תולדות המוסיקה ימי הביניים

בחוברת זו נסכם מידע על המוסקה של ימי הביניים.

לערוך כרשימה ביבליוגרפית 

לצורך סיכום הנושא נלקחו המקורות הבאים :

מהספר “תולדות המוזיקה מימיה”ב עד המאה העשרים” , מט”ח ,2012.

“מוסיקה בימי הביניים” – ויקיפדיה.

תולדות המוסיקה – עידו אבראביה

a history of western music  , Grout

מוסיקה דתית בימי הביניים המוקדמים 

המוזיקה המוקדמת ביותר בהיסטוריה של העולם המערבי שנכתבה בתווים הייתה מוזיקה דתית נוצרית. בתקופה זו החלו שני תהליכים מרכזיים:
השימוש בכתב תווים והתחלות המוזיקה הרב-קולית. בסופם של תהליכים אלה, לאחר מאות שנים, התרבות המוזיקלית במערב עברה ממסורת שבע”פ לתרבות מתועדת בכתב.

המזמור הגרגוריאני 

המזמורים הגרגוריאניים הם מזמורים שהושרו ע”י נזירים בכנסיות בטקסים דתיים ( ליתורגיים). המזמורים מיוחסים לאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור הכנסייה הנוצרית ברומא בשנים 590-604 ונקראים על שמו. ע”פ האגדה הנוצרית קיבל גרגוריאוס את המזמורים בהשראה אך למעשה יודעים כיום כי רוב המזמורים נאספו רק במאה השמינית ברחבי האימפריה של קרל הגדול, בכדי ליצור שליטה ואחידות של השלטון גם בתחום הדתי.

מרכיבי המזמור הגרגוריאני  :

מונופוני (חד-קולי)
מושר ללא ליווי של כלי נגינה (א-קפלה)
מתנהל בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (ללא כרומטיקה)
בעל היקף מלודי מצומצם שאינו עולה על אוקטבה
מבוצע ללא משקל ומקצב, כאשר לכל התווים אורך שווה למעט התו האחרון בסוף המשפט או בסוף היצירה, שהוא בדרך כלל מוארך.

מאופיין בהיעדר תחושה ברורה של פעמה ובאופי “מרחף”
מושר לסירוגין על ידי סולן ומקהלה באוניסון ( אוני=אחיד סון= צליל, כלומר באותו הצליל)
מבוצע במהלך טקסים כנסייתיים
בעל טקסט דתי בשפה הלטינית (השפה הרשמית של הכנסייה הקתולית עד למאה ה-20)

אורגנום