Ain’t No Sunshine – Bill Withers

במהלך הקורס, נחשפנו לעולם המוזיקה של שנות ה-20 ואילך, תוך בחינתן של שירים וז’אנרים מוזיקליים רבים, בניסיון להבין מה הופך מוזיקה לפופולרית. אחת מההנחות הבולטות הינה כי מוזיקה פופולרית משתנה מדור לדור. כלומר, נבחין בשינוי מהותי שאינו דומה כלל לשינוי בשנים שקדמו לו.

לעניות דעתי, עצם השינוי בין הדורות הוא הסיבה לכך שהמוזיקה משפיעה וחיה יותר מתמיד. כל אחד מכניס לעולמו את המוזיקה, ללא הבדל דת, גזע וטעם מועדף. בכך מאפשר למנגינה, למילים ולמשמעות שמעבר להעניק היבט ייחודי עבור כל שומע.

 נשאלת השאלה מה הופך שיר לפופולארי? יתכן שזהו שיר שאנשים יאהבו אותו עשרות שנים לאחר שיצא לאור, ויתכן ששיר נהפך פופולרי כי נעשו לו קאברים (גרסאות בסגנונות שונים) רבים ומגוונים. ובכן, ישנם עוד קריטריונים שבהמשך אעלה עבור שאלה זו.

בספר בחרתי להתמקד בשיר בו המנגינה נשארה בראשי מאז היותי ילדה קטנה. הזיכרון הראשון שלי ממנו הוא באחת מנסיעות משפחתיות לצפון, בהן ישבתי במושב האחורי של הרכב, ומולי נגלה נופה המרהיב של הכנרת. השילוב של הנוף הירוק עם הכחול של האגם, עם צלילי השיר שעוד לא הבנתי את מילותיו.

גרמו לי להתאהבות שמלווה אותי עד היום כשאני נוסעת בנסיעות ארוכות, באופן אוטומטי אני מפעילה ישירות את השיר

“Ain’t No Sunshine” של ביל ווית’רס (Bill Withers).

אחח אין כמו הופעה חיה

ביל ווית’רס היה זמר ויוצר אמריקאי שנולד ב-04.07.1938 ובשנת 2020 השמש שקעה יחד איתו כשהלך לעולמו בגיל 81 כתוצאה מסיבוכי לב. ווית’רס נכנס אל עולם המוזיקה בשלב מאוחר יחסית בחייו בגיל 31, במקביל עבד במפעל לייצור מושבי אסלה למטוסים בזמן שכתב את השיר Ain’t no sunshine. כשהסינגל הגיע למעמד זהב, חברת התקליטים שלו העניקה לו אסלה מוזהבת, שסימנה את תחילת הקריירה החדשה שלו.

במהלך הקריירה שלו, שחרר ווית’רס שמונה אלבומים, ביניהם הוא חתום על כמה להיטי ענק כמו: “Lovely Day”, “Lean On Me”, ו-“Ain’t No Sunshine”. שני השירים הראשונים אמנם לא היו להיטים, אך עם זאת Ain’t no sunshine שהגיע למקום ה-2 ב-Billboard Hot 100 והשיג אישור פלטינה, הביא להצלחתו בקריירה. בנוסף, השיר קיבל את פרס הגראמי לשנת-1972 בקטגוריית שיר ה-R&B הטוב ביותר.

השיר Ain’t no sunshine  קיבל ווית’רס השראה לאחר שצפה בסרט “Days of Wine and Roses” בשנת 1962. כשהסרט מתאר את הספירלה כלפי מטה שחווים שני אמריקאים רגילים, שנכנעים לאלכוהוליזם ומנסים להתמודד עם בעיותיהם.

אך בעיני זה לא הסיפור שעלה לראשי כששמעתי את השיר. אציג התייחסותי לשיר כרפרנט רומנטי שמסמן לנו להמשיך בחיינו ברגעים מסוימים כשאיננו יודעים מה יבוא בהמשך. באותה דרך שבה השמש נעלמת, כך היא גם חוזרת ומביאה עמה יום חדש.

בשיר, ווית’רס מדבר על השמש שנעלמת תמיד, ולוקחת איתה את החום, כשהוא תוהה לעצמו גם לאן היא הולכת. זו בעצם התרחשות יומיומית, שבו הירח יורד בשעות הבוקר המוקדמות ומחליפה אותו השמש, וכך נוצרת המחזוריות שכולנו מכירים. אך הדגש על השמש שנתן ווית’רס מעניק לה משמעות סמלית. אבחר להגדיר ולהסתכל אחרת על קרני השמש, בשונה מכפי שהוא משתמש בה, אלה כנרדפות לאושר. כלומר, אין אושר שהוא אינו פה. דגש חשוב לתשומת לב הוא בבתים, הוא קורא לשמש כ-she, אלמנט המעצים את התחושה כי השמש היא מישהי. יתכן אהבה שנעלמת ובאה, ואנו מרגישים בחסרונה כשהיא לא פה, בדיוק כמו עם תחושת האושר.

