זיכרון ילדות יפה במיוחד

אבא היקר!

לכבוד יום הולדתך ה50, דיברנו עם כמה אנשים שקרובים אליך.
משפחה, חברים ועמיתים לעבודה-
כולם התגייסו למשימה לכתוב “זיכרון ילדות יפה במיוחד” שיש להם ממך (כןכן, גם בגיל 50 אתה עדיין ‘ילד’)😉
הזיכרונות האלו משקפים כמה אתה אדם מיוחד, בעל מידות נדירות.
הם משקפים כמה אתה אהוב ומחובר לכל כך הרבה אנשים.
כמה זכינו שאתה אתה!

מזל טוב אבא יקר

אוהבים ומעריכים הכי שיש❤

מושיקו החבר הכי טוב שלי,

כדי לכתוב על הזכרונות המשותפים שלנו צריך ספר שלם… אז בררתי כמה זכרונות שיעבירו מקצת ממי שאתה;

חרוץ

בשנה וחצי האחרונות העולם כולו התהפך. אנשים עברו לעבוד מהבתים, שילבו בין עבודה לבין ילדים, יצאו לחל”ת ועוד ועוד. אבל אצלך מושיקו דבר לא השתנה. כל בוקר מוקדם בעבודה עד סוף היום, ללא הנחות וללא וויתורים. מדוע? מפני שאתה מסור לעבודה, חרוץ בצורה יוצאת דופן ומחובר למה שאתה עושה. גם כשהיית כמה ימים בבידוד – לא ניתן היה לדעת שאתה בבית. הדלת של חדר העבודה היתה סגורה ואפילו אם פרצה מלחמת עולם בחוץ (ותאמינו שפרצה!) – מושיקו לא שמע כלום ונשאר רכון על הניירות.

אמנם לחריצות הזו יש כמה תופעות לוואי, כמו השכמה בשלוש בלילה כי המחשבות על איזה תיק לא נותנו לישון, אבל בגדול – מדובר בתכונה נערצת ומבורכת שהלוואי וכולנו (או לפחות אני) נידבק בה 😊

מסור למשפחה

הדבר החשוב לך ביותר זו המשפחה. אם זה ההורים, שאתה משוחח איתם יום יום, מבקר מדי שישי ואפילו שומר גיליונות של מוצש כדי להביא לאבא – ואם זה אנחנו – האשה והילדים.

זכורה לי חופשה אחת שבה טיילנו על פסגה של הר גבוה והילדים עלו על איזה צוק כדי להצטלם. בשלב הזה כמעט אבדת את הכרה ורצת להחזיק את כולם, כפי שרואים בתמונה…

עוד מקרה מיוחד כזה התרחש לפני שנים כאשר הדלקת את המנגל ועדו שהיה ממש קטן יצא החוצה, היה נדמה לך שהוא הולך לעבר המנגל החם ונתת זינוק כל כך מוטרף לעברו שהחולצה נתפסה בידית הדלת ונקרעה…

כך היה גם כשהלכנו לאיבוד בניו יורק או לא מזמן כשהפנים שלי פגשו את הרצפה… בקיצור, אתה תמיד שם בשביל כולם.

תחרותי

לפני כמה שבועות במוצאי שבת נסענו לספורטק בתל אביב – מושיקו ואני עם עדו ואיל לשחק קצת כדורסל. היה ממש כיף עד השלב שבו הוחלט על תחרות ריצה סביב איזה מסלול נחמד שיש בספורטק. הבעיה הקטנה היא שאתה חשבת שמדובר פה במוקדמות לאולימפיאדה. נתת את הספרינט של החיים וניצחת את שני הבנים הקטנים… כמה חבל שזה נגמר בגב תפוס למשך שבוע😊

דוגמא נוספת ובלתי נשכחת היתה במשחק כדורגל של הורים וילדים. מדובר בחוג כדורגל שאיל השתתף בו במשך כמה שנים ולקראת סוף השנה קראו להורים לשחק משחק עם הילדים. רוב ההורים רצו במתינות במגרש והעבירו את הכדור מצד לצד אבל לא אתה. ביצעת את המספרת של החיים, הבקעת גול והפכת לכוכב הבלתי מעורער של כל הילדים, ההורים ואפילו של המדריך.

מעודכן

בשבת אחרי צהריים כשכולם נחים או קוראים איזה ספר רואים את מושיקו מחזיק ביד ערימת דפים לבנה שעליה מודפס פסק דין מהעת האחרונה! גם עיתון גלובס שאתה מנוי עליו שנים נקרא בשקיקה וביסודיות כדי להישאר מעודכן בכל מה שקשור למקצוע, למתרחש בעולם ובכלל. יש לך כלל – היה נכון תמיד – ואותו רואים בכל מה שאתה עושה.

אחראי על הכיף בבית

אם נשמעת מהבית שלנו מוזיקה בקולי קולות, אם אנחנו עושים סנפלינג באיזה טיול, אם יצאנו להופעה משותפת, אם נסענו לחו”ל או אם רכבנו על איזי ריידר. הכל רעיונות שלך! ובדרך כלל גם ביצוע שלך! אתה אלוף בחיפוש אחרי חוויות מעניינות ומיוחדות; קונה פרסים לילדים לחידון של פרשת שבוע בשבת, מתעניין בספר חדש או משחק מיוחד שנוכל לשחק כולנו בשבת. תמיד מחפש משהו חדש ומגניב לעשות ולשמח את כולם.

תומך ומשרה ביטחון

כידוע, אני קצת פחות יציבה תעסוקתית מבעלי היקר אבל בכל תפניות הקריירה שהיו לי, בכל המעברים והשינויים היה מי שתמך בי!  גם ברגעים שהיה קשה או מפחיד, תמיד השרת ביטחון שהכל יהיה בסדר, והדברים יסתדרו. תחושת הבטחון שאתה נותן לי ולילדים מאפשרת לנו לצמוח.

אהוב על הבריות

באבות ג’, י’ נכתב “הוא היה אומר, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו”. כפי שתראה תיכף, מושיקו, רוח הבריות נוחה ממך ואתה אהוב ומוערך. כשאספתי את הקטעים שיובאו כאן התרגשתי ושמחתי לגלות עד כמה.

