mishkenot sha’ananim

תוכן העניינים

הקשר גאוגרפי………………………………………………………..עמ’ 1

מושגים……………………………………………………………… עמ’ 2

תולדות האתר והקשר היסטורי………………………………………… עמ’ 4

אנקדוטות………………………………………………………….. עמ’ 33

פעילות הקניה………………………………………………………. עמ’ 38

שאלה יצירתית……………………………………………………… עמ’ 39

מושגים:

מעצמות אירופאיות-  מעצמות שהיו מעוניינות ב’דריסת רגל’ באימפריה העותמנית במאה ה19, חדיה שהתאפשרה בגלל גסיסת האימפריה. החדירה היתה “חדירה שקטה” של בניה והשפעה על ארץ ישראל ולרוב לא מלחמתית. בין המעצמות היו גרמניה, אוסטרו הונגריה, רוסיה, צרפה, בריטניה.

התנזימאת- לאחר הכנעתו של מוחמד עלי חזר השלטון העות’מני לשלוט בארץ ישראל. בעקבות המדיניות של מוחמד עלי היו בארץ הרבה נתינים זרים אירופאיים שהיה צורך למצוא להם מעמד חוקי. בלחץ המעצמות הוצאו שני צווי תיקונים – “תנטימת”= ארגון מחדש, שיצרו ארגון מחדש ושינויים במערכת המשפט והכלכלה העותמנית.

קונסוליה- מעין שגרירות שהוקמה במאה ה19 על ידי מעצמות אירופה בארץ ישראל. הקונסוליות הגנו על זכיותיהם של נתיניהם וסיפקו להם שירותים רבים.

משה מונטיפיורי- אחד היהודים המפורסמים ביותר בעולם במאה ה- 19 , שפעל רבות למען קהילות יהודיות בעולם כולו ובארץ ישראל. היה יהודי ממוצא ספרדי, נולד באיטליה ופעל באנגליה שם הפך לאדם עשיר ואפילו קיבל תואר אצולה “סר” ממלכת אנגליה. הוא היה מבקר בקהילות יהודיות בעולם ומסייע להם. בארץ ישראל הוא ביקר שבע פעמים ועזר לתושבי הארץ והקים שכונות יהודיות בירושלים.

שכונת הקדש- אדם עשיר שמחליט לתרום כסף לבניית שכונה בירושלים. בדרך-כלל, השכונה נבנתה לטובת העניים או תלמידי החכמים, מאותה עדה אליה השתייך התורם. ברוב המקרים השכונה נקראה על שמו של התורם, הוצבו בה שלטים המנציחים אותו ונאמרו תפילות לעילוי נשמתו.

בתי טורים- שכונות שמורכבות מכמה בתים ארוכים (טורים) המחולקים לדירות קטנות לרוחב הבניין. הדירות בבתי הטורים היו בדרך כלל קטנות וכללו חדר או שניים, בנוסף למטבח.

כתובת הקדש- שלט זיכרון המנציח את תורם השכונה ומוצב בשכונה.

עד המאה ה19 התיישבות בירושלים היתה רק בתוך תחומי החומות של העיר העתיקה. מהקטעים שהובאו לעיל ניתן לראות שהקשיים במגורים בעיר העתיקה בכלל וליהודים בפרט בעיר היו רבים:

1. צפיפות- במהלך המאה ה19 האוכלוסיה היהודית גדלה מאוד, הרובע היהודי היה מהרובעים הקטנים של העיר וכך נוצרה צפיפות גדולה.
2. מגיפות ומחלות- הצפיפות ותנאי התברואה הגרועים גרמה למחלות ומגיפות רבות בתחומי הרובע ואנשים חיפשו אזורי מגורים חדשים.
3. מחירי הדירות התייקרו- עליית מחירי הדירות נוצרה בגלל שהביקוש היה גדול מההיצע.

בנוסף לקשיים אלו היו סיבות נוספות שהובילו את היהודים לצאת ולהקים שכונות מחוץ לחומות העיר העתיקה:
1. התנזימאת- איפשר גם לנתינים לא מוסלמים לרכוש קרקעות ולבנות עליהן.
2. תפיסות לאומיות גאוליות- היציאה מחוץ לחומות נתפסה בעיקר אצל תלמידי הגר”א כיישוב הארץ- דבר שמקרב את הגאולה.
3. התרחקות מהמודרנה וההשכלה- שכונות שהוקמו כדי לשמר את הישן ולהסתגר מפני השפעות התקופה.

