משוררות כותבות אהבה

אין ספק שמשוררים מבטאים את רוח התקופה והם גם יוצרים אותה.

מילים משפיעות עלינו. מילים שאנו שומעים, מילים שקראנו, קוראים או שרים.

אחד התחומים הכי מדוברים מאז ומעולם בשירה – היא האהבה.

רבות נכתב אודותיה, בעיקר על-ידי משוררים גברים והנשים קראו והפנימו מה נדרש מהן ועל מה יאהבו אותן, ועל-פי זה נהגו. בדרך כלל…

וכך אלכסנד פן בשירו “וידוי”

בעניינו המר, בעבור אותך זעם

גם למוות אתה קיללתני לא פעם

וכתפי הקרות רעדו משמחה

כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים

שיובילו אותך בגללי בנחושתיים

וגם אז לבבי לא יסור מעמך .

ונתן אלתרמן – מתוך השיר “אם תלכי אחרי”:

הוא אמר אם תלכי אחרי

לא קטיפה תלבשי ולא משי,

וירבו המרורים עד בלי כוח אולי.

אז אמרה היא לאט כוח יש לי.

אם צריך, אתהלך בסחבות

שיהיו כקטיפה הרכה.

אם תאמר לי, אשטוף רצפות

ואהיה בעיני כמלכה.

מאז שנשים מתבטאות יותר בכתב הן גם מסבירות את האהבה כפי שהן רוצות אותה. הן כותבות על הקשר שבאהבה, על ההדדיות, על הביחד הפגום לעתים, על הכמיהה והרצון להיות מובנות ונראות בקשר הזה של האהבה.

על זוגיות מחברת שרואה זה את זו.

משיריהן של:

ויסלבה שימברוסקה

שולמית ספיר-נבו

יפעת גדות

תמר רבנו

לאה צבי דובז’ינסקי

ורדה אליעזר

אטי דביר

רבקה פישביין עמנואל

האם האהבה מאושרת?

קטע מתוך שירה של ויסלבה שימברוסקה:

תרגום: רפי ויכרט

איך כותבים אהבה? משוררת האהבה שולמית ספיר-נבו כותבת:

לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי

שֶׁאֵין מַסְפִּיק אוֹתִיּוֹת

לַמִּלָּה אָהֲבָה

זוּ שֶׁיֵּשׁ לָה פָּנִים רַבּוֹת

זוּ שֶׁמִּתְרַחֶקֶת

מִתְקָרֶבֶת

רוֹדֶפֶת

חוֹמֶקֶת

זוּ שֶׁבּוֹכָה אוֹ מִתְרַפֶּקֶת

חַסְרַת מְנוּחָה כָּל הַזְּמָן

זוּ שֶׁנּוֹשֶׁרֶת עָפָה

פּוֹרַחַת אוֹ מַכְאִיבָה

זוּ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי

זוּ שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת

מִמְּךָ

מהי האהבה? שולמית ספיר-נבו

חֻבּ אֵיה / הָאַהֲבָה מַהִי

פַּעַם אוּם כֻּלְתוּם הָיְתָה שָׁרָה

עַד שֶׁהָיִיתָ רוֹאֶה

אֶת פְּעִימוֹת

הַלֵּב

וְהַדְּמָעוֹת

הָיוּ מְצִיפוֹת אֶת הַגּוּף

הָאַהֲבָה מַהִי

זוֹ שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עָלֶיהָ,

זוֹ שֶׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ-

מִדְבָּר שֶׁל כְּאֵב

וּרְסִיסֵי אֹשֶׁר

חוֹמְקִים.

היכן הוא האיש / יפעת גדות

הֵיכָן הוּא הָאִישׁ

שֶׁיָּבוֹא לִצֹּק בִּי אַהֲבָה

בַּחֲלָלִים שֶׁהִשְׁאַרְתִּי רֵיקִים?

הֵיכָן הוּא הָאִישׁ שֶיְּעַרְסֵל אוֹתִי

בִּמְחוֹזוֹת הַגַּעְגּוּעַ?

הֵיכָן הוּא הָאִישׁ

שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ בְּדִידוּת

בְּלִי שׁוּם רֵיחַ שֶׁל פַּחַד,

שֶׁיָּבוֹא לִרְגָעִים,

וְיֵלֵךְ

וְיָשׁוּב?

מכתוב / יפעת גדות

מִי הוּא שֶׁדָּאַג לִטְווֹת חוּטֵי נְשָׁמָה

בַּאֲרִיג חַיַּי הַפָּרוּם

וְהֵבִיא לִי מִמֶּרְחָק

שֶׁל שָׁנִים

אֶת הָאִישׁ

הַנֶּעְדָּר בַּקָּהָל

שֶׁסֻּתַּת בְּיָד יוֹדַעַת

עַל אֶבֶן לִבִּי?

