I Will Survive – a disco sensation

השיר “I Will Survive” מהווה סנסציית דיסקו והמנון לכל פרט ופרט. כאשר חשבתי באיזה נושא עליי להתמקד, הגיע לראשי השיר היחיד (כמעט) שאין פרט בהיכרותי שלא יחייך מ- intro הפסנתר האגדי, ישיר את השורה – “I Will Survive” ביחד עם גיינור או יוסיף אותו לפלייליסט שמח וקצבי (בצד אלטון ג’ון).

לשמחתי, בקורס זה ניתנת לי האפשרות לעסוק באחד ההמנונים הגדולים בארבעים השנים האחרונות “I will survive”.

השיר נכתב על ידי פרדי פרן (פזמונאי, מפיק תקליטים, מעבד מוזיקלי ומנצח תזמורת), ודינו פיקריס (מפיק מוזיקלי ומלחין) ובוצע לראשונה על ידי הזמרת גלוריה גיינור בשנת 1978.

לפי פיקריס, השיר נכתב בעת פיטוריו מחברת התקליטים “מואטאון” יחד עם פרן. לאחר פיטוריו, מספר כי שמע שיר שכתב לסרט “generation” בעת צפייתו לטלוויזיה, לקח זאת כסימן שהכל יסתדר, והוא ישרוד!.

הצמד חיפש דיווה אמתית שתוכל להנגיש את השיר בהתאם לחזונם, ומצאו את גלוריה גיינור.

גלריה גיינור

גיינור (1943) היא זמרת אמריקאית מניו ג’רזי. לפיה, נולדה לבית עני יחסית, אך מלא במוזיקה, אהבה, צחוק וקבלה.

תחילת ההתעסקות העצמאית שלה במוזיקה הייתה בשירה במועדון לילה בניוארק. בשנות השישים, גיינור הייתה זמרת ב-“Soul Satisfiers” להקת ג’אז ו-R&B, ומשם רק גדלה והתפתחה. ההצלחה הממשית שלה הגיעה יחד עם קריירת ההקלטה שלה, בעת חתימתה עם חברת התקליטים “קולומביה” בשנת 1971.

עוד לפני המנונה המפורסם עזרה בהחדרת מוזיקת הדיסקו לציבור ושיריה הגיעו לקהל הרחב.

דיסקו:

סגנון מוזיקלי שצמח בשנות השבעים אשר התפתח מהרקע המוזיקלי של העשור שקדם לו, לרבות הז’אנרים: Funk, R&B, Soul והשפעות יורו-פופ. במשך עשור שלם, הדיסקו שלט בעולם המערבי תוך אימוץ מרכיבים של מוסיקת פופ. הוא היווה מעין מחאה על הרוק – רצון לעשות כיף, ולרקוד!

הדיסקו החל כמוזיקת מיעוטים של שחורים, היספאנים והקהילה הלהט”בית. מוזיקה שניתן לרקוד לצלילה לא קיבלה את הבמה המתאימה לה באותם שנים, והדיסקו הביא פתרון רענן לבעיה זו.

תופעת הדיסקו הביאה קידום אוכלוסיית מיעוטים שינוי קונבנציות מוזיקליות ואף נחת על קרקע פורייה של מסחור.

ניתוח השיר לפי קריטריונים (ליריקה, אמפתיה, סיפור, רגש, כנות, אנושיות והוק)

השיר מתאר חוויה מעצימה שעובר.ת פרט. גיינור אף אמרה פעם: “אני אוהבת את האפקט המעצים… והמעודד. זו ליריקה נצחית שמתייחסת לחשש נצחי”.

הוא נפתח בשורה חזקה המציפה בכולנו רגשות המעוררים אמפתיה :

“At first I was afraid, I was petrified”

לאורך כל השיר, ניתן לזהות את האנושיות של הזמרת בעוד נותנת לנו, קהל היעד, להזדהות בין אם מדובר בזוגיות, מערכות יחסים או משבר נפשי.

ניתן לראות זאת גם בשורות:

“It took all the strength I had not to fall apart, Kept trying hard to mend the pieces of my broken heart”

סמוך לזמן הוצאת השיר, גיינור בדיוק עברה ניתוח גב קשה בעל שיקום ארוך של כחצי שנה. כמו כן, ידוע שהשיר מקשור גם לפרידה קשה והתגברות עליה, ואנו מרגישים קשיים אלו לצד הצמיחה המנטלית שהשיר מביא עימו.

עוד בבית הראשון, אנו מאזינים לשינוי התודעתי מעורר המוטיבציה בשורה : “And I grew strong”

בפרה- קורס מנטליות השיר משתנה, בו האמן מבין את ערכו. בהדרגה ‘האנרגיות עולות’ ונוספים תופים המכתיבים את הקצב, עד שמגיעים לשורת הפיק, המהווה גם את ההוק של השיר “I will survive”.

