~יומני היקר~

אני אליעזר אלחנן שליט נולדתי בעיר בפוניבטש שבליטא ,הוריי נפטרו בילדותי אני עם כל העצב והכאב נשארתי בהשגחתם של אחיי הבוגרים שטיפלו בי,  אחרי בר המצווה שלי נאלצתי לעזוב את לימודיי ,ולצאת לעבוד[אבל לא הזנחתי את לימודיי ,שאלתי מחבריי ספרי לימוד ולמדתי לבד. בבגרותי עברתי לפולטובה שם

הכרתי את אשתי שרה ,אביה התנגד לנשואינו אך בכול זאת נשארנו

.יחד אהבה ניצחה

.שרה החלה להרחיב את השכלתה בלימוד שפות

 ,שהחלו הפרעות פעם בי הזהות היהודית לעלות ארצה הייתי חבר בתנועת

חובבי ציון ובשנת 1882 עליתי עם שרה לארץ והייתי ממיסדי המושבה.ראשון  לציון גם שרה לקחה חלק מהקמת המושבה וכמובן גם אני לקחתי חלק נכבד בלימוד תורה והשכלה בספרות העברית הייתי מומחה בלימוד החקלאות כרמי היו למופת ולגידול עצי זית .

 אחרי שהגענו למושבה התחלנו לעבוד עבודה קשה  הכול היה שומם בנינו הכול מאפס בתים ,נטענו עצים עבדנו את האדמה לגידול ירקות היה צריך  הרבה כוח וסובלנות מזג האוויר גם הווה לנו קשיים החום ללא מים ולאט לאט הגיעו עוד קצת משפחות והתחלנו את יסוד הקמת המושבה. לפעמים הייתה לנו  תחושת בדידות  מאוד קשה להקים הכול מחדש לדאוג להתקיים  היינו עייפים מלטפל במשק החקלאות, לטפל בעיניים הכספים שכדי שנוכל להשתקם מבחינה כספית ולהקים בית כדי שנוכל לגור במושבה כמו שתמיד רצינו. באותה התקופה כמו שאמרתי  היו מלא קשיי אקלים, ומחלות שכמעט לא הייתה לנו את האפשרות לקנות תרופות אז היינו צריכים לטפל בזה לבד ללא עזרה של תרופות.

אז פנינו כל תושבי המושבה לברון בנימין אדמונד דה-רוטשילד ושאלנו אותו האם

הוא יכול לטפל (לעזור) לנו בתרומות להקמת התיישבות.

1882-1902 

הברון התייחס לבקשתנו ואישר את הבקשה. תרומתו הראשונה של הברון נתמכה

לשנים 1882 עד ל-1900 וכמובן שפקידי הברון ניהלו אותה. בין שנים הללו הפכתי להיות לאחד ממייסדי המושבה ראשון-לציון. לא הייתי רק נחשב לאחד שלומדקורא תורה ובספרות אלא הייתי מומחה לחקלאות במוסדות התושבה.

1902

בשנת התרס”ב 1902 נחשבתי לסגן יו”ר ועד המושבה ובשנת התרס”ן 1906 הייתי חבר בוועד אגודת “אחוזה” ו”ראשוניה”.ארגון ערבי שירה וריקודים סביב למדורה. באותה תקופה היה לי חוש הומור שכל אחד היה צוחק מהאמירות שלי. לימדתי את האנשים שהיו הכי קרובים אליי דפים מאגמרות. תמיד אהבתי ללמוד תורה. לימוד התורה עזרה לי להתמודד עם הקשיים שאני וממשפחתי עוברים כל יום ויום. עם כל הקשיים שהיו לי למשפחתי אנו לעולם לא הפסקנו לאמין שיהיה טוב. לפעמים עוברת לי מחשבה שגורמת לי לחשוב שכל הקשיים והסבל הגדול שמאחורי

כל זה ‘ זה “מבחן”, התמודדות שזאת הדרך להתמודד עם הקשיים והסבל.

