היומן של אהרון מרדכי פרימן

                3.12.1881

יומני היקר שלום,

שמי הוא אהרון מרדכי פרימן, אני חי בורשה שבפולין.

שמה של אשתי מרים עצמון פרימן ואיתה הבאתי את שמונת ילדיי.

לחיות בורשה מהווה קשיים רבים, הפוגרום שהיה פעם הוכפל בעצמו פי כמה, אנחנו שוקלים לעלות אל ארץ ישראל.

אני יודע שלגור שם אומר שאין תשתיות למגורים, לתיאטרון, לבתי הספר ולאוניברסיטאות אני גם יודע שמדובר בלהתחיל לשלם מיסים גבוהים ושהמושב שממה, מדבר ובוץ ללא תשתיות לתנועה. ידוע לי גם מזג האוויר הקשה. אבל יש גם יתרונות בדבר כמו עבודת אדמה עצמאית חזרה לארץ האבות ובנית בית לאומי וחיים בני העם היהודי עם עתיד טוב יותר ונוכל להתפתח, להקים בתי ספר, בתי עם, בתי כנסת, גני מושבה ועוד.

6.12.1881

במהלך שלושת הימים הללו ניסיתי לחשוב על עתידי, מה יהיה בעוד כשנה, האם אמשיך להתגורר בוורשה שבפולין או לעלות לארץ ישראל.

דיברתי עם השכנים היהודים חלקם אמרו שיעלו בעוד כחודש, חלקם בעוד חצי שנה וחלקם אמרו שלא יעזבו בכלל.

אני ומרים מדברים בכל יום בשעות הערב לאחר שילדיי ישנים האם כדאי לנו לעלות. אני לא יודע ומרים משנה את דעתה בכל יומיים, “כן בוא נעלה נראה מה יהיה כבר שם” היא אומרת ולאחר שעה מתלבטת “אבל אם יהיה קשה?” היא .שואלת, ולי אין מה להגיד רק לקוות שאולי יהיה בסדר.

15.1.1882

יומני היקר שלום,

בחודש האחרון היה לי מאוד קשה לכתוב לך כיוון שאני מרים ושמונת ילדינו ארזנו את חפצינו ועלינו ארצה.

העלייה ארצה נמשכה כשבעה ימים וההתאקלמות שלנו ארכה פי שניים יותר. במהלך העלייה לארץ ציפינו לחיים טובים, ללא מאמץ וללא קושי, ציפינו אני ומשפחתי לאחדות, אדריכלות וסעודות וחגיגות ללא תשלום אך עם זאת המציאות הייתה שונה לחלוטין, העלייה הייתה כרוכה בקשיים רבים. הגענו למקום לא מפותח בעל ביצות, יתושים ואין ספור מתקפות של ערבים, הטורקים החלו לחוקק חוקים שהגבילו את מכירת הקרקעות ואת עלייתם של היהודים בארץ, יש חמסין וחולות, אין בתים ויש חסרון גדול מאוד במים.

אך אני ומשפחתי אופטימיים, מנסים לעבוד עם מה שיש, לטפל באדמות, בביצות ולשדר שאנחנו לא מפחדים, למרות שהפחד גדול.

27.3.1882

יומני היקר שלום,

במהלך החודשיים האחרונים מצבנו הכלכלי הדרדר עד שאין תקציב למזון, בזמן האחרון במשך כמה שבועות אני מדבר עם הברון בנימין די-רוטשילד , אנו מדסקסים על מה ניתן לעשות על מנת לקיים במושבה חיים לכל סוגי האוכלוסייה, מה ניתן לשפר וגם מה ניתן לשמר.

תחילה, הבנו שצריך תקציב כדי להקים בית ספר עברי ראשון, בית כנסת, גן מושבה, בית עם ותזמורת, בנוסף הברון הציע לשלוח אגרונומים שילמדו אותנו כיצד לעבד את האדמה, אילו מטעים מתאימים ואיך לטפל בהם באקלים הקשים, בנוסף, הם יתנו לנו כלי עבודה משוכללים וכסף כדי שנוכל להתקיים.

אך עם זאת, התושבים לא רוצים להיות תלויים במישהו אחר שינהל את חייהם כמו שהיה ברוסיה ושכל מה שיקבלו בסופו של דבר יהיה שייך לברון ולפקידיו, נוסף על כך, אינם מוכנים לנהל את חייהם על פי רצונו של הברון ופקידיו.

25.1.1883

יומני היקר שלום,

היום החלנו לבנות את בית הספר העברי הראשון. בינתיים יש רק שטח אבל אני רואה ילדים מתרוצצים ממקום למקום עם חיוך על שפתיהם.

6.5.1886

יומני היקר שלום,

היום הצגנו את בית הספר העברי הראשון “חביב” על שמו של דב חביב לובמן (יושב ראש המושבה, עסקן הציבור, כורם וסופר), הבית ספר יצא גדול ויפה, בהחלט מרשים. כאשר הציגו אותו בפני כל המושב, בכיתי, דמיינתי ילדים באים, לומדים, בורחים מצרותיהם ומתחברים עם ילדים חדשים.

25.6.1887

יומני היקר שלום,

מאז שכתבתי לך פתחנו את המושבה.

הקמנו את בית העם- שבו מתכנסים להקשיב לאנשים חשובים שבאים כמו אדמונד ג’יימס דה רוטשילד, גן המושבה- בו אנו מגדלים פירות, ירקות וצמחים בעזרת הכלים והידע שרכשנו מהברון, בית הכנסת- בו ילדים לומדים תורה, כל האוכלוסייה מתפללת בימי שישי ולומדים את המצוות והמסורת והתזמורת- שאחראית על לשמח את תושבי המושבה בשעות הפנאי.

3.9.1887

יומני היקר שלום,

חברי הטוב דוד יודולוביץ סיפר לי שהוא ועוד כמה חברים כתבו טקסט על ארץ ישראל, אהבתי את הטקסט בעיקר את המשפט הבא: “עוד לא אבדה תקותנו, התקוה הנושנה” כיוון שהוא מדבר על התקווה העתיקה שלנו לקבל ארץ משלנו, .מקום שחלמנו עליו שנים, מזכיר לנו לא לאבד תקווה

7.7.1888

יומני היקר שלום,

מתעורר בי רגש רב מפני שכיום השמיעו לראשונה בתזמורת את ההמנון שחברי הטוב דוד יודולוביץ היה אחד מהאנשים שכתבו אותו.

בזמן שהשמיעו אותו עברו בי רגשות רבים ביניהם שמחה, גאווה, התרגשות ואפילו קצת עצב. אחרי שראיתי את הפרצופים המאושרים של כולם כשהם שמעו את ההמנון התחלתי לבכות מרוב אושר.

רפלקציה-

מעיין – חיפוש מידע

אריאל – כתיבה + עיבוד מידע

גל – עריכת יומן +עיבוד מידע

מהלך העבודה היה לא פשוט, אך מגבש, מרתק ומלמד על שיתוף פעולה.

נקודות לשימור : העבודה המגבשת בקבוצות.

נקודות לשיפור : במקום ללמוד בזום שלוש כיתות ביחד ללמוד כל כיתה לבד באופן פרונטלי