בס”ד  2022 תשפ”ב

הוגש על ידי: מאיר ווקנין

עבודה בנושא העלייה מרוקו בשנות ה60 לארץ ישראל

שם העדה: סולונג’ שרה ווקנין

תוכן עניינים

2: תמונה עם העדה

4:הערות

5-6:תמונה של סולונג’ ומשפחתה במרוקו

7: מידע על העדה

8: הכנה לעדות(מרוקו)

9-10: תמונות(מרוקו וקזבלנקה)

11: סיבת בחירת העדה

12: הסרט על עליית של סולונג’

13-26: מפות + הסבר

27-36: מרכיבי עדות

37-38: מקור היסטורי ראשוני

39: רפלקציה

40:רשימה ביבליוגרפית

הערות:

*מתי שיש פס ליד הכתב בספר זאת אומרת שיש לגלול למטה את הדף וישנו המשך לנאמר בדף

*אל הסרטון של סולונג’ יש להיכנס מחוץ לספר (לא הכנסתי אותו לספר)

*מפות הדרך הם רק לתוצגה, ואינן מציגות את הדרך שבדיוק הם עברו בהם, אלא רק ממקום אל מקום.

תמונה של סולונג’ ומשפחתה במרוקו

מידע על העדה

סולונג’ ווקנין נולדה בקזבלנקה שבמרוקו* בשנת 1949, להורים מרדכי ורחל אלמליח. שפת האם שלה, היא לא שפה אחת, אלא שתי שפות: ערבית מרוקאית (ברברית) וצרפתית, אך בבית הספר היהודי- אליאנס (בית ספר יהודי לבנות) היא למדה גם את שפת הקודש- עברית ובין היתר, גם למדה את שאר המקצועות בדגש על ההיסטוריה הצרפתית, שעות הלימוד של שפת הקודש היו בכל יום בין השעה 5 ל6 אחה”צ, בהן למדו את האותיות ומילים בעיברית, ובחגים המורה היה נוהג ללמד את שירי החג. לעומת זאת, אחיה למדו ב”אם לבנים”, שם הם למדו אך ורק דברים הנוגעים ליהדות- תורה, שירים ופיוטים.
סבה, אביו של אביה מרדכי אלמליח, נפטר כשהוא היה בן שנתיים ומרדכי לא זכה לחיות עם אבא, כשבמקום בו הוא גר האנשים היו ללא השכלה, לכן הוא לא ידע קרוא וכתוב כלל וכלל, מפאת זאת הוא היה צריך לעזוב לקזבלנקה, ושם שילם עבור שיעורים פרטיים כדי ללמוד קרוא וכתוב. אביה של סולונג’ לאט לאט התחזק והתחיל להתחבר אל כל הרבנים והפייטנים הגדולים במרוקו, עד כדי שנהג לשבת לאכול איתם כמעט כל יום, ובערב שבת נהג לארח אותם אצלו בביתו לשירת הבקשות, ששרים פיוטים, שמדברים על הגעגועים לשכינה ולארץ ישראל, לכן סולונג’ ינקה בביתה כבר מילדות תורה ויהדות.
אביה של סולונג’ היה במעמד כלכלי טוב והיו לו מספר חנויות, חנות למוצרי חשמל, חנות למוצרי ילדים ותינוקות וחנות תקליטים, בנוסף בגלל שהיה לו אולפן הקלטות, הזמרים של מרוקו המפורסמים היו עובדים איתו, וכך הוא היה מקשר בין לקוחותיו לבין הזמרים, כדי שיזמינו אותם להופעות ועוזר להם להתפרסם ולהתפרנס.
השלטון ששלט בתקופה שסולונג’ התגוררה במרוקו, הוא שלטון שהונהג על ידי מלך, בשם מוחמד אלחמיס (החמישי).
סולונג’ עלתה לארץ ישראל בשנת 1961, באמצעות ארגון “המוסד” על ידי הברחה של משפחות יהודיות ממרוקו לישראל, בהתחלה היא ומשפחתה גרו בבית שמש ולאחר זמן קצר יחסית הם עברו לנתניה.
כיום היא בת כ- 72, נשואה לאלברט אברהם, יש להם יחד 4 ילדים- 2 בנים ו2 בנות, ו-13 נכדים.