אסיים בברכה מתוך שיר שאני מאד אוהבת:

שישמור אותך האל
ויגשים משאלתך
שתעשה בשביל אחר
והוא למענך
שתיגע בכל כוכב
ותטפס על כל שלב
שתישאר צעיר לנצח

שתגדל להיות צודק
שתדע לראות את האור
ולמצוא את האמת
בתוך החושך הגדול
שתמיד תהיה חזק
אל תשחק את המשחק
שתישאר צעיר לנצח

שיהיו ידיך עסוקות
וצעדיך מהירים
שיהיה ביתך יציב
מול רוחות השינויים
שבליבך תהיה שמחה
וישירו את שירך
שתישאר צעיר לנצח

להלן כמה זיכרונות ילדות ממושיקו:
1. כל לכלוך קטן שהצטבר על הנעל שלו, היה מקפיץ אותו, ולא היה מפסיק לבכות עד שמנקים לו את הנעל.
2. היה מתלהב מאוד מלחמניה עם קוטג’ שאמא שלו היתה קונה לו בחנות של מישה.
3. לא הסכים להחסיר אפילו יום אחד מבית הספר, וזאת גם כשהיה לו חום גבוה. ביום חגיגת בר המצווה שלו שעה 11:00 בבוקר שם את התיק על הגב ורץ לבית הספר.
4. אהב מאוד לשחק כדורסל. תוך כדי הלימודים בבית הקפיץ את הכדור גומי בחדר שלו וקלע לסל שהיה תלוי על הארון.
5. לא זז מחדרו. אמא שלו היתה מביאה לו את הארון לחדר, שהם הוא אכל תוך כדי הלימודים.
אוהבים, אבא ואמא

זכרונות מאביניה היקר שלי:
❤לקראת הבת מצווה שלי- אבא ואמא טרחו כל כך- מקניות בגדים, חיפוש אולם, הזמנות, דיגיי’ (והכל שניה אחרי לידה).
אבל ההכנה המשמעותית ביותר בשבילי היתה שבכל ערב וערב שמנו ברמקולים את השיר “ברוך הגבר” ולימדתי את אבא את התנועות.
זה אבא שלי- משקיע בכל. מהפרטים הכי קטנים עד הפרטים הגדולים.
❤בשנה שעברה היה לי מבחן ע-נ-ק ללמידה עצמאית בנושא “פרשנות המקרא והוראתה”🥴 החומר למבחן הכיל מלא מאמרים שלמרות שקראתי שוב ושוב לא הצלחתי להבין..
אבא ישב איתי שבת (שלמה!), קרא איתי את המאמרים והסביר הכל בסבלנות ובכזאת הדיקות.. שלא פלא שקיבלתי 100. הכל בזכות המסירות של אבא!
❤יום אחד בשיא הקורונה אבא לקח אותי לטיול “אבא-בת”. איזה פינוק! יום שישי בירושלים, כותל, גלידה, עראיס ועוד מלא פינוקים.. אבל מה שזכור לי במיוחד זה העפיפון שקנינו יחד באיזו חנות צדדית בשוק, ואת היום המיוחד הזה שהעפנו אותו יחד בים.. כך למדתי מאבא איך לעוף גבוה עם החלומות שלי לאן שרק ארצה..
❤טוב אז ידוע שאבא הוא אדם מצחיק.. תמיד זורם משפטים ובדיחות קרש (
בערב שבת זה השיא שלו!) אולי זה הזמן לגלות סוד, שלמרות שאני תמיד עושה את עצמי כאילו זה לא מצחיק אותי, הבדיחות שלך הם משהו מיוחד! מראות כמה אתה תמים, אוהב את החיים ויודע להפוך כל לימון ללימונדה!
❤כשטסנו לפני כמה שנים לחו”ל, עשיתי אומגה בפארק חבלים,ו…נתקעתי באוויר! לאחר כמה צעקות לאבא ששיחק עם איל למטה, אבא רץ את כל הפארק כדי לקרוא למישהו שיציל אותי😂 עוד מעשה שמזכיר לי שאבא יהיה שם תמיד בשבילי.

אבא, כבר תקופה של זמן שאנחנו עובדים על היום הולדת המיוחד הזה..וכל פעם אני נדהמת מחדש כמה אדם טוב אתה-
רגיש, מסור, חרוץ, חכם, שנון. פשוט אדם של נתינה. תודה על זה שאתה אבא שלי.. מזל שיש יום הולדת כדי להבין כמה שזכיתי..

ואסיים בפתגם סיני עתיק-
מי שיש לו הכי הרבה ימי הולדת,
חי הכי הרבה שנים😂

מזל טוב לאבא שלי- האבא הכי טוב בעולם!
נעה

אבא היקר, היום אתה חוגג 50!
לא בא ברגל, אין ספק שהספקת לעשות המון בכל חייך, יש לך תכונות שהלוואי והיה לי

אתן דוגמא קטנה שאותה למדת מהוריך ככל הנראה-לפנק לפנק לפנק

לא אשכח איך לקחת אותי לאילת
רק אני ואתה זמן איכות, ספורט בים
אוכל ללא הגבלה, הרבה כיף
והכל תחת הכותרת לפנק.
בזמן האחרון(כנראה מאז שנולדתי, אבל כל זה רק בחודשים האחרונים😁)
אבא עזר לי בהמון דברים מאוד משמעותים, כגון:עזרה בבגרויות, עזרה בענייני עבודה(רק על שני הדברים האלו אפשר לכתוב ספר)
את שאר הדברים האחרים אבא כבר יודע
ולפעמים סתם תמיכה ועידוד שצריך

אז לאחר כל המחמאות הללו,לא אשאיר אותך בידים ריקות-בכל אופן פינקת אוצי יותר מדי, אז תורי להחזיר לך.

איך נשמע לך פריז עם משחק כדורגל?
הזמנתי לנו, ככה שאין דרך חזרה מכאן

באסה לעבודה שלך שאתה ככ אוהב
אני אוהב אותך קצת יותר❤️

נסיים באיחול קטן וחשוב לימים אלו
רק בריאות! לך ולכל עם ישראל
אמן.

