רק נולדו

המתמטיקה של החיים

.

“כמה ילדים יש לך?”

“שניים” אני שומעת את הפה שלי עונה,

ואת הלב “ארבעה”.

פי וליבי אינם שווים –

אני נאבקת לתקן את המשוואה.

.

כמה ילדים יש לך?

השאלה ממשיכה להדהד בחלל הגוף

מהראש שרואה את תמונת צעיר בניי,

דרך הלב המאוחה בסיכות ביטחון,

ועד לרחם שזוכרת כמו שרק רחם יכולה.

בין הטיפות

.

כשאנחנו עומדים משני צידיי חבל הכביסה, תלויות בינינו שנים סחוטות,

מילים שלא נאמרו, מילים שנאמרו,

הילדים שלנו החיים והמתים,

האיש והאישה שהיינו, האיש והאישה שאנחנו עכשיו.

אנחנו מהלכים בין הטיפות,

הדמעות שבכיתי, הדמעות שלא בכית,

מתמלאת לה כוס חצי ריקה, חצי מלאה, או שאין כוס בכלל.

ואולי אני תולה כאן כביסה לבד,

אולי רק דמיינתי אותך.

האין יהפוך ליש

.

את מסתכלת על המקלון

והוא מביא בשורה רעה

כן, גם החודש, התשובה היא לא

ולא בפעם הראשונה.

עוד תראי, האין יהפוך ליש

עוד תראי, האין יהפוך ליש.

.

החלונית עם קו אחד

ואת נזכרת בשניהם

חלום חדש, לא במקומם

שוב חלום שמתנפץ.

עוד תראי, האין יהפוך ליש

עוד תראי, האין יהפוך ליש.

בתי הבלתי מושגת

.

בבוקר,
פרפרי השינה ניתזים ממני
ואני רואה אותה
מעופפת איתם.
ביתי המדומיינת
קטנטנה ובלתי מושגת.

יום אחד אחבק תינוק

.

יום אחד אחבק תינוק
או תינוקת
או גם וגם ברבים.
באימוץ, באומנה, בחיבוק לשעה,
או נכדי הקטן, בנו של בני.

.

יום אחד אחבק שוב תינוק,
ולרגע יהיה הוא שלי.

שני קצרים על קטנה

.

1.

קטנה שלי,

620 גרם, טהורה.

עוד לפני שנולדת

ידעתי

שההיריון הזה

יימשך לאורך כל חיי.

יד מתוך הנהר (לחן: רועי צמח, שירה: נועה הר-פז)

.

זוכרת איך נפגשנו

במרחב עצום כחול

הפייסבוק עמד בינינו

המוני מלא-פנים וגדול

כן, את היית שם קודם

ידעת מה מתחולל אצלי

עברת את כל הצרות שלי

ניחשת – מה יהיה איתי.

.

באוקיינוס מדומה

של מילים ותמונות

הושטת יד מתוך הנהר

איפשרת לדמעות פשוט להיות.

אמא יוצאת עם עגלה לטיול

.

אמא יוצאת עם עגלה לטיול,

ובעגלה – חלום.

היא מלטפת את החלום,

והוא צעיר כל כך,

עדיין לא מחזיר לה חיוך.

בבוקר, היא מטיילת כמעט לבדה.

רק היא, והחלום.

.

אמא צועדת ברחובות

שבהם היא עוברת כל יום.

אנשים מברכים אותה לשלום.

מנחת מסוקים (מילים: שרון בריין ודן תורן)

אחרי שבועיים במעצר מיטה,

השמירה לא הצליחה, לידה שקטה,

חיבקת, אצלי הלב מתרוצץ,

מה יהיה, מה נגיד לילדים.

.

יוצאים מרמב”ם, בחוץ החיים

השמש טובה, והים נוצץ,

מנחת מסוקים קורא לי לעוף –

על גופתי המתה אחזור לעבודה.

.

יוצאת לחופשת לידה

והידיים שלי ריקות

יוצאת לחופשת לידה

לוקחת ת’זמן – לנשום.