בנוסף, הבית השני מעלה תהייה “Wonder if she’s gone to stay”, תוך העצמה בהמשך הבית שאם השמש לא כאן, הבית לא אותו הדבר בלעדיה. שמש מקרינה אור, בהיעדרו הבית מרגיש אפרורי, שקט ואף בודד. אמשיך עם הקבלתי לאושר, בהיעדרו נרגיש בתחושת ריקנות, חלל המחכה להתמלא בטוב שתחושת האושר תעניק לנו בנוכחותה.

בבית השלישי של השיר יש את החזרה של המילים “אני יודע, אני יודע, אני יודע”, שם ווית’רס התכוון לכתוב יותר מילים במקום לחזור על המשפט “אני יודע” 26 פעמים. עם זאת, יעצו לו מוזיקאים מפורסמים אחרים להשאיר את זה כך. אם כך, מה גורם לנו להמשיך לשמוע את השיר למרות שאין בו הרבה מילים? יתכן שמילים אכן חשובות, אך יש שירים פופולאריים בהן מופיעות מעט מילים או לעיתים אין כלל. לכן אבחר תחילה להתייחס לקריטריון החזרתיות, המהווה חלק חשוב מתוך השיר. ישנה חזרתיות כאשר ווית’רס שר לאורך הבית את צמד המילים I Know. בנוסף, הוא מפגין יכולות שירה מדהימות ככשר ללא הפסקת נשימה אחת את הבית השלישי. שומר על מונוטון קבוע עד לרגע שבו הוא סוגר את הבית ומעלה את המודולציה בחצי אוקטבה.

חזרתיות נוספת מתרחשת בבית החמישי עם המשפט “anytime she goes away”, המציגה את חיזוק הדפוס שבו בחר ווית’רס להשתמש בשיר. ווית’רס מסיים את הבית החמישי כשאיננו יודע לאן השמש נעלת, אך גם אינו מצהיר על רצונו שהיא תחזור. משפט נוסף המחזק התייחסותי לסוף בית זה, בסוף הבית השלישי-  “Hey I oughta leave young thing alone”, שאוכל לפרש כמעין מאמץ לנטייה בוגרת להתקדם הלאה, ולא להיעצר על השברון בחסרון השמש. ,מנגד החמרת המצב, כי אינו יודע לאן היא נעלמת ומתוך הידיעה כי עליו להמשיך הלאה, היא אכן מחזקת את חוסר אמונתו שהיא לא באמת תחזור.

לסיכום, ביל ווית’רס השאיר אחריו מוזיקה אותנטית ומוצלחת לתקופה שבה התפרסם. ניתן לומר שעד היום זוכים הוא ולשיריו הפופולריים לכבוד. הכנות שבה הוא משתף את תהייתו על השמש, ועצם זה שהוא כותב על כוכב לכת שקיומו והיעדרותו ברור לנו מאליו, אלא שווית’רס מציג לנו נקודת מבט שונה מן הרגיל. מה שכן מעניין לראות הוא שהמוזיקה של ווית’רס מחברת אותנו אל העולם הגשמי, ואל עולם הרגשות שלנו שהוא אספקט חשוב שלעצמו.

עבורי השיר פופולארי, וכנראה ימשיך ללוות אותי לעוד המון זמני נסיעות ארוכים, אך בעיני האחר יתכן ולא. בעיניי זה היופי בניסיון להגדיר מהו שיר פופולארי – כיוון שכל אינדיבידואל חווה אחרת את שמיעת השיר ומתוך כך שאנו שונים, השיר מקבל תפנית אחרת אצל אחרים.

השיר אמנם מונגש במילים פשוטות, אך מעניק לנו היבט נרחב על הרגשה שיש בחיינו, על אהבות והתרגשויות שבאות ומאירות את חיינו. אך כמו כל דבר, כנראה שגם סופם להיגמר ולא נדע לאן ומדוע נעלמו.

אשאיר נקודה למחשבה, האם נוכל לומר כי הבית השלישי מעיד כי הכותב אולי וכן יודע לאן השמש נעלמת? ( I Know, I Know, I Know)

שאלה שתשאיר מקום גם לדמיון שלכם להפליג.

אשמח שעכשיו לאחר שקראתם שתחזרו לשמוע שוב את השיר, והפעם אאתגר אתכם.

האם תצליחו לשיר את כל הבית השלישי בלי לקחת נשימה אחת כמו ביל ווית’רס? בהצלחה!