תומר

אבא
יש לנו הרבה חוויות משותפות
אבל הכי טרי בזכרון זה הכיף שעשית לנו בקורונה
היית חוזר קצת יותר מוקדם, שר איתנו שירים בקריוקי, רוקד איתנו גסט דנס והשיא, הפטפוטים לתוך הלילה כשאתה יושב על הפוף ואיל ואני במיטה
סיפרת לנו על כל התיקים המעניינים שלך (וגם המשעממים) ואפילו נתנו לך כמה עצות שוות במיוחד.
מה שקצת הטריד אותי בסיפורים האלה זה שאתה כל הזמן מתפשר. אני מציע לך דווקא להיכנס בצד השני!
בכל מקרה אביניה
אתה אחלה של אבא
אוהב לשחק ולעשות כיף
וגם להיות רציני כשצריך (בגדול, לא נראה לי שצריך)
תמשיך להיות כזה אבא מושלם
אוהב
עדו

מאיל לאבא היקר מזל טוב אני מאחל לך בריאות אושר הצלחה אני אוהב שאתה מספר לי סיפורים שאתה שר לי שאני שלוקלוק ילד טוב ומחלק הפתעות בחידונים

אני אוהב אותך ולומד ממך הרבה למשל שאתה חכם וחרוץ בעבודה

תודה שאתה אבא שלי

מושיקו!

את מושיקו אני מלווה  יותר מ15-  שנה

לשמחתי לקחתי אותו בכמה נושאים כפרויקט אישי.

ראיתי אותו מגיע לשכונה אבוד ונפחד. ומאז ועד היום אני דואג לו

תשאלו כמובן באיזה תחומים אני עוזר לו.

כל אחד רואה כי  מושיקו אמנם למד אבל בתיכון ולא בישיבה.

זה מתבטא בכל כך הרבה תחומים אבל בעיקר בלימוד הגמרא.

הרי ישנו הבדל של שמים וארץ בין תלמיד ישיבה הלומד את הגמרא לבין תיכוניסט. ועוד מצייטלין תל אביב.

הדבר מתבטא בניגון, בהבנה במפרשים בריצה להספיק לעומת להבין את הנלמד.

מושיקו התקדם בצעדי ענק מאז לקחתי אותו תחת חסותי. בהתחלה זה לא היה קל. הוא התנגד ובעט ודחה כל עזרה. בהתחלה הוא את הגמרא אפילו לא הביא ולא זכר איזה מסכת אנחנו לומדים. אולם ברבות השנים בדף השבועי אותו אנחנו לומדים אני רואה ברכה בעמלי. והיום מושיקו לומד דף יומי בגאווה גדולה.

דבר נוסף בו השקעתי מאמץ רב הינו החזרה  למקורות.   מושיקו שהגיע מבוני  לא זכר את המנגינות של בית אבא. את המאכלים של בית אבא  אלא רק את המנגינות של פולין.  גם שם אחרי לימוד והשקעה יום יומית מושיקו חוזר לאט לאט למקורות. הוא מתחיל להכיר את המנהגים של הדורות הקודמים, ונזכר במנגינות

לכלוכית עולה בעיני כאשר אני רואה את השכר בעמלי.  איזה מהפך הבחור עבר וממשיך לעבור.

בקיצור מושיקו שנזכה ללמוד ביחד עוד הרבה שנים, ושתזכה להמון בריאת ואושר והרבה הצלחה .

באהבה,

ירון ושלומית טרבלסי

למושיקו,

ליום הולדתך ה- 50, קצת סיפורים שבוודאי יביכו אותך, כי הם מספרים על צדדים שאתה אף פעם לא מתפאר בהם.

משה או מושיקו, כפי שאני מכירה ומוקירה אותו כבר 25 שנה (תחילה כמתמחה ולבסוף כשותף מדהים), דומה ליהלום גלם – למי שלא מכיר אותו, יהלום אשר לאחר שיוף, ליטוש והצגה באור יקרות, הופך לתכשיט יחיד ומיוחד הבולט בחדר.

קליפת היהלום – היא קליפת הצניעות, חוסר מופגן של רצון להתבלט ויכולות שרק לאחר זמן הן מתגלות ואף פעם לא בבת אחת או באופן מוחצן. מושיקו הוא בחור אמיץ ובטוח בעצמו ועוד יותר בטוח באשתו.

אחד האירועים שאינני יכולה לשכוח, הוא סיפור השמלה של מירב אותה לבשה בברית של בנם הרביעי. תראו לי גבר שמסוגל לקנות לאשתו שמלה בזמן רגיל, תראו לי גבר או אישה שיכולים לקנות שמלה לגברת אחרת אותה תלבש בברית שתיערך כידוע בסיום היריון.

מעשה שהיה כך היה. משה ואני היינו בלונדון באחת מעשרות הביקורים בלונדון בהם פגשנו מבטחים. הביקור, מספר שבועות לפני שמירב עתידה ללדת בן נוסף ומשה מספר לי שהיא מתלבטת לגבי שמלה לברית.

אנחנו שנים רבות לפני תקופת האונליין וגם בתקופתנו אנו – מי יכול לקנות שמלה לברית בלי למדוד?

משה מספר לי שראה בחלון ראווה שמלה כחולה שבוודאי תמצא חן בעיניה, הוא מדבר עם מירב, אבל היא מתלבטת. לי כל הסיפור נראה מוזר. איך אפשר לדעת איך יראה גוף האישה לאחר הלידה?

שכחתי שמדובר במירב, שבמקרה שלה אין כלל שאלה.

במהלך שהותנו בלונדון חלף משה מס’ פעמים ליד חלון הראווה בו הוצגה השמלה והמשיך להתלבט. ביום האחרון לשהותנו בלונדון, כשעה לפני שהמונית באה לאסוף אותנו, נפל הפור – משה החליט לרכוש השמלה. איך מגיעים לחנות בפרק זמן זה?

מבלי להתבלבל, משה השיג אופניים (עד היום איני יודעת איך ומאיפה), נסע לחנות, קנה את השמלה וחזר בזמן – לי זה נראה הזוי ובוודאי בזבוז כסף, אבל משה צדק.

מירב לבשה את השמלה בברית – אין צורך לספר שהשמלה תאמה את גזרתה בדיוק, שהרי זאת הייתה הגזרה לפני ההיריון.

עד היום קשה לי להאמין שהסיפור הוא אמיתי, עד כדי כך שלפני שהעליתי אותו על הכתב, פניתי למירב ושאלתי אותה האם נכון שהשמלה בברית נקנתה על ידי משה באנגליה? רק לאחר שאישרה, הבנתי שאכן הסיפור נכון.

אבל, משה לא רק מבין בשמלות, בפיין דינינג ובבחירת בתי מלון – משה הוא גם איש מקצוע מהדרגה הראשונה.

בגדול, אנו עוסקים במשרד ברמאים. יש לרמאויות הקשרים רבים, מאזנים כוזבים, מלאי חסר, מרמה בשוק ההון, מרמות ביטוח ועוד.

