פעם היה שבלול. הוא היה קטן, בפנאן.

שאלו אותו רוצה דשא הוא היה אומר היידה שאלו אותו רוצה חסה היה אומר בטח שאלו אותו רוצה לישון קצת אמר באמת באמת הגיע הזמן.

שבלול קטן.

כשהוא גדל, פתאום התחילו להגיד לו אההה ומה עם קריירה ומה עם צבא ומה אתה רוצה ללמוד מתי דוקטורט מתי ילדים מתי תבחר את העבודה בה תעבוד עד לסוף ימי חייך ותוכל להתמכר כל כך לעייפות שבסוף היום כי בתוכה לא מרגישים כלום ???

והשבלול היה אומר “וואלה אכלתם ת’ראס מה אתם מס הכנסה אני שבלול גדול אני הבית שלי על עצמי” והלך בעצבים

אבל הוא עדיין היה קטן

השבלול התחיל ללמוד על הקונבקציות החברתיות המקיפות אותנו דרך פילוסופים כמו קאנט, הגל, רוסו ודארווין.

לשבלול היה כל כך הרבה מה לומר על החברה.

השבלול נודע בערוב ימיו כקארל מארקס.

רק קטן