הכנה לעדות:

*מרוקו: ממלכת מרוקו (בערבית מרוקאית: المغرب אל־מַעְ׳רִבּ) היא מונרכיה בקצה הצפון-מערבי של יבשת אפריקה. מצפון היא גובלת בים התיכון, בסאוטה ומלייה (ספרד) ובמצר גיברלטר [ניפגש עם מקומות אלה בסיפורה של סולונג’], במערבה באוקיינוס האטלנטי, במזרחה באלג’יריה ובדרומה בסהרה המערבית, אשר נמצאת בשליטת מרוקו מאז שנות ה-70. מרוקו קיבלה את עצמאותה מצרפת בשנת 1956. בירת מרוקו היא העיר רבאט, אף שהעיר הגדולה והחשובה ביותר היא קזבלנקה. הדת הרשמית במרוקו היא אסלאם סוני, והשפות הרשמיות בה הן ערבית וברברית.

# החומר הנ”ל נלקח מהערך “מרוקו” באתר האינטרנט ויקיפדיה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%95%D7%96_(%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%94)

בחרתי בעדה זו משום שהיא סבתי ויש לי אליה קרבה גדולה, ודבר נוסף הוא שיש לה סיפור מרתק ומעניין מאוד, סיפור הכרוך בתלאות ארוכות וקשות, מצבים וסיטואציות קשות, שאיתם הייתה צריכה להתמודד.
ומעל הכל, הסיפור שלה ממחיש את התשוקה של עם ישראל למרות כל הכסף ורכוש והמשרתים והתענוגים שהיה להם במרוקו, הם עלו! ולא רק שעלו, אלא בעלייה קשה ושנוגדת את חוקי מרוקו, ובכך סיכנו גם את חייהם, והכל רק בשביל ארץ הקודש- ארץ ישראל.

ראה את

סרט העלייה

של סולונג’

קזבלנקה לגבול מליליה

השנה היא 1961, ליהודים באותו הזמן היה אסור לעלות ארצה, לכן המוסד הבריח יהודים לארץ.
ב 1 למאי 1961 המוסד הציע לאמא של סולונג’, רחל אלמליח, לעלות לארץ בעזרת משלחת סודית.
אמא של סולונג’ החליטה שהיא ומשפחתה עולים ארצה, אך בעלה, אביה של סולונג’, סירב לעלות, משום שבארץ באותה התקופה עדיין התנאים בארץ לא היו מספיק טובים מבחינה כלכלית, והוא חשש.
המשלחת כללה 5 משפחות כולל המשפחה של סולונג’,
הם עלו מקזבלנקה עד גבול מליליה במוניות.

מגבול מלילה למלגא

ומגבול מליליה הן הועלו על משאית של פרות שמכוסה בברזנט, וכל זה בכדי שלא יבחינו בהם.
לאחר הנסיעה הם ירדו לתוך יער חשוך, מלווים על ידי שומרים וכלבי שמירה, כדי להגיע למקום שהם יוכלו ללון בו, ואכן הם מגיעים ושם לנים.
אך באמצע הלילה התגלה למוסד על משפחה ממשלחת אחרת, שנתפסו בגבול מליליה, לכן הם מחליטים לברוח מהמקום בו הם נמצאים מהר כדי שלא יתפסו אותם, והם נוסעים למלגא.

ממלגא לגיברלטר

ממלגא המשלחת עלתה על ספינה לגיברלטר, בה הם שהו במחסן של הספינה כדי שהם לא יתגלו. כך הם שטו עד לגיברלטר, ושם הם שהו כ 19 ימים.

מגיברלטר למרסיי

מגיברלטר המשלחת המשיכה אל מרסיי, שם היה רשות ליהודים לטוס לארץ.
במרסיי סולונג’ ומשפחתה שהו במשך כחודשיים, בהמתנה לאביה שאמור היה להצטרף אליהם, מאחר וכבר בתקופה הזאת, כבר מלך מרוקו נתן את האישור ליהודים לעזוב לישראל, לכן אביה יכל להגיע למרסיי ומשם ארצה ללא בעיות.

ממרסיי לישראל

סולונג’ ומשפחתה טסו במטוס אל ישראל ונחתו בלוד, ב14 ביולי 1961.

