Why? Floating thoughts – למה? מחשבות מעופפות
Copyright © 2014
אתמול עם חברה שלי רבתי
כעסתי עליה נורא
היא לא שתפה אותי כשבכיתי
והייתי ברוגז איתה.
כשחזרתי הביתה עצוב אמא אמרה לי
אל תדאג ילדי מחר תשלימו שוב
ואני לאמא אמרתי
אהיה אתה ברוגז לעולם
לא אשלים אתה לא, אף פעם!
והיום כשירדתי למטה והיא שוב קפצה בחצר
לאט אליה ניגשתיוהתחלתי איתה לדבר
את אתמול לגמרי שכחתי וודאי נריב גם מחר
אך אנו שוב קופצים על חבל ואני פשוט מאושר.
כשאומרים לי אם תאכל יפה,
תקבל הפתעה.
ובסוף זו תמיד
סוכרייה קטנה
אז יוצא לי התיאבון
ואיני רוצה כלל לאכול
בשביל סוכרייה אחת
אני צריך תמיד לסבול?
אבל, אם זו הייתה
עוגת שוקולד וקצפת
מתוקה וטעימה.
הייתי ממש אבל ממש מרוצה
אינני מבין איך העיניים
רואות את כל הדברים
והאזנים שומעות קולות וצלילים
ולמה דווקא האף מריח את כל הריחות בעולם
ולמה ממתקים טעימים לי מכל הארוחות כולן?
ובכלל מי אומר לי מה לדבר ומתי להקדים ומתי לאחר.
סיפרו לי שמוח שוכן בראשי
והוא שיודע הכל והוא שאומר לי מתי לבכות,
לשיר, לשחק, לאכול.
אז מדוע בכל זאת אינני מבין.
אם הוא כל כך חכם,
שילך במקומי וישיר במקומי ויבכה במקומי גם.
כשבאה אלי חברה
אחותי מרגיזה אותי נורא
היא תמיד משחקת איתה
ואומרת סודות בחברה
ואני סתם בצד כך עומדת
מתרגזת ולא משתתפת
ואפילו מנסה להפריע להן
ודמעות בעיניים זולגות מאליהן.
ואני כלל איני מבינה
כי אחותי היא חברתי הכי טובה
וההיא שבאה היא סתם עוד ילדה
שעכשיו היא ישנה ואחר כך אינה.
מדוע השמים כחולים
וגם המים כחולים?
ואילו האדמה…
חומה, צהובה, אדמדמה.
אילו היה ההיפך?
היינו מתרחצים בים חום?
ותמיד היה חושך על פני היקום?
והאדמה הייתה תמיד כחולה?
לא רוצה, מה פתאום!
טוב לי כמו שזה היום.
כשלאמא שלי באה מכרה והן מדברות
אני תמיד רוצה לשאול הרבה שאלות.
כשאמא אומרת תשאלי בפעם אחרת
אני יודעת שאשכח ואיני יכולה לחכות.
אז אומרים לי שאני סתם מפריעה
שאלך לחדרי , ולא אמהר להופיע.
אמא כלל אינה יודעת שהשאלה
כל כך חשובה ואינני יכולה לוותר
כי אם לא אשאל אותה עכשיו
היא לא תהיה חשובה יותר.
מדוע הלילה כל כך שחור?
והיום מלא אור?
מדוע השדות בוהקים ירוקים?
והפרחים הם בשלל צבעים?
ואיך הירח שט בשמים?
ואיך עננים מורידים מים?
ומדוע האנשים הולכים על שניים?
ואיך רואות הכל העיניים?
עוד הרבה שאלות לי אליך אלוהים.
אך אתה ודאי עייף לשאלות של קטנים!
לפעמים אני לא מבין את הגדולים
מאיזה שטויות הם תמיד צוחקים
הם מספרים בדיחות
שאותי אף פעם אינן מצחיקות.
