הישות

הקדמה זריזה מאוד

שלום! אני סנאובל, חתול שפעם היה חתול רחוב. הנה תמצית הסיפור שלי:

 נולדתי בתאריך לא ידוע. יום אחד משפחה חדשה באה לגור באיזור שבו הייתי מסתובב. יום אחד הם עשו “על האש” במרפסת שלהם וחתולה אחת ששמה היה ליצ’י, קיבלה שאריות. מכיוון שאני חזיר בענייני אוכל, החלטתי להתקרב ו”לבקש” אוכל ביללות. נתנו לי גם קצת שאריות, והחלטתי בראשי: יש לי משפחה חדשה!

-סוף ההקדמה- 

פרק 1

יום אחד, זמן מה אחרי כן, התפנקתי לי בשמש ופתאום הרגשתי שמישהו מסתכל עליי. פקחתי את עיניי, אבל כל מה שראיתי היה הבזק זהוב. התעלפתי.

 כשההכרה שלי חזרה, ראיתי חתול ענק ומרשים, שנראה כאילו הוא עשוי זהב

טהור, מסתכל עליי. הוא אמר לי בכוח מחשבתו בלבד, בלי לדבר: ברכות, חתול ארצי. שמי הוא ואמונוס החמישי. כדי שתבין מדוע אתה כאן, אספר לך את סיפור המורשת שלי.

לפני עידנים רבים, חי חתול ושמו ואמונוס הראשון. הוא קיבל את כוח השליטה ביקום. הוא נשא חתולה לאישה והם הולידו חתול אחד. כשואמונוס הראשון היה על ערש דווי, הוא נתן לבנו, ואמונוס השני, את כוח השליטה. ואמונוס השני נשא גם הוא חתולה, וכשהיה הוא על ערש דווי, נתן את כוחו לבנו, ואמונוס השלישי. כך זה התנהל עוד שנים רבות, כי כמו שתוכל בוודאי להבין, לכל ואמונוס היתה תוחלת חיים ארוכת טווח, לפחות כמיליון שנה לחתול. כעת, הגענו לחלק שלך. אני כבר זקן, בשנותיי האחרונות. לא מצאתי לי אישה חתולה, ולכן, כשאמות, לא יהיה לי למי להעביר את הירושה. זה כעשר שנים אני מחפש אחר יורש. עכשיו, אולי תוכל לנחש למה אני מדבר איתך בכלל?

הסתכלתי עליו בניסיון לשאול אותו באמצעות המבט איך אני אמור לדבר. הוא

הבין את מה שניסיתי להגיד לו, ואמר לי, אני יכול לקרוא את מחשבותיך. רק חשוב, אני כבר אבין…

“אתה רוצה אותי כיורש?” חשבתי אליו, ‘אתה רוצה שאהיה היורש שלך לשליטה

ביקום?”

הוא הסתכל עליי והנהן.

כל הכבוד. עכשיו, עליך לעבור מבחנים, כדי שאדע אם אתה מסוגל לשלוט ביקום כמו שצריך. אך היזהר, כי יש לך מתחרה. לא אגלה לך כרגע שום דבר עליו, מלבד שמו. קוראים לו דניס. 

אם תיבחר, תקבל את השליטה, כשתשאר לי שנה לחיות. יש לך שאלות בקשר לאתגר?

“אם אני אצליח במבחנים אבל לא ארצה להיות היורש שלך, אתה תסכים?” שידרתי אליו. “ואם אני אפסיד, מה יקרה?”

התשובה לשתי השאלות היא אחת, הוא אמר. אם תפסיד או שלא תרצה להיות יורשי, אני אמחק את זכרונותיך מכל מה שקרה, ואתה תוכל

להמשיך בחייך. עוד שאלות?

“כן,” חשבתי. “מה עם המשפחה שלי? הם בטוח ישימו לב שנעלמתי, לא?”

זה עוד חלק ששכחתי לספר לך, הוא אמר. אתה לא תהיה בתוך גופך הפיזי בעת המבחנים.

הסתכלתי עליו בתדהמה. “מה?!” חשבתי בבהלה.

המבחנים יתבצעו בחלומותיך, הוא אמר. אני אקשר בינך לבין דניס. החלומות שלכם יהיו משותפים. עוד משהו?

הנדתי בראשי. “לא,” חשבתי.

מצוין. אתה תתעורר עכשיו. הוא התקרב אלי והרים את כפתו. אדבר איתך בקרוב…

הוא העביר את כפתו מעל פניי. התעוררתי ומצאתי את עצמי מתחכך ברגליה של נעה, אחת מבני המשפחה שאני גר אצלם. היא הזעיפה פנים ואמרה לי, “תראה מה עשית, חתול מעצבן! בגללך כל המכנסיים שלי מכוסים בשיערות!”

“מיאו!!” יללתי בשמחה. חזרתי הביתה!

“מיאו גם לך, חתול…”

פרק 2

המבחן הראשון התחיל שבוע אחר כך.