בלנדי העכביש מנוקד

בְּלוֹנְדִּי הָעַכָּבִישׁ | גּ’וּדִי פַרְחִי

בְּלוֹנְדִּי הָיָה עַכָּבִישׁ זָעִיר עַקְשָׁן וְחָמוּד מְאוֹד, רַגְלָיו דַּקִּיקוּתוֹ וְחִיּוּךְ שׁוֹבָב עַל פָּנָיו.
הוּא גָּר בְּפִנָּה שֶׁבַּקִּיר.
בְּלוֹנְדִּי הָעַכָּבִישׁ, הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכֹל שְׁלוֹשָׁה זְבוּבִים בַּיּוֹם, לְטַפֵּס לְאָן שֶׁרַק יִרְצֶה, לְשַׂחֵק בְּמַחְבּוֹאִים וְגַם לִישֹׁן עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּבֹּקֶר.

בְּכָל בֹּקֶר יָצָא בְּלוֹנְדִּי הָעַכָּבִישׁ עִם שִׁיר בַּלֵּב לָצוּד זְבוּבִים
מְטַפֵּס עַל קִיר
יוֹרֵד לַמִּדְרָכָה
מְטַפֵּס עַל תַּחֲנָה
יוֹרֵד בַּמַּגְלֵשָׁה

מְטַפֵּס

וּמְטַפֵּס עַד שֶׁכַּמָּה טִפּוֹת זֵעָה מְבַצְבְּצוֹת עַל מִצְחוֹ….
.וּלְבַסּוֹף….

         צַד זְבוּבוֹן אֶחָד קָטָן.

פַּעַר אֶת עֵינָיו בְּתַדְהֵמָה ..

  “לֹא לְהַאֲמִין” לָחַשׁ..
שְׁלוֹשָׁה ..זְבוּבִים גְּדוֹלִים וַעֲסִיסִיִּים נָחִים עַל יַד הַעַכְבִישָׁהּ הַנָּמָה,
“אֵיזֶה אֲרוּחָה טְעִימָה יֵשׁ לָהּ לְעַכְבִישָׁהּ” חשב

נִסָּה בְּלוֹנְדִּי  לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְזִמְזֵם לְעַצְמוֹ שִׁיר עַכְבִישִׁים יָדוּעַ:
“עַל הַכְּבִישׁ טִפֵּס עַכָּבִישׁ רָעֵב…., ”
“וַאֲנִי אֲפִלּוּ זְבוּבוֹן אֶחָד קָטָן לֹא תָּפַסְתִּי הַיּוֹם” מָרַר לְעַצְמוֹ בְּשֶׁקֶט.נִסָּה בְּלוֹנְדִּי  לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְזִמְזֵם לְעַצְמוֹ שִׁיר עַכְבִישִׁים יָדוּעַ:
“עַל הַכְּבִישׁ טִפֵּס עַכָּבִישׁ רָעֵב…., “

לְבַסּוֹף ,חָזַר בְּלוֹנְדִּי לְחַדְרוֹ שֶׁבְּפִנַּת הַקִּיר עָיֵף וּמְאֻכְזָב, הִתְנַדְנֵד בְּעַרְסָלוֹ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה ..

כְּמוֹ בָּרָק – צָץ בְּמוֹחוֹ רַעֲיוֹן!

וּמֵרֹב שִׂמְחָה עָשָׂה שְׁתֵּי סַלְטוֹת בָּאֲוִיר,

“חָהּ ..חָהּ ..חָהּ!” צָחַק לְעַצְמוֹ, וְהִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁהָעַכְבִּישָׁה תֵּלֵךְ לִישֹׁן…
בַּלַּיְלָה והִמְתִּין
עוֹד קְצָת…
וְעַד קְצָת…
 וְאָז…

בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט…
בִּקְצוֹת רַגְלָיו הַדְּקִיקוֹת…
עָשָׂה חֹר בְּקוּרֵי הַעַכְבִישָׁהּ…
שְׁלוֹשָׁה זְבוּבִים גְּדוֹלִים וַעֲסִיסִיִּים נָפְלוּ בְּזֶה אַחַר זֶה.
צָחַק בְּלוֹנְדִּי הָעַכָּבִישׁ. לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ.
מִהֵר לֶאֱסֹף אֶת הַזְּבוּבִים וְהִנִּיחַ אוֹתָם בִּזְהִירוּת בְּפִנַּת הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ, טוֹוֶה עוֹד כַּמָּה קוֹרִים לְחִזּוּק, שִׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו בַּהֲנָאָה… “אֵיזֶה אֲרוּחַת בֹּקֶר תִּהְיֶה לִי…”
שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב הָלַךְ לִישֹׁן.

אָץ לוֹ רָץ לוֹ עַל הַכְּבִישׁ בְּלוֹנְדִּי הָעַכָּבִישׁ
לִשְׁאֹף אֲוִיר יָצָא.
טִפֵּס עַל קִיר,
יָרַד לַמִּדְרָכָה,
טִפֵּס עַל תַּחֲנָה,
יָרַד בַּמַּגְלֵשָׁה..
ו..הוֹפּ …..

                             פִּתְאוֹם….

רָאָה אֶת ה..עַכְבִישָׁהּ מִתְנַהֶלֶת לְאִטָּהּ, לַצְּדָדִים מַבִּיטָה…
נִבְהַל בְּלוֹנְדִּי, וְנִסָּה לַחֲמֹק מִמֶּנָּה, אֲבָל הִיא הָיְתָה מְהִירָה מִמֶּנּוּ וּכְבָר עָמְדָה בִּקְצֵה הַפִּנָּה.

רָאָה אֶת ה..עַכְבִישָׁהּ מִתְנַהֶלֶת לְאִטָּהּ, לַצְּדָדִים מַבִּיטָה…
נִבְהַל בְּלוֹנְדִּי, וְנִסָּה לַחֲמֹק מִמֶּנָּה, אֲבָל הִיא הָיְתָה מְהִירָה מִמֶּנּוּ וּכְבָר עָמְדָה בִּקְצֵה הַפִּנָּה.
“שָׁלוֹם לְךָ בְּלוֹנְדִּי!” אָמְרָה הַעַכְבִישָׁהּ.
“שָׁלוֹם גַּם לְךָ, שֶׁכְּנָתִי הַעַכְבִישָׁהּ…. אממ… אֲנִי מְאוֹד מְמַהֵר..” אָמַר בְּקֹצֶר רוּחַ וְרָצָה לָרוּץ חֲזָרָה לְדַרְכּוֹ.
הַעַכְבִישָׁהּ הִתְקָרְבָה קְצָת
וְעוֹד קְצָת
וְעוֹד יוֹתֵר
“אַמְמַמ אמממ…” אֲנִי מַמָּשׁ מִצְטַעֵר
וְעוֹד יוֹתֵר…
“בְּדִיּוּק הֵבֵאתִי שְׁלוֹשָׁה זְבוּבִים גְּדוֹלִים וּטְרִיִּים. אוּלַי, אוּלַי תִּרְצֶה לְהִצְטָרֵף אֵלַי לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר שֶׁלִּי?” שָׁאֲלָה הַעַכְבִישָׁהּ בְּהִסּוּס וְחִיְּכָה
וּבְלוֹנְדִּי?
הִסְמִיק וְגַם הִתְבַּיֵּשׁ
“אֶשְׂמַח לַחֲלֹק אִתְּךָ אֶת אֲרוּחָתְךָ הַזְּבוּבִית.” אָמַר גַּם הוּא בִּמְבוּכָה.
הִסְתַּכְּלָה הַעַכְבִישָׁהּ בְּעַכָּבִישׁ,
הִסְתַּכֵּל הָעַכָּבִישׁ בְּעַכְבִישָׁהּ —
וּשְׁנֵיהֶם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק גָּדוֹל-גָּדוֹל
וְהָלְכוּ לַפִּנָּה שֶׁבַּקִּיר