משה, שעומד בראש מחלקת תביעות כנגד פוליסות המבטחות נושאי משרה, התמחה ברמאויות שהסכומים בהם היו בין 10 מ’ ל- 200 מ’ דולר כמובן – החל ממגיפת האופיטים של טבע ששיחדה את כל מה שזז כדי שיקנו את מרכולתה וכלה בתביעות בזק, אלוביץ ועוד.

אנחנו יודעים שמרמים אותנו, אבל בשביל להוכיח את המרמה, אנו נעזרים בשירותיהם של רואי חשבון.

אחת מרואי החשבון – אריאלה זוכוביצקי – בילתה איתי בתקופת הקורונה בשיעורי התעמלות ובהליכה בים.

במסגרת בילויים אלו, שאלה אותי אריאלה האם אני מודעת לכוחות המגים של מושיקו הבאים לידי ביטוי במשא ומתן לסיום תביעות?

כאשר השבתי לא, סיפרה לי אריאלה כי היא נכחה במספר משאים ומתנים שנוהלו לסיומן של תביעות ביטוחיות.

מאחר ומושיקו אינו שחצן, נחבא אל הכלים ומדבר רק כשיש צורך בכך – תמיד בנעימות, סברה אריאלה שהיא זאת שתצטרך להיות המובילה במשא ומתן.

לאט לאט, ככל שהתמשך המשא ומתן, אמרה אריאלה: “הבנתי שלא מדובר כאן ב- Negotiator רגיל אלא באמן. עד הרגע האחרון הצד שכנגד כלל לא הבין מה עמד מולו. התוצאה שהגיע אליו” אמרה אריאלה, “הייתה כמעט דמיונית”.

לא מדובר במקרה בודד – מדובר בתופעה.

חזרתי עם התפעלות זאת לשתי השותפות שעובדות עמו צמוד: עדי ויעל – הן לא הבינו את התפעלותי. “מה את לא יודעת שמשה הוא איש המשא ומתן הטוב ביותר שקיים?”.

משה הוא אכן יחיד במינו וסיפורים קטנים אלו רק מדגישים חלק מועט מהטוב שיש במשה.

יום הולדת שמח.

בהוקרה – רחל לויתן

מושון היקר התבקשתי ממירב לכתוב כמה מילים על עברינו..אך ככל שאני מנסה להיזכר ( הזיכרון לא משהו ..אתה יודע הגיל 😬) , מתברר שצעדנו יחד מכיתה א בכל התחנות המשמעותיות לעיצוב אישיותינו ודמותינו..לא יאומן שהגענו לגיל 50..היינו ביחד מכיתה א ועד יב , בבני עקיבא ובחוגים השונים…זכינו לעבור ילדות תל אביבית כיפית ותמימה…במשחקי החצר ובנסיעה על האופניים לכל מקום אפשרי..בלימודים ובהתמדה להצליח ביחד במשימות.
אנחנו שהלכנו עם עוד מס ילדים מצומצם לצייטלין כנגד הזרם של חברי כיתתנו ביסודי שהלכו לישיבות התיכוניות.. בהליכה ביחד למגמה הכימית עם המורה גלרמן ..בהשתתפות בכדורסל באליצור תל אביב
ולאחר סיום כיתה יב כשכולם התפזרו להם ..אנחנו המשכנו במפגשים וביציאות..בהליכה לים בנקודה הקבועה ליד סוכת המציל ועוד ועוד…
מה אאחל שתמשיך להיות צעיר בנפש ובגוף..המון בריאות אושר הצלחה בכל ונחת

ממירב והילדים

יוסי גולדברד

משה היקר – מזל טוב 💐💐💐מקרב לב 🌷 לרגל יום הולדתך החמישים – מאחל לך בריאות (השאר – בונוס!) , אושר, המשך הצלחה בכל מעשה ידיך, הגשמת חלומותיך ורוב נחת ממשפחתך היקרה.
נזכרתי בכמה “ארועים” מהעבר:
תמיד רצית ושאפת להיות עורך דין…. אני זוכר (ואתה?) שלפני כעשרים וחמש שנה באומדנה אם אני לא טועה (איך הזמן רץ..) הגענו שנינו להסתובב לראשונה בבית משפט השלום והמחוזי בתל אביב…. נכנסנו באקראי והתיישבנו בספסלים האחוריים של איזה דיון באולם בניין של בית משפט המחוזי (דאז…). האולם היה כמעט ריק. כמה התפעלנו שהשופט אמר לנו “שלום” בסוף הדיון לפני שקם מכסאו (אופס – מונח משפטי..😃) . לא אשכח את המילים שאמרת לפני שיצאנו מה”טיול” בבניין – “אני עוד אחזור לכאן כעורך דין” – אמרת והגשמת! כעורך דין בכיר במשרד מהמובילים בישראל בתחום הביטוח! 👌
ועוד זכרון – למיטב זכרוני את הרכב הראשון שלך – האוטוביאנקי,🚗 שקנית מהשכנה בבניין שלי טובה מוקד☺️….
אני גם נזכר בגעגועים בנסיעות הכיפיות לטבריה עם ניסים – קצת קיאקים, מסעדה נחמדה בטבריה… וגם הטיול הנחמד עם ניסים למלון “בקעת הירח” באילת (כאן את השנה אני זוכר בדיוק – 1994!) …

עמית המפל

בבר מצוה של משה שנערכה בבית אסיה נכנס חתן בר המצוה משה וכל המשפחה לאולם לנעימת השיר ״ברבאבא״…