בית שמש

הסוכנות היהודית לקחה את סולונג’ ומשפחתה מלוד בכדי למצוא להם מקום להתיישב בו, אמא של סולונג’ רצתה רק תל אביב יפו, כי בכך בעלה (אבא של סולונג’) יוכל לעבוד ולהרוויח משכורת מכובדת.
אבל האנשים מהסוכנות היהודית, שהיו אחראים על התיישבותם של סולונג’ ומשפחתה בארץ, לא הסכימו לקחת אותם לתל אביב יפו, אלא רק לבית שמש, ואכן הם הביאו אותם לבית שמש ועצרו ליד בית, שם הם אמרו להורים של סולונג’ שילכו לראות את הבית, יבדקו אם מוצא חן בעיניהם והם ימתינו להם,
ההורים של סולונג’ נכנסו לבית לבדוק אותו, אך בזמן הזה האנשים מהסוכנות הוציאו מהרכב את סולונג’ ואחיה ואת הציוד מהרכב וברחו, למעשה עשו להם תרגיל, כדי שלהורים של סולונג’ לא תהייה ברירה והם ישארו בבית שמש).

מבית שמש לנתניה

לאחר תקופה שהם גרו בבית שמש, אחיין של אבא של סולונג’ שוחח איתו ואמר לו שהוא רואה שלא טוב להם בבית שמש, לכן הציע לו לעבור לגור בעיר נתניה, שיש בה ים, ואולי העיר תמצא חן בעיניהם וירצו לעבור לשם.
אכן הם עברו לנתניה וגרו שם בצריף, עד שהם עברו לבית.

ועד היום סולונג’ גרה בנתניה, והיא שמחה על כך.

מרכיבי עדות

עליית הנוער:

עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.

מקום המדינה ועד ל-1952, העלייה לארץ הייתה גדולה במיוחד. באותה התקופה, מעל 27,000 ילדים ובני נוער הצטרפו לעליית הנוער. כל הנערים שהיו ב”בתי עליית הנוער” בערים ברחבי אירופה עלו לארץ. בשל כמות העולים הגדולה, נפתחו מחנות מעבר ומיון בכמה מרכזים בארץ. דבר המייחד תקופה זו לעומת קודמותיה, היה העובדה כי בני הנוער והילדים לא הגיעו לבדם, אלא יחד עם משפחותיהם. דבר מרכזי נוסף היה ארץ מוצאם: 76% מתוכם היו מארצות ערב. תמורות אלה יצרו שינויים באופי הארגון והתנהלותו.

# החומר הנ”ל נלקח מן אתר האינטרנט “הקשר הרב דורי”.

חיפוש בגוגל: עליתי בעליית הנוער ממרוקו למושב נהלל – הקשר הרב דורי.

https://www.ravdori.co.il/stories/%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8-%D7%9E%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91-%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%9C/

יהדות מרוקו:

יהדות מרוקו היא הקהילה היהודית הגדולה בארצות ערב, ובעבר הייתה הקהילה היהודית הגדולה בארצות האסלאם.

תחת השושלות המוסלמיות ידעו יהודי מרוקו תקופות של פריחה תרבותית וכלכלית לצד תקופות של רדיפות קשות. היחס ליהודים השתנה באופן תמידי בין שליט לשליט, והם סבלו בעיקר בתקופות של אי-יציבות. לאחר גירוש ספרד של שנת 1492 הגיעו המוני מגורשים למרוקו, ושימשו בתפקידים משמעותיים בניהול מסחר החוץ והדיפלומטיה של הממלכה. לאחר הפיכת מרוקו למדינת חסות של צרפת בשנת 1912, נהנו היהודים על פי רוב מביטחון גדול יותר, וממעמד חברתי וכלכלי משופר.

לאורך הדורות הייתה יהדות מרוקו מרכז ליצירה תרבותית, ספרות ענפה ושירה עברית חוברו בה על ידי דורות של מלומדים יהודים. מורשת יהדות ספרד של ימי הביניים השתלבה בתרבות של יהודי מרוקו לאחר גירוש ספרד, והשפעתה ניכרת במסורות המוזיקה, הלשונות, הפסיקה ההלכתית, האמנות ועוד.

יהודי מרוקו שמרו על זיקה חזקה לארץ ישראל לאורך הדורות, וקבוצות של יהודים עלו לארץ והיוו חלק משמעותי מהיישוב הישן. ניצני הפעילות הציונית המודרנית הופיעו החל מראשית המאה ה-20, ואיתם החלה להתגבר העלייה ממרוקו. גורמים חיצוניים כגון פרעות נגד יהודים גם כן האיצו את קצב העלייה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1967 עלו אליה למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, בעוד אחרים היגרו לארצות אירופה וצפון אמריקה ובעיקר לצרפת. בראשית המאה ה-21 נותרו במרוקו עצמה כ-2,500 יהודים.