ואם אני שואל על מה כל הצחוק?
הם אומרים לי,
כשתגדל תדע עכשיו תשתוק!
ניסיתם פעם לספור חול?
לחשוב בדמיונכם כמה הים הוא גדול?
לספור כמה כוכבים ישנם בשמיים?
כמה דמעות זולגות מהעיניים?
לי לא חשוב כלל וכלל!
אני אוהבת לבנות ארמונות בחול,
לשחות בים ולא חשוב כמה הוא גדול,
לחלום על כוכבים נוצצים
בלי שאדע את מספרם,
ואם רע לי, גם לבכות בשקט
ולא בקול רם.
בערב כשיש טלוויזיה מעניינת
אומרים לי לך לישון אתה מפריע כבר מאוחר.
אני כלל לא עייף רק רוצה לראות סרט
ואיני יכול לחכות למחר.
למה לי אסור ואני צריך לישון?
זה אבא שתמיד נרדם ונוחר בסלון.
אני לא אוהב לשקר.
אבל לפעמים, קשה לי להגיד את האמת.
כי כשאמא שואלת, זה אתה עשית?
אני פתאום כולי רועד.
נדבקת לי הלשון וקשה לי לבלוע.
עיני דומעות ואני עומד ללא נוע.
אז יוצא לי מן שקר מטופש,
במקום לומר את האמת ללא חשש.
אני נשבע לעצמי לא אשקר לעולם.
אם אומר את האמת יסלחו לי כולם.
אך כששוב אני עושה מעשה רע,
השקר הזה משתלט עלי ואין לי ברירה.
שוב יוצא לי שקר קטן ושוב אני נשבע
תמיד אומר את האמת לשקר זה רע!
מדוע הדג אינו מדבר?
מדוע הדג אילם?
תנסו אתם לדבר עם פה מלא מים
ואז נראה אתכם.
אני אוהב תבלינים
הם עושים את האוכל יותר טעים.
אני אוהב את הים
משתולל מתלכלך בלי ויכוחים.
אני אוהב את ההורים
הם תמיד תמיד דואגים.
אני אוהב את בעלי החיים
מחזירים לי אהבה ואיתי משחקים.
אני אוהב את השמש הירח והכוכבים
מביט למרום ומרוצה מהחיים.
מישהו יכול בבקשה לגרש מפה את היתושים?
אם חבר בא אלי לבקר
אני תמיד צריך להתנהג יפה.
גם כשהוא עושה מעשה רע
אמא צועקת עלי ואומרת:
מה עשית מה כבר קרה?
לכן אני תמיד אוהב ללכת לחברים,
שם, אמא שלהם צועקת עליהם
ולי תמיד מוותרים.
בלילה בחושך לפני שעיני נעצמות
בחדרי מרקדות כל מיני צלליות
המנורה העומדת על השולחן
נהפכה לה פתאום לשפן.
החולצה שהנחתי על הכסא
צמחו לה קרניים ואף ופה.
הספר שהנחתי על האיצטבא
הפך פתאום לחיה מפחידה.
חית החושך המתקרבת אלי
עוצמת בלאט את עיני
ואני מתכווץ מכסה את ראשי בשמיכה
ושוקע, שוקע, בשינה עמוקה.
-
תודה לחברים שאהבו את הספר:
-
Amnon Yogedרחל, ספר משפחתי, שיעניין כל משפחה.
-
Tal Asherovרחל- האיורים שלך קסומים.
-
Yehudit Malik-Shiranספר שהוא לקטנים ולגדולים. נוגע ב,קול הילדי” של כולנו. אוהבת את המחשבות המתעופפות. יופי של ספר. אוהבת מאובלה יפרה איזה ספר מתוק, נהניתי מכל שיר ומכל מילה, מכל ציור! תודה רבה רחל
Published: Jul 8, 2014
Latest Revision: Dec 3, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-12779
Copyright © 2014
Skip to content