ברוכים הבאים לבית משפחת שליט

בכל זאת להתגורר עם תשעה ילדים, בתוך בית קטן וצפוף זה ממש לא פשוט.  בתוך הבית כלל בו 3 חדרים קטנים, בקומה הראשונה שבחזית הבית הייתה מרפסת קטנה ובעורפו מטבח. לבית נבנה מרתף שנחסם עם השנים. בשנים הראשונות היה הבית חסר רצפה ותקרה ובלתי מטויח ורהיטיו נבנו על ידינו {בני הבית}.

אך עם השנים שופר מראהו ונקנה לו רהיטים נוחים יותר ויפים יותר ששיפרו את נראות הבית. בחצרו של הבית נבנתה אורווה בנוסף שימשה האורווה לסוסים,בקר ,שימשה האורווה כמתבן. לאחר שמכרנו את הבית שימשו חדריו כחנויות שפנו לרחוב והאורווה שימשה כמחסן סחורות. כל מצב “העוני” שחווינו בביתנו גרם לי ולמשפחתנו לסבל ממשי. שכמעט איבדנו את תקוותנו האחרונה ,לא כל אחת אחד מהילדים קיבל מה שרצה. היה קשה מבחינה כספית לא אפשר אפילו לי לעצמי לקנות כל דבר  גם אם כל כך רציתי לא אפשרתי את זה ולמשפחתי. היה קשיים לחיות בצורה כזאת  יותר נורמלית עם כסף מאשר לחיות בצורה כזאת בעוני רב..שזה מה קרה לנו במשך שנים עד שמכרנו את ביתנו..לפני שאני המשיך לספר את הסיפור חשוב לי להגיד שכל הקשיים שהיו לנו זה הראה לנו שלהפסיד לעצמנו ולחלומות שלנו זה זה מצב זמני,לוותר לעצמנו הופך אותו למצב קבועה

!אסור לאבד את התקווה!

אורוות בית משפחת שליט ששוחזר

בית משפחת שליט ששוחזר

לפעמים חלומות מתגשמים

הנה זה קורה,עכשיו הגיע הזמן להיפרד מכל הזכרונות הטובים  הרעים ומכל הקשיים. מכירת הבית נסגרה.זהו,זה נגמר. אני אישתי והילדים ארזנו הכול לכבוד מכירת הבית.כול התמונות,הרהיטים ואת הזכרונות שלנו שאספנו בזמן שהתגוררנו בביתנו. לא חשבתי שזה ייגמר כך. כוונתי וכוונת אשתי שרה הייתה להוביל את הילדים שלנו לדרך טובה יותר. ומוצלחת יותר אך ורק כדי שהם יהיו במקום הרבה יותר טוב ויחיו בתנאים המתאימים להם. עכשיו שתם קוראים את יומני אתם שואלים את עצמכם “למה זה נגמר”? אז הכול התגשם כל  מוסדות המושבה! מוסדות החינוך,בתי הכנסת,משק החקלאות התנאים לחיות השתפרו מאז, רק חבל שלא היינו שם כדי לראות את זה בעיינים שלנו. השארנו אחרינו את הילדים שלנו שהם יזכו לראות את מה שחיכינו לו יותר מידיי זמן ,מה שאני   ושרה לא נזכה לראות  הוא שצאצאינו נכדים  והנינים שלנו יזכו לראות את הקמת ארץ ישראל לדורותיה שלעם היהודי יהיה בית משלו ארץ משלו

זאת כנראה הייתה שמחה גדולה ואושר גדול למשפחה. כשאני ושרה שמענו זאת “התחלנו לבכות עד שהדמעות שלנו נפלו מהשמיים.”   {יומן זה נכתב לזכרם של  ואליעזר אלחנן שליט ושרה שליט}

שרה שליט

שנת פטירה: תרפ”ח 1928

מקום קבורה: ראשון לציון, ישן, גני אסתר

שנת פטירה: תרע”ה 1915

מקום קבורה: ראשון לציון, ישן, גני אסתר

~על מדרגות משפחת שליט~