דרך סיפור שהדיווה מאפשרת לנו להישאב לתוכו, אנו מקבלים התחלה רעועה, שינוי תודעתי וסוף מחזק המראה כי היא לקחה את כוחותיה לידה, סומכת על עצמה ויודעת כי הצדק עימה. אחת השורות המדגימות זאת באופן הטוב ביותר לדעתי לקוחה מהפזמון: “Oh no, not I, I will survive”
בכך, אנו מכירים כי לא מובן מאליו לעבור מסע תודעתי זה, אך היא מעודדת את עצמה ובכך גם אותנו כי לא אנחנו נישבר, אנחנו נשגשג!. ניתן לראות זאת גם בשורות:

“Go on now, go, walk out the door, just turn around now, ’cause your’e now welcome anymore”

 היא לא צריכה אף אדם אחר, ומודעת לערכה.

ניתוח טכני (danceability, סיפור וקצב):

השיר נפתח בשורת פסנתר שמכניסה אותנו ישירות למצב הרוח המתאים לשיר: התווים עולים ולאחר הפיק יורדים; נותנים הרגשה של הכנסה לסיפור מרגש. השיר בסולם לה מינור (על אף שהוא קצבי ולרוב סולמות מז’ורים הם אלו המתקשרים לנו עם רגש ‘שמח’ יותר). שלושת האקורדים המרכזיים בהתאם הם ראשונה, רביעית וחמישית.

לפי פיטר שפירו, לשיר יש כל מה ששיר דיסקו צריך שיהיה לו : קצב של four-on-the-floor (4/4) – בעוד תוף הבס מנגן על כל ביט, ליין גיטרת הבס מסונכן לשיר, קיים גיבוי תזמורתי לרבות כלי מיתר, השפעות הג’אז והסול (בתוספות סקסופון) וכמובן הקול הסוחף של דיווה אמתית, במקרה זה גלוריה גיינור. בנוסף, בשיר משולב האלמנט ‘wall of sound’ שפיתח כותב השירים והמלחין המוזיקלי פיל ספקטור: עיבוי העיבוד ויצירת נפח לשיר, בעזרת הקלטה של נגנים וכלים רבים ובמיזוג והכפלת ערוצים. בכך, יצר מעין תזמורות ענקיות ומלאות עומק.

בהתאם למוזיקת הדיסקו, הקצב מאוד מורגש בשיר וכמובן יש את אלמנט ה- danceability, תמיד אפשר לרקוד לצליליו וליהנות.

הצלחה (קאברים, מוכר ובעל קונצנזוס רחב):

השיר כבש את המקום הראשון במצעד המכירות בארצות הברית, הגיע למקומות גבוהים במצעד הבילבורד ובשנת 1980 זכה בגראמי לתקליט הדיסקו הטוב ביותר. לאחר ההצלחה המסחררת שקיבל בשנות השבעים, הוא קיבל גרסאות כיסוי רבות (קאברים) בין הידועים: ארית’ה פרנקלין, סלינה ודיאנה רוס.

לשיר יש ביצועים בלפחות 20 שפות שונות כולל עברית וערבית.

כלומר, הוא מוכר וידוע לכל, בעל קונצנזוס רחב ואהדה גלובלית.

העצמה נשית ולהט”בית:

באופן אוטומטי, הליריקה לצד העובדה שזמרת שרה אותה, מתקשר להעצמה נשית ופמיניסטית. בשיר, יד האישה בסיטואציה המסופרת היא על העליונה ובכך מתבטלת הגדרת האישה בהתאם להימצאות בזוגיות. כיום אנו עלולים לא לתפוס את המשקל הרב שעומד תחת זאת, אך חשוב לזכור כי הוא נכתב רק עשור לאחר הגל השני של הפמיניזם (העוסק בחוויה השונה של גבר מול אישה בעולם)  וההתעוררות הפרוגרסיבית של שנות השישים. יתר על כן, המדינה המערבית האחרונה שנתנה זכות הצבעה לנשים, שוויץ, העבירה תקנה זו רק 6 שנים לפני יציאת השיר לעולם.

לא רק בנשים השיר נגע, אלא גם בקהילת הלהט”ב: גם היום, אך בעיקר באותם שנים, חברי הקהילה חוו אפליה קשה. השיר ידוע כהמנון להט”בי ו”gay anthem”. מילות השיר קיבלו רבד נוסף בהקשר זה, עקב מגפת האיידס בשנות השמונים.

דיאנה רוס ורופול (שחקן, אמן פופ ומלכת הדראג מהמפורסמות בעולם).