יוסי מאור

מעשה בעכביש

חול המועד סוכות ונכדתי האהובה הגיעה לבקר אותי.
באיזה שהוא שלב היא נזכרה ששכחה משהו באוטו והלכה להביא אותו. כשהיא חזרה היא נכנסה הביתה בהיסטריה ובצעקות שיש עכביש עצום באוטו.
השעה היתה שעת ערב מוקדמת ויצאנו שתינו החוצה. ראינו באמת חלק מעכביש שנראה די גדול ודי מגעיל.
בשלב הזה נעה התקשרה למירב בבכי שאולי היא נעקצה ושאולי זה עכביש ארסי ומה עושים. שתינו גם התחלנו להתגרד…
ניסינו לחשוב מה לעשות, אולי לרסס עם תרסיס נגד ג’וקים אולי להשאיר את האוטו ככה ושאני אסיע את נעה חזרה הביתה, התקשרנו גם לעיריה שאולי ישלחו מישהו שיסייע. נחסוך מכם את התגובה…
אחרי כמה דקות מירב מתקשרת ומודיעה שהמושיע – מושיקו – בדרך לרעננה.
מושיקו הגיע, ובינתיים גם סבא חזר מהתפילה, גם השכן הצטרף וכל המשלחת המכובדת הזו יצאה החוצה לטפל בעכביש הארסי.
הדלת נפתחה ובהחלטה של רגע מושיקו שלף כפכף והיכה את העכביש הארסי והעצום למוות. בשלב הזה השכן שעשה רושם של מומחה טען שמדובר בלא פחות מטרנטולה.
טוב אז מה עושים? לקחו 3 הגברים האמיצים את העכביש בתוך כף אשפה והלכו אתו לעבר הכביש, היכו אותו כמה פעמים והתפלאו שהוא לא מגיב. לא דם ולא תזוזה.
בשלב הזה, מושיקו ניגש לעכביש והרים אותו.
ואז התגלה
שמדובר
בעכביש גומי!!!
עדו קיבל עכביש מרופא השיניים כפרס, השאיר אותו באוטו וככה הסתיים מבצע העכביש.
כולם פרצו בצחוק גדול ונכנסנו לסוכה כדי לאכול משהו ולהירגע.
לכאורה סתם סיפור משעשע אבל הזה רק ממחיש מי זה מושיקו –
אבא מסור, שתמיד עומד לצד ילדיו. ייסע עד סוף העולם כדי להושיע ואף פעם לא יתעצל.
איש אמיץ – שלא יהסס להכות עכביש ארסי.
ולבסוף – גם בעל חוש הומור שיודע להנות מסיפור טוב, גם אם הוא כרוך במעט טרחה.
בקיצור – אחלה גבר!
מושיקו היקר,
אתה חלק ממשפחתנו כבר שנים רבות וברוך ה’ יש לנו רק זכרונות טובים משותפים – אם זה הלידות של הילדים, השמחות שלהם ובעזרת ה’ השמחות הרבות שעוד יהיו.
אנחנו מאחלים לך שתרווה נחת ממשפחתך המקסימה, שתהנה מהחיים ותשמח בהם, ושנזכה רק לצחוק כולנו יחד, תמיד.

מזל לביא

א. בראש השנה ויו”כ המניין שלנו האשכנזים היה נודד לבית ספר בית יעקב, והיינו מתפללים ממש מתחת למנין של משה ואבא שלו (כמובן לא אותו נוסח רחמנא לצלאן 🙂) במשך כל התפילה היינו מעבירים חוויות דרך החלון של בתי הכנסת ולא היה מאושר ממני כשבשעה 13:00 אנחנו סיימנו את התפילה והם עוד היו תקועים עמוק בתוך קריאת התורה 🙂

ב. באופן לא מפתיע טיולי בני עקיבא היו בד”כ מסתיימים במכות או סתם בלגאן. למיטב זכרוני משה היה (כמה לא מפתיע) בין המפרידים כך שיצא לי לא פעם למצוא את עצמי בצד אחד של משה ובצד השני עומד איזה קרבן אחר בעוד משה באמצע מנסה להפריד כוחות 🙂

גדי רחלזון

ישבתי וחשבתי רבות על זכרון ילדות, שעברנו יחד.
אנשים לא מאמינים לי, אבל נמחקו לי רוב הזכרונות מהילדות, בעלי יעיד על כך.
ככה זה, שעוברים הרבה לידות, מין טפשת הריון שכזאת.
התאמצתי בכל זאת, בכל הכוח ובסוף נזכרתי במשהו, אם יש לומר משעשע במיוחד.
כזכור לך ולכולכם, משה היה נוהג במכונית, שמזכירה במלא מעט, את הרכב של מושיק אופניק, יש לומר מתפרק ואין לדעת אם יגיע ליעד.
בימות הקיץ הכל עבר בשלום, הבעיות התחילו עם בוא החורף.
השיא, שבשיאים ברכב הביאנקי המפורסם, זהו סיפור המטריה.
חשבתם, שאתם מוגנים ובטוחים בתוך הרכב, אז כאן הטעות שלכם.
המטריה שימשה אותנו גם בתוך הרכב, כן חברים בתוך הרכב פתחנו מטריה, כדי להתגונן מפני הגשם.
בשעה טובה הבחור החליט להפטר מהרכב, אך אין לדעת בימים טרופים אלה, מי ממשיך לנסוע בימות החורף עם מטריה בתוך הרכב…

שירלי

אז לגבי ההסטוריה, זה לא סיפור או קטע עם פנץ’ אבל בכל אופן שלא כמו הילדים היום שמבלים את מרבית שעות הפנאי שלהם מול המסכים, לנו היה או בני עקיבא או חוגים.. והחוג שכולנו אהבנו ללכת אליו זה חוג הספורט של אהרוני (תגידי לו את השם הוא בטוח יזכור 😉) ומשה כמו משה, היה מצטיין וכיכב גם שם במיוחד בכדורגל עם השמאלית הקטלנית שלו…

רוני פרידמן

(זנזיבר הרחוקה/קוריוז פרה-קורונה)
בכל שנה מחדש, בסביבות תחילת חודש ינואר, התחיל תכנון הטיסה לזנזיבר. ננעצו תאריכים, התגבשו סיורים, הצטברו טיפים (ארוחות צהרים שלמות הוקדשו לנושא….), נפתחו לדיון פומבי לבטים (לשלב ספארי בטנזניה, או שמא לדלג? ואם ספארי – לכמה ימים? ובאיזו רמה?). כל כך הרבה ביקורים פוטנציאלים בזנזיבר, שכולם הסתיימו כולם באותו אופן בדיוק – ביקור בניו יורק הקפואה בפברואר, לעוד כנס מקצועי משמים….. (אבל חשוב, כמובן).
מאחלת, מכל הלב, שפעם אחת יתגשם התכנון (מבטיחה לעדכן את הזנזיברים שהפעם זה באמת….).

