כיבוש מצדה

בשנת 66 לספירה, בתחילת המרד היהודי נגד הרומאים, כבשה קבוצת מורדים יהודים שנקראו הסיקריים את מצדה מידי חיל המצב הרומי שהוצב שם. בשנת 70 הצטרפו אליהם סיקריים נוספים ובני משפחותיהם שגורשו מירושלים מעט לפני חורבן בית שני. במשך השנתיים הבאות השתמשו הסיקריים במצדה כבסיס לפשיטות והתנכלויות ליישובים רומיים ויהודיים כאחד, כאשר בראשם מנהיגם אלעזר בן יאיר.

המצור על מצדה לא החל, ככל נראה, מיד לאחר חורבן ירושלים בשנת 70. פלוויוס סילווה, נציב יהודה שנשלח לאחר מות המושל הרומי לוקיליוס באסוס שקדם לו, החליט לרסק את השריד האחרון שבו היו מורדים יהודים, קרי מצדה: “מאחר שראה כי הארץ כולה כבר הוכנעה במלחמה וכי מבצר אחד בלבד עומד במריו, אסף את כל החילות שהיו במקומות אלה ויצא עליו למלחמה; מבצר זה נקרא מצדה” (פלאביוס 2009: 7.252).

ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה לספירה, יוסף בן-מתתיהו, שנשבה בידי הרומאים ונקרא ברומי יוספוס פלאביוס, הוא שסיפר את סיפור מצדה. המקום היה למוצב האחרון של הקנאים בתקופת המרד הגדול ברומאים.

פלביוס סיפר על מצור ארוך וקשה של חיל רומי מסביב למצדה, על בניית סוללת מצור עצומה. מדובר בהערמת עפר ואבנים בגודל עצום ובצורה אלכסונית, כך שיוכלו חיילי רומי להגיע עם אילי הניגוח שלהם אל חומות מצדה, להבקיען ולפרוץ אל העיר. את סוללת המצור הענקית הזו ניתן לראות עד היום במצדה.

משראו יושבי ההר שאין באפשרותם לחסום עוד את הרומאים מלהגיע לפסגת ההר הם החליטו שלא ליפול בשבי. מנהיגם, אלעזר, שכנעם לפעול בפעולה אחרונה ונואשת. על כך מספר יוספוס פלביוס בכתביו:

“… ויבחרו בגורל עשרה מתוכם אשר ישחטו את כולם. וכל אחד השתרע על הארץ על יד אשתו ובניו ההרוגים וחיבק בזרועותיו ופשט ברצון את צווארו לשחיטה בידי האנשים אשר מלאו את המעשה הנורא הזה. והאנשים האלה שחטו את כולם בלא רעד. ואחרי כן הפילו גורל ביניהם למען ישחט הנלכד בגורל את תשעת חבריו ואחרי המיתו את כולם יטרוף נפשו בכפו… ולמחרת עלו הרומאים אל מצדה. וכאשר מצאו את המון ההרוגים לא שמחו הפעם על אשר ראתה עינם באויביהם. כי אם השתוממו על רוחם ועצתם הנאדרה, שצחקה למוות ולא שבה אחור מהמעשה הגדול הזה.”

אלעזר בן יאיר נאם לפני הנצורים שעל מנת לא ליפול בשבי, מותר להם לשלוח יד בנפשם, ואכן הם משתכנעים, יוצרים סידור שכל אחד רוצח את משפחתו ואחר כך עושים הגרלה להמית איש את רעהו, וכשפלביוס סילבה נכנס עם בוקר לתחומי מצדה, הוא מוצא גופות מוטלות בכל עבר, ושתי נשים וחמישה ילדים שניצלו, הם אלו שסיפרו לרומאים מה שקרה למורדים.

עד היום גילו רק שלדים בודדים, ויש חוקרים שסבורים שלא הייתה התאבדות, שכן זה מנוגד לרוח והמסורת היהודית, אך הגיוני שלא נמצאו שלדי גופות, כיוון שדבר ראשון שעשו הרומאים, זה  לשרוף את הגופות או  לזורקם למערה כלשהי, על מנת שלא יהוו מפגע בריאותי.