סובלנות

אזרחי ישראל,
החלטתי לכתוב מכתב לכל תושב במדינה ללא הבדל דת, גזע ומין,
כאשר המכתב שלי מתמקד בנושא סובלנות.
אני מרגיש שבזמן האחרון וככל שחולף לו הזמן לאנשים יש פחות סובלנות אחד כלפי השני, אנשים חותכים אחרים בכבישים, צופרים ללא הרף ולא נותנים טיפה של כבוד אחד כלפי השני.
מרגיש לי שכל אחד נכנס לקופסת המתכת שלו ומאותו רגע אנחנו משנים פוזה ונכנסים לעולם אחר כאשר רק אנחנו חשובים, וכל מי שמסביב לא מעניין אותנו.
ניתן לראות זאת לא רק שם, אלא גם מחוץ לכבישים, כאשר אנשים עוקפים בתורים ולא נותנים כבוד לזקנים באוטובוסים ובכלל. המושג “ואהבת לרעך כמוך” הולך ונעלם לנגד עינינו.
אך בתקופות של חירום כמו צוק איתן או עמוד ענן כולם מתאחדים יחד, אנשים דואגים לאחר מבלי לצפות לתמורה, אנשים מתנדבים ונותנים באהבה גדולה , ניתן לראות זאת גם עכשיו באוקראינה איך אנשים מצילים ועוזרים לאחרים גם כאשר הם אינם אותו עם או דוברי אותה שפה. אז נכון, לא ניתן להשוות ותקופת חירום שכזו לא דומה אפילו קצת ליום יום והשגרה, אך עדיין מספיק שכל אחד מאיתנו יעשה מאמץ קטן ויהיה מעט יותר סובלני כלפי האחר ואז בוודאות יהיה לנו עולם נעים יותר וטוב יותר לחיות בו.