#החומר הנ”ל נלקח מן האתר “המכלול” בערך “העלייה ממרוקו”.

https://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%9E%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95

העלייה הבלתי ליגלית (בלתי חוקית):

בין השנים 1956-1961 עלו לישראל ממרוקו 30,000 יהודים, בתקופה זו העלייה הייתה בלתי ליגלית והתבצעה באמצעות הברחת היהודים ממרוקו בספינות מעפילים.

+(נ.ב.)- אסון ספינת המעפילים “אגוז”:

ספינת הדייג ‘אגוז’ נשכרה בשנת 1960 על ידי “המוסד”. הספינה הייתה אחת ממספר ספינות שנהגו (באמצעות המחתרת היהודית במרוקו) לצאת מחוף אל-חוסיימה שבמרוקו לגיברלטר ומשם היו העולים ממשיכים בדרכם לישראל. על סיפונה של הספינה היו לרוב בין 40 ל-50 עולים. בכל הפלגה חויבו אנשי האונייה להחזיק איש מוסד ולהקפיד על הוראות בטיחות ברורות ומפורטות, ביניהן ניפוח סירות הצלה בכל הפלגה.

ב-10 בינואר 1961 (כ”ג טבת תשכ”א), בפעם ה-13 שבה עשתה את דרכה לגיברלטר, התרחשה סערה גדולה בים, והאונייה הרעועה טבעה. בהפלגתה האחרונה של אוניית אגוז סירות ההצלה לא נופחו, בשל כשל יחד עמה אבדו 44 העולים שבה, שמחציתם היו ילדים, בין המפליגים היה גם אלחוטן ישראלי. היחיד ששרד היה רב החובל היווני. מתוך 44 הטובעים רק 22 גופות נמצאו, והשאר אבדו במצולות.

אסון טביעת האונייה גרם לזעזוע קשה בארץ וברחבי העולם כולו. בעיתונים פורסמו הכותרות הראשונות, ובכתבות תיארו את מצוקתם וכמיהתם של יהודי מרוקו לעלייה. בעקבות הלחץ שהביא עמו אסון זה, הותרה עלייה ממרוקו לארץ, ויהודי מרוקו הרבים נטלו חלק בבניין הארץ וביישובה.

הגופות אשר נמצאו הובאו לקבורה באל חוסיימה ולאחר מאמצים בלתי פוסקים בעולם במשך 31 שנה, בשנת 1992, הועלו עצמותיהם לארץ. נערכה למעפילי האונייה אזכרה ממלכתית בשיתוף ראש הממשלה, הרבנים הראשיים לישראל, שופטי בית המשפט העליון, משפחות הנספים ונבחרי עם רבים.

#החומר הנ”ל נלקח מן האתר “המכלול” בערך “העלייה ממרוקו”.

https://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%9E%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95

מלך מרוקו- מוחמד אלחמיס(החמישי):

מוחמד החמישי בן יוסף (בערבית: محمد الخامس; 10 באוגוסט 1909 – 26 בפברואר 1961), סולטאן מרוקו תחת כיבוש צרפתי בשנים 1927-1953, ומלך מרוקו העצמאית מ-1955 עד 1961. נחשב לאבי האומה המרוקאית ומשחררה מהקולוניאליזם הצרפתי.

קיימת מחלוקת האם מוחמד החמישי הגן בפועל על היהודים אל מול משטר וישי במהלך מלחמת העולם השנייה או, לחלופין, האם היה חותמת גומי של השלטון הצרפתי. לאחר תבוסת צרפת לגרמניה הנאצית וייסוד משטר וישי ביולי 1940, גברו חששותיהם של היהודים במרוקו מפני הבאות. למרות שעמד בראש מדינת חסות שנשלטה על ידי הממשלה הצרפתית, בפגישה שנערכה בין המלך למנהיגים היהודים באותה תקופה הוא הצהיר שהוא מחויב לדאוג לשלום נתיניו היהודים. למרות הצהרותיו, בשנים 1940-1941 החקיקה האנטי-יהודית שיושמה בצרפת נאכפה גם במרוקו, על ידי צווים מלכותיים עם חותמת המלך עליהם. משטר וישי תכנן לנקוט בהמשך צעדים חמורים אף יותר נגד יהודי צפון אפריקה, אך מבצע לפיד ושחרור מערב צפון אפריקה על ידי האימפריה הבריטית בשלב מוקדם יחסית של המלחמה מנע את המשך התדרדרות המצב.

