פעם לפני שנים רבות בכפר אחד חיה ילדה קטנה, היפה ביותר שנראתה מעולם. אמה מאוד אהבה אותה, וסבתה אהבה אותה אפילו יותר. האישה הטובה עשתה בשבילה כיפה אדומה קטנה, שהלמה את הילדה כל כך עד שכולם קראו לה כיפה אדומה.

יום אחד אמה, שהכינה מעט פודינג, אמרה לה:

“לכי, יקירתי, וראי מה שלום סבתא, כי שמעתי שהיא חלתה מאוד. קחי בשבילה פודינג, ואת סיר החמאה הזה.”

כיפה אדומה יצאה מיד לביתה של סבתה, שחיה בכפר אחר.

כשהלכה דרך היער, היא פגשה זאב זקן, שמאוד רצה לאכול אותה, אך לא העיז, בגלל כמה חוטבי עצים שהיו בקרבת מקום. הוא שאל לאן היא הולכת. הילדה המסכנה, שלא ידעה עד כמה מסוכן היה להישאר ולשמוע זאב מדבר, אמרה לו:

“אני הולכת לראות את סבתא שלי ולתת לה פודינג וסיר חמאה קטן מאמי”

“היא גרה רחוק?” שאל הזאב.

“הו, כן” ענתה כיפה אדומה “זה מעבר לטחנת הרוח שאתה רואה שם, בבית הראשון בכפר.”

“ובכן” אמר הזאב “אז אלך ואראה אותה גם אני, אני אלך בדרך הזו ואת בדרך ההיא, ונראה מי יגיע ראשון.”

הזאב החל לרוץ מהר ככל שיכל, ודרך השביל הקרוב ביותר, והילדה הלכה בדרך הארוכה יותר, ודעתה הוסחה באיסוף אגוזים, ריצה אחרי פרפרים, והכנת זרים מפרחים קטנים שמצאה בדרך. לא עבר זמן רב עד שהזאב הגיע לביתה של הזקנה ונקש על הדלת — טוק טוק.

“מי שם?”

“נכדתך, כיפה אדומה” ענה הזאב, מחקה את קולה, “שהביאה לך פודינג וסיר קטן של חמאה ששלחה לך אמא.”

הסבתא הטובה, שהייתה במיטה כי הייתה מעט חולה, קראה:

“משכי את הסליל והבריח יתרומם.”

הזאב משך את הסליל, והדלת נפתחה, הוא התנפל על סבתה ואכל אותה ברגע, כי כבר שלושה ימים הוא לא אכל.

 אז הוא נעל את הדלת, הלך למיטתה של הסבתא, וחיכה לכיפה אדומה שבאה מעט מאוחר יותר ונקשה על הדלת — טוק טוק.

“מי שם?”

כיפה אדומה, ששמעה את קולו הרועם של הזאב פחדה בהתחלה, אך מאחר שהאמינה שסבתה הצטננה והיתה צרודה, ענתה:

“זו נכדתך, כיפה אדומה, שהביאה לך פודינג וסיר קטן של חמאה שאמא שלחה לך.”

הזאב קרא אליה, כשהוא מרכך את קולו ככל שיכל:

“משכי את הסליל, והבריח יתרומם.”

כיפה אדומה משכה את הסליל והדלת נפתחה.

הזאב, שראה אותה נכנסת, אמר לה, כשהוא מחביא את עצמו מתחת לכיסויי המיטה:

“שימי את הפודינג והסיר הקטן של החמאה על השרפרף, ובואי אלי למיטה”

כיפה אדומה החליפה בגדים ונכנסה למיטה, שם נדהמה לראות כיצד נראית סבתה בפיג’מה שלה, ואמרה לה:

“סבתא, אילו ידיים גדולות יש לך!”

“כדי שאוכל לחבק אותך טוב יותר, יקירתי”

“סבתא, אילו רגליים גדולות יש לך!”

“כדי שאוכל לרוץ טוב יותר, ילדתי”

“סבתא, אילו אוזניים גדולות יש לך!”

“כדי שאוכל לשמוע אותך טוב יותר ילדתי”

“סבתא, איזה עיניים גדולות יש לך!”

“כדי שאוכל לראות אותך טוב יותר ילדתי”

“סבתא, איזה שיניים גדולות יש לך!”

“זה כדי שאוכל לאכול אותך.”

ובאומרו זאת, הזאב הרשע התנפל על כיפה אדומה, ואכל את כולה.

הסוף!!!