עד אמצע המאה ה19 השטחים שמחוץ לחומות נחשבו מסוכנים כיוון שנמצאים שם שודדים ורוצחים בדואים. הפחד מפניהם גרם לכך ששערי העיר העתיקה ננעלו כל ערב וגם ביום שישי בעת התפילה המוסלמית. הראשונים שבנו מחוץ לחומות היו המעצמות האירופאיות אך הם אינם בנו שכונות מגורים.

הקמת השכונה

יהודה טורא סוחר יהודי ספרדי עשיר שחי בארה”ב, היה ערירי- ללא אישה וללא ילדים. לפני שהוא נפטר הוא מוריש סכום כסף גדול שאותו הוא מבקש להעביר למשה מונטיפיורי שהוא ישתמש בהם למען עניי ארץ ישראל וירושלים כראות עיניו.

משה מונטיפיורי בהתחלה רוצה להקים בית חולים. הוא מנסה לקנות שטח אדמה ליד העיר העתיקה אבל באותם ימים היה אסור לנתינים לא מוסלמים לרכוש קרקע ורק בעזרת הקונסוליה הבריטית הוא מצליח לקבל אישור מהסולטאן ולקנות קרקע.
בגלל שקניית השטח התעכבה כבר נבנה בית חולים רוטשילד בתוך ברובע היהודי ולא היה סיכוי לבית חולים נוסף בטח מחוץ לחומות.
ולכן- מונטיפיורי מקיף את הקרקע בחומה ונוטע עצים- הוא קורא לשטח “כרם משה ויהודית” על שמו ועל שם אשתו.

לאחר שמונטיפיורי רואה את מצוקת הדיור בעיר הוא מחליט להקים בדרום השטח שכונת מגורים לעניי העיר- אשכנזים וספרדים בכמות שווה. התכנון היה שכל משפחה תגיע לשלוש שנים ואז תתחלף.

בשנת 1860 נבנתה שכונת “משכנות שאננים” מקור השם בספר ישעיהו לב, י”ח: “וישַב עַמי, בנוֵה שלוֹם; וּבמשכנוֹת, מבטַחים וּבמנוּחֹת, שַאֲנַנוֹת”. השם לא מזכיר עניים ולא מזכיר את שמו של התורם יהודה טורא כמו בשכונות הקדש אחרות.

מראה השכונה:

השכונה בנויה כבתי טורים– בניין ארוך וממערבו בניין נוסף קצר יותר שנבנה כמה שנים מאוחר יותר מעל כל דלת נחרטה אות עברית המציינת את מספר הדירה
במרכז הבניין הארוך, מוצבת כתובת ההקדש של השכונה לכבוד יהודה טורא, תורם השכונה. כתובת ההקדש נכתבה בתוך מסגרת דמויות מגן דוד.
בשכונה נבנו שני בתי כנסת אחד אשכנזי ואחד ספרדי, מקווה, שירותים, תנור בור מים ומשאבת ברזל ידנית.

בעיות בטחון בשכונה

הפחד לגור מחוץ לחומות גבר על הצורך במציאת מגורים ראויים, ומעטים בלבד מעניי העיר הסכימו לגור בשכונה החדשה והמרוחקת. החשש לגור מחוץ לחומות היה מבוסס על אירועים של שוד ושל רצח שאירעו באותה תקופה, אחד מהם בסמוך למשכנות שאננים.

על מנת להתמודד עם החששות נעשו כמה דברים:

א. את השכונה מקיפה חומה

ב. השער של השכונה נמצא בצד המזרחי שפונה לעיר העתיקה.

ג. מעקה הגג מעוצב בצורת “שיניות” כמו חומת העיר העתיקה – מטעמים עיצוביים, או אולי על מנת להקנות תחושת ביטחון לתושבי השכונה.

ד. פתחי כל הדירות פונים לכיוון מזרח – אל העיר העתיקה, אולי גם זה על מנת לתת תחושת בטחון.

ה. על החלונות הגנו סורגי מתכת.

דברים נוספים שנעשו כדי שאנשים יגיעו לגור הוא שהדירות הוענקו לכל החיים לאלו שהסכימו להגיע, והם אף קיבלו מענק כספי עבור כך.

