו.

סיפרתי לאמי את מה שהתרחש בכיתה ומיהו דניאל, שעברתי לשבת לידו והוא מוזר כי יש לו צבע עור כהה.

היא הקשיבה לי והסבירה לי מדוע צבע עורו שונה משלי ולמה הוא לא שונה באופי. אלא רק במראה.

היא הסבירה לי שאולי הוא לא לבוש כמונו כי לא רכש תלבושת עדיין.

היא המליצה לי להיפגש עם דניאל והסבירה לי שאולי טעיתי והייתי שיפוטי.

חזרתי לדניאל בשיחת טלפון והסכמתי לבוא לביתו.

הגעתי לביתו של דניאל ואמא נכנסה איתי.

כל המשפחה של דניאל הייתה בעלת צבע עור כהה כמו שלו.

פתאום הבנתי שדניאל לא שונה בתוך משפחתו ואני לפתע הרגשתי שונה.

נכנסנו לחדרו של דניאל ואמא הלכה ואיחלה לנו שנהנה.

דיברנו על בית הספר הקודם של דניאל והכנו עבודת יצירה של עצים מחומרים ממוחזרים.

שאלתי אותו מדוע הוא שונה במראהו החיצוני והוא הסביר שהוא עלה מארץ אחרת שקוראים לה אתיופיה.

שבארץ הזו, כולם בעלי צבע עור כהה. ואין שם אף אחד בעל צבע עור בהיר כמו שלי.

לאחר בערך שעה אמא של דניאל הציעה לנו לאכול ארוחת ערב. היא הכינה לנו לחם ממש טעים שהיא אפתה בעצמה, עם חביתה כמו שאמא מכינה לי וסלט.

המשכנו לשחק בלגו, לצפות בסדרות טלוויזיה ששנינו אוהבים.

גיליתי שדניאל ואני אוהבים את אותם המשחקים, ואותן תכניות הטלוויזיה.

היה לנו ממש כיף לשחק ביחד וליצור את העצים.

הזמן עבר מהר מאוד. אמא באה להחזיר אותי בערב ולא האמנתי שעברו ארבע שעות.

כשהגעתי לביתי, הראתי לאמא ואבא שלי מה יצרנו והם התלהבו מאוד מהעצים.

סיפרתי לאמא שהיא צדקה ודניאל ילד ממש נחמד והיה לי כיף לשחק איתו,

וכמו כן הדבר היחיד שמבדיל אותו ממני זה צבע עורו ששונה משלי.

בהמשך השבוע שיחקו בכל ההפסקות יחד, והכרתי לכל חבריי לכיתה את דניאל.

כולם קינאו בעצים שהכנו אצל דניאל והרבה ילדים התחברו אליו כי רצו ליצור איתו גם יצירות כמו שאנחנו הכנו.

זה אולי לקח שבוע, אבל דניאל הפך להיות חלק בלתי נפרד מכיתתנו.

דניאל הפך להיות החבר הכי טוב שלי!

ילדים יקרים, אני רוצה שתלמדו מהסיפור האישי שלי

שמי ששונה בצבע עורו לא שונה באופיו.

תחשבו מה היה קורה אם כולם היו נראים כמוכם? איך היינו נבדלים אחד מהשני?

אני כבר בכיתה ו’ ודניאל עדיין החבר הכי טוב שלי.

תנסו גם אתם, להתחבר לא רק למי שדומה לכם ונראה בדיוק כמוכם.

תתנו הזדמנות שווה לכל הילדים. כולנו בני אדם שווים.

אל תהיו שיפוטיים ותעשו את הטעות שאני עשיתי, תקבלו גם את מי ששונה.

דניאל הוא החבר הכי טוב שלי מכיתה ב’ ואני בטוח שהוא יהיה חברי הטוב ביותר גם כל החיים!

ותזכרו תמיד שהחינוך בונה קהילה מכילה!

ועם כל ילד אפשר למצוא נושא משותף לשיחה ומשחק אהוב שאפשר לשחק בו ביחד.

שיהיה לכולכם בהצלחה, ואל תשכחו להתחבר לחבר חדש ששונה מכם עוד היום!