עדי מרגלית

מרב הזמינה אותנו לציין
את יום הולדת 50 של השכן,
לא שכן למושב בבית הכנסת ,
וגם לא לשכונה התוססת,
אך שכן למשרדים
בין חדרי לחדרו רק שנים מפרידים,

אז האמת שאנו צועדים כשותפים כבר 18 שנים,
חולקים התלבטויות מקצועיות וגם יריבים מעצבנים,
ותמיד יש שאלה משפטית או סוגיה לדיון
ותמיד עוזרים אחד לשני בקריאת כיוון,
אבל בשבילי אתה יותר מהכל ארוחת צהרים מוזמנת,
ושיחה על הילדים, וקצת פוליטיקה מעניינת
ואתה נתפס בעיני כקול השפוי והאחר
עם תפיסת עולם שונה אבל שכל ישר שאליו אפשר להתחבר.

אאחל לך שתמשיך לראות את החיים כמתנה,
ותהיה מוקף במשפחתך ואוהביך , לפחות עוד 50 שנה!

שרון שפר

לבחור אנקודטה אחת על מושיקו, ,נו באמת מירב.
מושיקו ואנוכי מכירים כבר 20 שנה, נפגשים כפעם בשבוע – ואת מבקשת לדחוס את הכל לפסקה אחת?
אני גם בטוח שבשלב הזה של הערב, כבר סיפרו את הכל ומנו את רוב שבחו בפניו.
היו בטח אנקדוטות על היותו אב למופת, חבר נאמן ובעל מסור, עורך דין ממולח, איש עסקים עם חושים חדים ואני מוכרח לעצור, כי אני יודע שמושיקו האחרון שירצה שנמשיך.
אבל על מושיקו המחזיר בתשובה שמעתם? ובכן ידידי מעשה שהיה כך היה.
לפני כעשר שנים ישבנו לנו בשלהי הימים הנוראים וחשבנו מה נתקן לשנה הבאה.
מושיקו הציע שנתחיל, בלי נדר, ללמוד דף יומי. יש שיעור ב 06:15 (כך ממש) לפנות בוקר בבית הכנסת וזו תהיה פתיחה נפלאה לשנה הבאה. חסד שבחסד.
וכך, והימים ימי חורף וטרינינג וגשם, התחלנו בוקר בוקר להשכים קום ולפקוד את ספסלי בית המדרש.
אני כותב בוקר בוקר, כי מושיקו עזב אחרי יומיים… (נו, טוב, חודשיים) ואילו אני ממשיך כך עד היום.
ועל זה נאמר “יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים”
למען השלמת התמונה אציין, כי לימים, כך אני שומע, מושיקו שב לספלי בית המדרש, אבל זו כבר אנקדוטה ליום הולדת -60.

שרון זאורבך

כחברים טובים של מירב ומושיקו שגם אוהבים לטייל ולגלות ארצות וימים

מצאנו שמושיקו חוץ מהיותו חבר נפלא, הוא גם לעזר רב במלחמתנו בתאגידי הענק הדורסניים.

ומעשה היה כך היה:

לפני שנים מספר עוד בימי טרום-טרום מגיפה

בילינו בטיול משפחתי בדרום אפריקה המופלאה

חברת אל-על החליטה שחופשתינו לא היתה מספיק ארוכה

והחליטה להאריך לנו אותה בעוד יומיים, בלי להותיר לנו הרבה ברירה

כאשר פנינו לבקש פיצוי הולם על העיכוב בהמראה, עוגמת הנפש ובזבוז ימי העבודה

פנינו הושבו ריקם בתירוצים עלובים, ועל כן עו”ד עבאדי גויס למשימה

חיש קל הוציא תחת ידו כתב תביעה מנומק כהלכה

עם תקדימים, מבואות, פרשנויות וכל החגיגה.

כמובן שהשופט התרשם עמוקות וגלגל את הנתבעת מכל המדרגות

אנחנו זכינו בטיול משפחתי לארצות הברית, ומושיקו – להמון נשיקות!

אז ברוח הנאמר לעיל, נאחל לנו שנחזור בקרוב לטיולים מוצלחים

עם נחיתות והמראות כמתוכנן ומזוודות שמגיעות בשלמותן

וגם אם לא נדע שתמיד נזכה להנות משירותיך המקצועיים המעולים

לעזרה מכל הלב ותמיד עם חיוך על הפנים.

הרבה בריאות, אושר והצלחה עד 120 שנים

של  חוויות וטיולים עם האנשים שאתם אוהבים.

רונית זאורבך

לאחי היקר

אמנם כשנולדתי ביקשת שיחזירו אותי לבית החולים

אך בסך הכל היינו בנינו יחסים מצויינים…

נסענו יחדיו למרחקים

להצטרף לנופש של ההורים

אתה – בן 6 שנים תמימות

אחראי על ילדונת בת 3 שבידיך אוחזות

היעד היה ככל הנראה כנורות

ובשנה שלאחר מכן בזכרון במורדות

שם רבצנו בעיקר בבריכה

ובין לבין לקקנו גלידה

כיון שאתה בן יחיד במשפחה של בנות

הוצאת עלינו קצת אנרגיה ואולי  גם כמה כאפות

ולצד זה לימדת אותי לשחק פינג פונג וטניס אמיתי

בהם היית ממש מקצועי.

ואם נקפוץ קצת קדימה כמה שנים

גם באוניברסיטה נפגשנו בלימודי המשפטים

במקביל חרשנו למבחנים

בלי תחרות אבל עם לא מעט לחצים

כמה שמחתי שיצאת עם מרב היקרה

וככה זכיתי לערב מנוחה בלי הלחצה…:)

מאז עלית והתקדמת למרחקים

ועד היום אני לא מאמינה שאתה מוסר באנגלית הרצאה לרבים

אבל העיקר ב”ה הקמת משפחה נפלאה

עם ילדים מתוקים ואשה מדהימה

אתה בן מסור להוריך

ואח מסור לאחיותיך

ואני מאחלת לך מכל הלב

הרבה הצלחה והרבה שמחה

ויהי רצון שהברכה תשרה בכל מעשה ידיך

ותרווה נחת מכל יוצאי חלציך

מזל טוב !!!

אוהבת ומעריכה מאוד

דליה

וכמובן שעדי, שירה נעם יעל וצופיה מצטרפים גם כן לברכות והאיחולים

מושיקו והנועל של מכסה המנוע

המטוס הקטן של מועדון הצניחה סקאיי קלאב, התרסק על גבעה ליד חוף הבונים , לאחר שמכסה המנוע שלו החל להתנפנף במהלך ההמראה, והטייס ניסה לחזור ולהנחית את המטוס .

בהתרסקות נהרגו ארבעה, כולל הטייס, ושבעה נפצעו.