בשנת 1948 התרחשו פרעות בערים אוג’דה וג’ראדה נגד היהודים, זמן קצר לאחר שמוחמד החמישי נשא נאום אנטי-ציוני חריף, מה שפגע בתדמיתו החיובית בקרב היהודים.

עם קבלת העצמאות, המלך קרא למנהיגים היהודים ואמר להם שכפי שהבטיח להם בעבר, ליהודים יינתנו אותן הזכויות כמו למוסלמים.[דרוש מקור] בנאומו הראשון לאחר קבלת העצמאות חזר על כך שיינתן חופש דת מלא לכל נתיניו כולל היהודים. מספר יהודים קיבלו תפקידי מפתח במשרדים ממשלתיים ושר הדואר היה יהודי.

המלך היה מודע לגלי עלייה ההמונית ממרוקו לישראל אך תמיד חזר על כך שמרוקו זקוקה ליהודיה. כאשר הופיע בפני המלך אחד המנהיגים מהקונגרס היהודי העולמי כדי לשכנע אותו לשחרר את היהודים הוא ענה לו: “היהודים חיים על אדמת המגרב הברוכה זה אלפי שנים. גם לפני בוא האסלאם, הם חיו בינינו בכבוד ובהערכה, ועל פועלם למען מרוקו הם יישארו קרובים ללבי תמיד. אפילו שיעברו למדינות רחוקות היהודים של מרוקו ימשיכו להיות נתינים שלנו, ואנו חייבים להגן עליהם אפילו בהיותם רחוקים מאיתנו. אנחנו נלווה אותם בדרכם החדשה עם הרבה כבוד וחששות ושאלוהים יסלח להם על טעותם”.

מנהיגי הקהילה היהודית הקטנה החיה במרוקו כיום, סרז’ ברדוגו ואנדריי אזולאי, פנו ליד ושם כדי שמוחמד החמישי יירשם כחסיד אומות העולם עבור מה שהם הגדירו כ”הערכה על פועלו בהצלת יהודי מרוקו בזמן השואה”. עמדת יד ושם היא כי המלך מוחמד החמישי אינו עומד בקריטוריונים של “פנייה רשמית של הנאצים להסגרת היהודים”, מאחר שבהצהרותיו ומעשיו המלך לא העמיד עצמו בסכנת חיים.

# החומר הנ”ל נלקח מאתר האינטרנט “ויקיפדיה” בערך “מוחמד החמישי, מלך מרוקו”.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%99,_%D7%9E%D7%9C%D7%9A_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95

מקור היסטורי ראשוני:

צפה בסרטון הנ”ל:

הגעתי אל מקור זה בעזרתה חיפוש אחר סרטונים הקשורים לעלייה הבלתי לגלית ממרוקו.

ואכן באמת אפשר לראות התאמה בין העדות של סולונג’ לבין הסרטון.

דבר נוסף הוא שבשניהם אפשר להבין את הקושי הרב שחבו היהודים במרוקו, בשביל לעלות לארץ הקודש, ולמרות הקושי הם עדיין היו איתנים ועלו לארץ המובטחת.

מקור זה חידש לי בנוגע לעדות של סולונג’, את הדרך בא עלו את עליית הנוער לישראל.

רפלקציה- “הדים לעדות”