בפועל, רק לאחר שמגפת חולירע תקפה את ירושלים וגרמה לשיעורי מוות גבוהים בקרב שוכני הרובע היהודי אך לא פגעה בתושבי משכנות שאננים (כיוון ששם שמרו על רמת תברואה גבוהה), החלו יהודי ירושלים להעריך את המגורים בשכונה החדשה.

ניתן לראות שבתקנון של השכונה נקבעו תקנות שונות השומרות על בטחון השכונה, תקנות נוספות השומרות על הנקיון ותקנה המעידה על כך שזוהי שכונת הקדש.

> נסו למיין את התקנות להגדרות אלו.

כיום משכנות שאננים הפכה לבית אירוח, הנועד לאירוח של אנשי-שם.
השיפוץ הקנה לשתי השכונות חזות חיצונית נאה, אך לא שמר על הווי החיים המקורי בהם.

תחנת הרוח

מונטיפיורי הקים בסמוך למשכנות שאננים תחנת רוח המייצרת קמח.

מטרות ההקמה-
1. הוזלת מחירי הקמח בירושלים
2. הפיכת תושבי ירושלים ליצרנים המתפרנסים מיגיע כפיים
מבנה התחנה- המבנה הוא העתק של תחנות שפעלו באנגליה והמנגנון להפעלת הטחנה הובא משם.
פועלי הטחנה- בהתחלה הובא טוחן מאנגליה אך לאחר הקמת השכונה נמסרה המשרה לטוחן מקומי.

כעבור כמה שנים התקלקל מנגנון הטחנה אך כבר היו טחנות קמח בי-ם שפעלו בכוח הקיטור ולכן לא היה כדאי לתקן את המנגנון.

בתחילת מלחמת העצמאות פוצצו הבריטים את חלקה העליון של הטחנה כי הם זיהו בה עמדה של ההגנה. לאחר איחוד העיר שופצה הטחנה אבל לא חזרה לתפקד. בשנת 2012 שוחזרה הטחנה המקורית והותקן בה מנגנון המאפשר את הפעלתה.

בהמשך הוקמו עוד שכונות יהודיות רבות מחוץ לחומות, השכונה הבאה שהוקמה היא “מחנה ישראל” של עדת המוגרבים, לאחריה נחלת שבעה בראשות יוסף ריבלין ועוד רבות.

גם המוסלמים והנוצרים בעקבות היהודים יצאו והקימו שכונות מגורים לתושביהם.

אנקדוטות:

(ישנם אנקדוטות משולבות במהלך החלק הקודם כמו התיאור בתחילת הספר על מצבה של ירושלים והקטע עיתונות על טחנת הקמח)

אנקדוטה נוספת-

כאמור השכונה קיבלה את שמה בהשראת הפסוק מספר ישעיהו ל”ב, י”ח: “וישב עמי בנווה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות” ואולי משקף את השאננות של התושבים החדשים שהעזו לעזוב את מקום משכנם הקודם והבטוח. בקטע הבא מזכרונות יוסף ריבלין אפשר לחוות את הפחד לצאת מהחומות:

אנקדוטה נוספת- מרכבת משה מונטיפיורי:

מול טחנת הקמח בשכונת משכנות שאננים ניצבת מרכבתו המשוחזרת של מונטיפיורי, מונטיפיורי מגיע 7 פעמים במסעות לא”י לכולם הגיע באוניה , אם כך כיצד הגיע למשכנות שאננים המרכבה?
מונטיפיורי נפטר בוינה ושם היתה מרכבתו ב1975 איגוד אומני ישראל החליט לעלות את המרכבה לירושלים ולהעמיד אותה בשטח ברחוב בצלאל .
בשנת תשכ”ז יזמו את העברת המרכבה למשכנות שאננים. ובשנת 1986 אדם לא ידוע שרף אותה. המרכבה הנוכחית שוחזרה כמעט במדויק מן הברזל המקורי.

על מונטיפיורי נכתב שיר שמצורף בעמוד הבא.

פעילות הקניה 

ערכו דיון בין חבורת נשים שיוצאת לכבס ברובע היהודי ודנה בשאלה האם לצאת מהחומות ולהצטרף לשכונת משכנות שאננים.

הדיון צריך להיערך בין שלוש נשים לפחות ועליו לכלול כשלושה טיעונים לכל צד בשיקולים האם להצטרף לשכונה או לא.

שאלה יצירתית

כתבי יומן אישי של סר משה מונטיפיורי ובו את מתארת את קורות הקמת השכונה. התייחסי לחמש עובדות לפחות וכתבי לפחות עשר שורות.