בתביעה שהוגשה נגד מכון התחזוקה כימניר, אותו ייצגנו, עלה שנועלי המכסה היו מעין ווים מעוותים ובלויים וכנראה לא עמדו בלחץ ולכן המכסה התרומם ונפתח.

התברר שהמטוס נרכש לא מכבר על ידי מועדון הצניחה מייצרן שוויצרי, פילאטוס, אשר טרם מכירתו , עשה במטוס המשומש שיפוץ כללי מקיף לאחר קבלתו מהצבא האוסטרלי.

הלכנו לכימניר וראינו שם את הנועלים האלה, אכן ווים מעוותים דמויי כפית מעוקמת.

בחיפוש  באינטרנט, מצא מושיקו במוזיאון חיל האוויר האוסטרלי, צילומים של המטוס ( שיש לו מספר זיהוי המלווה אותו כל משך חייו) ומטוסים נוספים מאותו דגם, וגם, לא פחות,  צילום של הנועלים הישנים המוצגים במוזיאון, בדיוק אותן כפיות מעוקמות ובלויות…אשר שימשו במטוסים אלה במשך 23 שנים.

המסקנה היא שהיצרן לא החליף את הנועלים בעת השיפוץ, והשאיר אותם כפי שהם במטוס שמכר למועדון.

גילוי זה הוביל אותנו לבקש את צירוף היצרן כאחראי, הן בוועדת הבדיקה שמונתה , והן כנתבע בבית המשפט, ובסופו של דבר האחריות לתאונה חולקה והוטלה בחלקה גם על הייצרן  ולא יוחסה כולה ללקוח שלנו.

יגעת ומצאת , תאמין.

מושיקו מאד יסודי ונחוש לרדת לעמקם של דברים בכל תיק, ובמקרה הזה, ההצלחה שלנו נבעה מהחיפוש העיקש שלו אחר הנועל..

פגי

המוחבראת ואנחנו

או: איך כמעט נעצרנו על ידי המודיעין המצרי בטאבה

כזכור, ב2004 מכונית תופת התפוצצה בפתח מלון  הילטון טאבה וכמאה אנשים שטענו כי מלון הילטון  התרשל בהגנת אורחיו מפני אירוע הטרור ,תבעו בישראל ב2009 את המלון  ודרשו פיצויי עתק.

הנהלת הילטון העולמית מינתה אותנו לנהל את ההגנה מפני התביעה, יחד עם צוות עורכי דין מקהיר, מייקל לייסי -עו”ד אירופאי צנום וצעיר שחי במצריים, ומאגדי , עו”ד מצרי קופטי גדל גוף.

לצורך הכנת  ההגנה בתיק הילטון, קבענו להיפגש בטאבה עם עורכי הדין מקהיר  ולכן יצאנו מושיקו, עודד ואני  לטאבה, להכיר את המלון וסביבותיו ולהיפגש עם מנהל שהיה בזמן אמת במלון, מוחמד רגאב, מצרי מוסלמי דובר עברית רהוטה , אותה למד במשך שנות עבודתו מאלפי הישראלים שהתארחו במלון מדי שנה.

הגענו לטאבה ממעבר הגבול ונפגשנו  בפגישה מאד ידידותית עם הצוות המצרי , ומנהל המלון הנוכחי  ( בריטי) יחד עם רגאב, לקח אותנו לסיור רגלי מסביב למלון כדי ללמוד על דרך הגישה למלון, עמדות השמירה של המשטרה המצרית בסביבה , הכניסות למלון וכו’.

היינו קבוצה של כ -8 אנשים ,כשלפתע נצמדו אלינו כמה אנשים שלא הכרנו והלכו איתנו ממקום למקום , ופתאום הם הסתודדו עם מנהל המלון שאמר לנו: “תפסיקו לצלם ובואו ניכנס מהר חזרה למלון “.

בדרך למלון הסביר לנו שהאנשים האלה הם אמנם לבושי אזרחית, אבל הם מהמוחבראת, המודיעין המצרי , והם , כך אמר, נלחצו מזה שקבוצה של זרים מסתובבת , מצלמת את הכניסות

וזה לא  מוצא חן בעיניהם.

הם נלחצו? אנחנו נלחצנו . כי אז גם הבחנו בנשק שלהם מתחת לחולצות הלבנות ..

מיהרנו להיכנס לחדרו של המנהל, והתיישבנו ליד שולחן גדול, המוחבראת עמדו מחוץ לחדר. הם אמרו למנהל שהם רוצים לראות מה יש בניירות שהבאנו איתנו. הסברנו שאלה כתבי הגנה בשם המלון כנגד התביעה בקשר לפיצוץ.

הם ביקשו מהמנהל שניתן להם צילום של כתבי ההגנה.

בדקנו במהירות אם אין בטענות שלנו משהו נגד הרשויות במצריים שעלול להרגיז אותם. והאמת, חששנו מסעיף מסוים שבו טענו שמי שאחראי למנוע טרור הם רשויות המדינה ולא עסק פרטי כגון מלון ..נתנו את כתב ההגנה והתרגום שלו לאנגלית שהיה אצל מייקל ומאגדי, וחיכינו למוצא פיהם.

הם לקחו את הצילומים שעשה עבורם המנהל, אחד נשאר מחוץ לדלת ואחרים הלכו לחדר סמוך. עברה חצי שעה מתוחה ושקטה. אחרי חצי שעה הם אמרו למנהל שאנחנו יכולים ללכת,

ואנחנו כמובן לקחנו את התיקים והוסענו לנקודת הגבול באילת ורק כשחצינו את המעבר , נשמנו לרווחה ופרצנו בצחוק משחרר…

לא נשכח את הביקור הדרמטי הזה .

ואיך נגמרה התביעה? היא נדחתה, גם במחוזי וגם בערעור בעליון …אגב, באי כח התובעים לא היו בשטח ולא ידעו את הפרטים הנכונים.

פגי

מעשה שהיה כך היה..

מיקום- צפון תל אביב

השעה- 3 לפנות בקר

מיקום מדויק- סלון הדירה

הנוכחים- מר וגברת עבאדי, דליה, שירלי ומירלי

ניחשתם נכון, משהו חסר

מזג האוויר- חורפי וגשום

לצעירים שבחבורה נגיד שאפילו ביל גייטס לא חשב עוד על המושג טלפון נייד, אז תחשבו על סוף אחר לסיפור..

ובכן משה חסר

בעצם עוד משהו היה חסר.. מכונית קטנה משנת 1940 שאפשר לחוש בה במדויק את מזג האוויר…

אמא איתנו, אבל היא לא באמת איתנו

היכן הנער???

