אנו עומדים כיום בפני אתגרים חברתיים, כלכליים וסביבתיים חסרי תקדים, המּונָעים על ידי תהליך גלובליזציה מואץ ופיתוחים טכנולוגיים מהירים. בו בזמן כוחות אלה מספקים לנו אין־ ספור הזדמנויות חדשות להתקדמות האנושות.

בתי הספר צריכים להכין את התלמידים למשרות שעדיין לא נוצרו, לטכנולוגיות שעוד לא הומצאו ולפתרון בעיות שאיש עוד לא חזה. אחריותנו המשותפת היא לנצל הזדמנויות ולמצוא פתרונות.

מערכת החינוך יכולה לצייד את הלומדים בפעלנות יוזמת בתחושת מטרה ויעד וכן ביכולות הנדרשות לעיצוב חייהם ולשיפור חייהם של אחרים. כדי להבין כיצד לעשות זאת באופן הטוב ביותר, השיק הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי OECD את פרויקט “עתיד החינוך והמיומנויות לשנת 2030”.

מסגרת הלמידה 2030 של ה-OECD מציעה חזון וכמה עקרונות בסיסיים לעתידן של מערכות החינוך. היא נועדה לסמן כיוון, ולא לספק הוראות מדויקות.

לנוכח עולם שהופך לבלתי יציב, לא בטוח, מורכב ושנוי במחלוקת, החינוך הוא שיכול לעשות את ההבדל בין אנשים המוכנים לאתגרים שניצבים מולם לבין אנשים שאותם אתגרים יכריעו אותם.

האתגר הראשון הוא סביבתי, לדוגמה: שינוי האקלים ודלדול המשאבים הטבעיים דורשים פעולה והסתגלות דחופה.

האתגר השני הוא כלכלי, למשל:

החדשנות חסרת התקדים בתחומי המדע והטכנולוגיה, ובעיקר בביו־טכנולוגיה ובבינה מלאכותית, מעלה שאלות יסודיות בנוגע למשמעות של היותנו אנושיים.

ידע נוצר, מנוצל ומופץ בקנה מידה רחב. הוא טומן בחובו הבטחה להתרחבות, לצמיחה וליעילות משופרת, אך בה בעת מעלה בעיות חדשות הנוגעות לאבטחת מידע ולהגנה על הפרטיות.

האתגר השלישי הוא חברתי, לדוגמה: אוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול, וההגירה, תהליכי העיור והמגוון החברתי והתרבותי הגדל והולך מעצבים מחדש מדינות וקהילות ברחבי העולם. בנוסף לכך, איומי המלחמה והטרור הולכים ומתגברים.

פרויקט ”חינוך 2030” הוא חלק מתוכנית היעדים הגלובליים לפיתוח בר־קיימה של האו“ם לשנת 2030, שמטרתה להבטיח את קיימותם של האנשים, הכלכלה, כדור הארץ והשלום באמצעות שיתופי פעולה.

על החינוך לשאוף לעשות יותר מאשר להכין אנשים צעירים לעולם העבודה; עליו לצייד את התלמידים במיומנויות הדרושות להם כדי להיות אזרחים פעילים, אחראיים ומעורבים דרך שלומּות אינדיווידואלית וקולקטיבית.

תלמידים שמתכוננים לעתיד צריכים לתרגל פעלנות יוזמת, בזמן הלימודים שלהם ובהמשך החיים. שני גורמים במיוחד מאפשרים ללומדים את הפעלנות היוזמת. הראשון הוא סביבת למידה מותאמת אישית, השני הוא בניית בסיס יציב: אוריינות וחשיבה כמותית שומרות על מעמדן ככישורים הכרחיים. אוריינות דיגיטלית ואוריינות נתונים הופכות חיוניות יותר ויותר, בדומה לבריאות פיזית ולרווחה נפשית.

השותפים בפרויקט “חינוך 2030” פיתחו יחד “מצפן למידה” שמראה כיצד אנשים צעירים יכולים לנווט את חייהם ואת עולמם.

תלמידים מוכנים לעתיד יזדקקו לידע כללי רחב ולידע מקצועי כאחד. התלמידים יצטרכו ליישם את הידע שלהם בנסיבות מתפתחות ובלתי ידועות. לצורך כך הם יזדקקו למגוון רחב של מיומנויות, ובהן מיומנויות קוגניטיביות ומטה־קוגניטיביות. השימוש במגוון זה של ידע ומיומנויות יתֻוַוך באמצעות גישות וערכים, כגון מוטיבציה, אמון, כבוד למגוון ויושר.

פרויקט ”חינוך 2030”, המסתמך על פרויקט יכולות המפתח של ה- OECD זיהה שלוש קטגוריות עומק של יכולות, שבאפשרותן לטפל יחד בדרישה הגדלה והולכת לצעירים חדשניים, אחראיים ובעלי מודעות : יצירת ערך חדש-לחשוב באופן יצירתי, יישוב מתחים ודילמות- דרך עבודה אינטגרטיבית ונטילת אחריות.

המיומנות לפתח יכולות ניתנת ללמידה באמצעות תהליך מסודר ורציף של רפלקציה, ציפייה ופעולה. פרקטיקה רפלקטיבית היא היכולת לנקוט עמדה ביקורתית בעת קבלת החלטה, בחירה או פעולה, באמצעות התרחקות ממה שידוע לנו וממה שאנו מניחים, והתבוננות במצב מנקודות מבט אחרות. הציפייה משתמשת במיומנויות קוגניטיביות, כגון חשיבה ביקורתית או אנליטית, כדי לחזות מראש את הדברים שלהם נזדקק בעתיד, או כדי לחזות כיצד הפעולות שאנו נוקטים היום ישפיעו בעתיד. רפלקציה וציפייה גם יחד קודמות לפעולות אחראיות.

בעבודתו במדינות שונות זיהה פרויקט “חינוך  2030” חמישה אתגרים משותפים, שבעקבותיהן תכננו תהליך פעולה:

המורה צריך להשתפר באופן העברת החומר, הלומדים צריכים להגיע למצב שבו הם יכולים לקשר בין התנסויות הלמידה שלהם לבין העולם האמיתי, ולהבין מהי מטרת הלמידה. הלומדים עצמם צריכים לקבל הזדמנות להתחבר לנושא הלימוד, תכנית הלימודים תהיה דינמית, והמורים וגם התלמידים צריכים להיות מעורבים בתהליך הלמידה.