רקע

רומק מרבר היה יהודי אשר נולד בעיר טורק שבפולין בשנת 1925 למשה וברונקה מרבר, אח לרומה וקובה מרבר.

לאחר פרוץ המלחמה בשנת 1939 , אביו ואחיו הצליחו לברוח למקום בטוח . לעומת זאת , רומק ושאר משפחתו גורשו לגטו בוכניה, שם מתחיל סיפור הצלתו של מרבר על ידי גרהרד קורצבך.

מאז ומעולם הייתה אנטישמיות בטורק, אך מאז פרוץ המלחמה המצב ממש החמיר.

ישר אחרי תחילת המלחמה , התחילו בהחרמת רכוש ואף ברצח יהודים. בנובמבר 1939 שלחו אותי ועוד כ-700 יהודים למחנה עבודה בבוכניה.

אבא שלי ואחי הצליחו לברוח מהנאצים בעוד שאני אימי אחותי סבי, וסבתי גורשנו לגטו בונכיה.

בגטו החיים היו ללא תנאים, לא היה לנו הרבה מים ואוכל, ומחלות רבות התפשטו בתוך הגטו הצפוף. בגטו היו יהודים רבים, יותר משהייתי יכול לספור ואני זוכר את היחס המזלזל של הנאצים כלפינו.

לאחר שנתיים קשות מאוד, החליטו הנאצים לשלוח אותי ועוד 200 יהודים לעבוד במפעל שאותו ניהל גרהרד קורצבך. בהתחלה יחסו של קורצבך אלינו היהודים היה כמו היחס של שאר הנאצים ואפילו גרוע יותר, הוא היה צועק אליו ורובנו ממש פחדנו ממנו.

רק למחרת כאשר הגענו חזרה לגטו וגילינו שהוא ריק הבנו שקורצבך בעצם היה “ידיד של היהודים”, והוא בעצם הציל אותנו מהנאצים האחרים שרצו לשלוח אותנו להשמדה.

מאותו היום שבו חזרנו לגטו לא ראיתי יותר את קורצבך, אבל שמעתי מכמה חברים שהם ראו חמישה נאצים לוקחים את גרהרד ומאז הוא לא חזר…

בהמשך התברר כי קורצבך ידע מראש על חיסול הגטו, הוא שם אותנו במפעל כדי להציל אותנו. קורצבך הועבר ליחידה אחרת ומת במחנה שבויים של הצבא האדום. מאז נמלטתי מהגטו אך נעצרתי וגורשתי למחנה פלאשוב, משם היטלטלתי למחנות נוספים עד שהשתחררתי באפריל 1945.

בשנת 2011, כ-70 שנה אחרי שהציל אותי , קיבלתי טלפון משגרירות ישראל בברלין שסיפרו לי שמשהו מהמשפחה של קורצבך שלח אימייל למחלקת חסידי אומות עולם של יד ושם ולאחר תחקיר גילו שהוא ראוי לקבל את התואר חסיד אומות עולם.