ידענו שהוא יצא באותם ימים עם בחורה מסתורית שגרה לא רחוק מבאר שבע, בשביל אמא זה בערך כמו לגור בחוץ לארץ.

כל יושבי הבית לחוצים, מורטים שערות, אחוזי אימה באשר לנער האובד.

החלטה התקבלה!

מתקשרים לאותה ג’ינגית מסתורית

אני מזכירה

אין טלפון נייד

מתקשרים אליה הביתה

לא אנחנו לא מכירים אותה

אנחנו בטח לא מכירים את ההורים שלה

והשעה 3 לפנות בקר……………………….

אבל לנו לא היה אכפת משום דבר, העיקר לתת מזור לבעיה!

השאר חברים הוא הסטוריה, הבחורה הקיצה מתוך שנתה, הסבירה שהנער בדרך

והרוחות נרגעו.

בואו נגיד שלא היה כדאי לכם להיות באזור ולשמוע  את תגובתו של הנער לסיפור המעשה!!

לא עברו ימים רבים והקשר ניתק😊) לא בצער רב חברים

אחרת לא היינו זוכים בכזאת כלה/ גיסה מהממת!!

מירלי

מושיקו היקר מכל,

אני מכירה אותך כמתמחה שקט ואדיב וכיום אתה שותף, שקט, אדיב , מכבד, מקצועי מאוד ובעל משפחה .

אין לי חוויה מיוחדת איתך. אבל יש לי כ-25 שנים של עבודה נהדרת איתך. ואני רוצה להשתתף בספר הזכרונות שלך לגיל 50, מי היה מאמין.

שנינו נולדנו באותו תאריך ה -27 באוקטובר בהפרש של כמה שנים . ואין טובה ממני במשרד להכיר ולהרגיש במצבי הרוח ובאווירה.

אין בוקר בו אתה נכנס בבוקר למשרד ולא עומד בחדרי ואומר בוקר טוב ומה נשמע . בימי ראשון מודיע לי על עוגות טובות שהבאת.

בצהריים לפעמים מכינה לך קפה שחור אבל תמיד דואגת בבוקר למלא את בקבוק המים המעוצב .

מושיקו שתמשיך להיות אתה . שיהיו לך הרבה שנים טובות.

אוהבת,

מלי (עמליה מערבי)

מעשה במשא ומתן:

כפי שידוע לכל מי שעובד עם מושיקו – מדובר בעורך דין מעולה. אבל, מכל התכונות הדרושות לעורך דין, מושיקו מתעלה על עצמו במיוחד ברגעי משא ומתן.

לא פעם קרה, שמושיקו סיים שיחת משא ומתן בהסכמה על סכומים שאני הייתי מתביישת להציע, כאשר הצד השני עצמו היה מרוצה ביותר, והרעיף תודות על מושיקו ועל נדיבותו.

זכורה במיוחד תביעה מורכבת שבמסגרתה ב”כ המבוטחים (עו”ד נכבד המוכר היטב למשפחת עבאדי), נתן פרזנטציה משכנעת מול המבטחת על מנת לשכנע אותה שיש להתפשר מול התובע בסכום הקרוב למלוא תקרת האחריות בפוליסה.

לאחר שניתנו הסמכויות, השתתפנו בהליך גישור יחד עם אותו עו”ד מכובד, ובסיום משא ומתן מאלף שמושיקו הוביל, הגענו להסכם פשרה בסכומים נמוכים משמעותית מהסכומים שאושרו. ב”כ המבוטחים היה בהלם מוחלט מסכום הפשרה.

בנוסף למקצועיות שלו, מושיקו הוא שחקן נשמה ו “Team Player” אמיתי, רודף צדק ואכפתי.

יעל נבון

היי אני זוכרת ש…
הייתי באה לישון אצלכם בבית לפעמים… והיינו יורדים אני דליה ואתה לשחק כדורגל
במגרש החניה…זה היה כייף
ותמיד אבא שלך היקר היה מלמד אותך בחדר למבחנים בבית הספר …
וכמובן עדיין נשאר לי הטעם בפה של הבולונז הכי מיוחד של אסתר…
עלו והצליחו אוהבים משפחת סרוגו❤️

אני זוכר:
1. כשהיינו בגן עיריה בגיל 4-5 היה בגן עץ גבוה ומאוד ישן. משה ואני היינו משחקים ומטפסים עליו למרות שהגננת הזהירה לא להתקרב אליו.
עד שיום אחד שהגענו לגן ראינו שהוא נעלם.
מתברר שבלילה הוא נפל.
2. עד שעברתם לפנקס היינו מתפללים יחד בבית כנסת טרומפלדור. בקריאת התורה היינו יוצאים תמיד החוצה לשחק בכדור.
היה שכן בדירת קרקע מול הבית כנסת שתמיד היה מתרגז עלינו שאנחנו עושים לו רעש. אני זוכר שפעם אחת הכדור התעופף למרפסת שלו. אני לא זוכר איך זה הסתיים…
3. הייתה תקופה נחמדה של כמה שנים שכל שבת אחד מאיתנו היה מתארח אצל השני לכל השבת. אני לא זוכר משהו מיוחד (חוץ מהסלט תפוח אדמה הטעים של אמא שלך 🤪)

ניסים כהן

משה בני היקר והאהוב,

היום הגעת לגיל חמישים שנה, אבל במחשבותיי אני מדמיינת כאילו רק אתמול נולדת.

אתה הפכת להיות גבר לענין. הקמת משפחה לתפארת. יש לך אשה מדהימה וילדים נפלאים.

אתה אהוב על כל משפחתך וחברייך.

אתה אדם צנוע, מכבד את הזולת, ובמיוחד מכבד את הוריך ואחיותיך.

בחיים לא שמעיתי מילה מיותרת ממך.

אני מאחלת לך שתמשיך ותעלה מעלה מעלה, ותצליח בגדול בכל מעשיך.

בעזרת השם, הקרוב בחתונה של נעה, ובשמחות של כל הבנים.

בהזדמנות זו, אבא ואני מעניקים לך ולמירב מתנה צנועה – שהות במלון “רויאל ביץ'”, בת”א, בתאריך 19/10/21, שכוללת ארוחת בוקר וערב, ושהות בספא של המלון. כמו כן, בילוי ערב במופע.

ערב טוב ומזל טוב!

אוהבת עד אין סוף,

אמא