כאשר התבקשתי לעשות את העבודה, גמלה בליבי ההחלטה שאכתוב על עלייתה של סבתי ממרוקו, משום שסיפור העלייה של סבתי הוא סיפור מרתק, עם מתח, גבורה ותעוזה והמון המון ציונות והשתוקקות להגיע לארץ המובטחת בכל מחיר. תכננתי ורציתי בכל מאודי לעשות על סבתי סרט הדומה לסדרה “זמן אמת”, אך לא עלה בידי לעשות כן, מישהו שלא היה ברשותי את הכלים לכך, אבל בכל זאת עשיתי לסבתי סרט, בו היא מדברת ומספרת על כל השתלשלות האירועים בחייה, ובפרט היא מספרת על העליה ממרוקו לישראל.
בנוסף, שילבתי את הסרט לתוך ספר דיגיטלי חדשני וטכנולוגי, ובכך ליצור נראות יותר אסתטית ומתאימה לדורנו.
כדי להתכונן לראיון עם סבתי, הגעתי אל ביתה מספר ימים לפני הריאיון המרכזי, ועברתי איתה ביחד שלב אחר שלב, כדי להכין אותה לצילום הסרט. ההכנה עזרה לי מאוד וגם לסבתא שלי, משום שכך אני והיא ידענו בדיוק מה אמור להיות משודר בסרטון, וכך סבתי דיברה בשטף, וידעה בדיוק מה עליה לומר ומה להדגיש. תודה לאל זכיתי בסבתא כריזמטית, שיודעת לספר ולדבר עברית תקינה, ואפילו אוהבת את זה מאוד (קוראים לה במשפחה “יוסף המספר”), ואני מאחל לה שתזכה לבריאות, אריכות ימים בטוב ובנעימים, לשמחות ונחת מילדיה ונכדיה וכל יוצאי חלציה עד 120 בעז”ה.
הסיפור העיקרי החשוב והמסקרן ביותר שהיה בעדות של סולונג’, הוא הסיפור על הברחת משפחתה דרך משאיות של פרות, משום שהוא מציג בצורה הכי טובה שאפשר את התשוקה של היהודים ממרוקו לעלות לארץ הקודש, בכל מחיר שאפשר. הוא גם מאוד מסקרן, משום שעולים המון שאלות, לדוגמא: איך הם הסתדרו עם הריח והצפיפות? , מה קרה באותם רגעים?, מה כל אחד מהם הרגיש? איך הם הצליחו לשמור על השקט? ואיך הילדים הקטנים התנהגו? האם שיתפו פעולה או בכו? וכו’.
החלק שבו הכי נהניתי בעבודה היה, שבו סבתי שיתפה אותי פנים אל פנים בסיפורה המרגש והמרתק בפעם הראשונה בצורה מורכבת ומפורטת, משום שזהו סיפור הממחיש את הכמיהה של היהודים לארץ הקודש לארץ ישראל.
התוצר הסופי בסך הכל מספק אותי ואני חושב שבאמת השקעתי בה בכל המובנים, הייתי שמח לשפר את הסרט ולהפוך אותו ליותר מקצועי ומבטא רגשות.
המסקנה שאני לוקח משמיעת סיפור העדות, ובכלל מהעבודה הזו, הוא לא לקחת כמובן מאליו את היותי בארץ ישראל, שכן סבתי ומשפחה וכן יהודים נוספים עשו מעל ומעבר ואפילו הקריבו את נפשם, ממונם ואפילו את חייהם, כדי לזכות להגיע לארץ ישראל, ובסופו של דבר בזכותם אנחנו חיים בארץ וברוך השם יש לנו תנאים וחיים טובים בארץ, בזכות אותם יהודים שהתיישבו פה ובנו את הארץ ולא חששו מעבודה קשה, לכן אנחנו צריכים להעריך ובאמת לעשות הכל עבור בטחונה והצלחתה של מדינתנו, מדינת ישראל.
מהעבודה למדתי על עצמי, שלא חקרתי מספיק על ההיסטוריה של משפחתי, והגעתי למסקנה שעליי להתעניין יותר בעבר המרתק של משפחתי, ואני גם גאה להיות שייך למשפחה שיש בה ציונות ואהבה ותשוקה לארץ ישראל.
ואסיים בדברי חז”ל: “ארץ ישראל היא אחד הדברים הנקנים בייסורים” אשרינו שזכינו!

רשימה ביבליוגרפית:

מרוקו

החומר נלקח מהערך “מרוקו” באתר האינטרנט ויקיפדיה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%95%D7%96_(%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%94)

עליית הנוער

החומר נלקח מן אתר האינטרנט “הקשר הרב דורי”.

חיפוש בגוגל: עליתי בעליית הנוער ממרוקו למושב נהלל – הקשר הרב דורי.

https://www.ravdori.co.il/stories/%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8-%D7%9E%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91-%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%9C/

יהדות מרוקו

#החומר נלקח מן האתר “המכלול” בערך “העלייה ממרוקו”.

https://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%9E%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95

העלייה הבלתי ליגלית (בלתי חוקית)

אסון ספינת המעפילים “אגוז”:

#החומר נלקח מן האתר “המכלול” בערך “העלייה ממרוקו”.

https://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%9E%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95

מלך מרוקו- מוחמד אלחמיס(החמישי)

# החומר נלקח מאתר האינטרנט “ויקיפדיה” בערך “מוחמד החמישי, מלך מרוקו”.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%99,_%D7%9E%D7%9C%D7%9A_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95