או אני או אתה/ תמר רבנו

מֵאָז שֶאָמַרְתָּ לִי

לִסְגוֹר אֶת הַחַלוֹן

שֶפָּתַחְתִּי כְּדֵי לא לְהֵחַנֵק

הֵבנְתִּי

אֶת כָּל הַמִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם

כֻּלָּן.

זֶה הָיָה עִנְיָן

שֶל חַיִים וּמָוֶת

אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה.

וְשָאַלְתִּי אֶת עַצְמִי

אֵיך לא רָאִיתִי אֶת זֶה קוֹדֶם?

כִּי זֶה לא אֲנַחְנוּ

זֶה אוֹ אִנִי אוֹ אַתָּה.

לאה צבי דובז’ינסקי

..

סוֹקֶרֶת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ הָאֲרֻכּוֹת כַּאֲשֶׁר אַתָּה

מְחַתֵּךְ בַּעֲדִינוּת יְרָקוֹת לְסָלָט,

הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לִמְּדוּ אוֹתִי אַהֲבָה

בַּעֲדִינוּת אֵין קֵץ

הָאֶצְבָּעוֹת אֲשֶׁר מָחוּ  דִּמְעוֹתַי וְהֶחֱלִיקוֹ צָרוֹתַי

הָעוֹר זוֹכֵר, תָּמִיד,

גַּם כְּשֶׁהָרֹאשׁ כְּבָר לֹא.

כל שעליכם לעשות – הוא רק להביט בעינים ואולי תוכלו לראות:

וכך כותבת המשוררת לאה צבי (דובז’ינסקי):

“הַבֵּט ּבְּעֵינַי,

חֲצֵה הַרְרֵי חֹשֶך,

ובְרֶגַע אֶחָד קָסּום,

אּוּלַי יִתְּגַלֶה

אֲגַם”.

סִפּוּרִים לִילָדִים / ורדה אליעזר

“אֵיךְ לֹא זָכַרְתִּי

שֶׁגַּם הַזְּאֵב חִיֵּךְ אֶל כַּפָּהּ אֲדֻמָּה

מְפַתֶּה בְּקוֹלוֹ הַמַּרְגִּיעַ

שֶׁגַּם הַמְּכַשֵּׁפָה הִרְעִיפָה שֶׁפַע

מַחְמָאוֹת בְּטֶרֶם הַגִּישָׁה תַּפּוּחַ אָדֹם

אֵיךְ לֹא זָכַרְתִּי

מוּל קוֹלֵךְ הַמְּתַעְתֵּעַ

שֶׁלְּעֵתִים עוֹשֵׂי כְּשָׁפִים וּזְאֵבִים

עוֹטִים מַרְאוֹת אֱנוֹשׁ 

         מתוך הספר “תגיד לי עוד”, הוצאת “עמדה” 2021

על הריחוק בקשר כתבה אטי (אטל) דביר:

אדווה

כמו אדווה על פני המים

כמו ציפור ללא כנפיים

כמו יונה פצועה

כמו גשר אל הכוכבים

אתה שם, אני פה

כתם / רבקה פישביין עמנואל

אַתָּה שׁוּב נֶעֱלַם

לֹא כִּי הָלַכְתָּ

לֹא כִּי רָצִיתָ לָלֶכֶת

כִּי דָּהִיתָ

כִּי הָיִיתָ לַכֶּתֶם

עַל רִצְפַּת הָעֲרִיכָה שֶׁל חַיֵּי

מתוך הספר “ואז הייתי שמים” הוצאת “צבעונים”, 2021

ציפורה בראבי/ חיבורים

אֲנִי מַבִּיטָה בְּךָ וְרוֹאָה
אֵיךְ הַקְּמָטִים שֶׁנֶּחְרְצוּ בְּפָנֶיךָ
בְּפָנַיי
הֵם בֵּינֵינוּ שְׁבִילִים שֶׁמְּחַבְּרִים

ציפורה בראבי / מתנות שאהבתי

תַּנִּיחַ עַל שֻׁלְחָנִי אֶת הַדְּבָרִים הַנֶּהֱדָרִים הָאֵלֶּה
זֵר גיבסניות לְבָנוֹת
שׁוֹקוֹלָד בְּקֻפְסָה מְהֻדֶּרֶת
עֲנַק הַפְּנִינִים הַוְּרֻדּוֹת,
וּמִלִּים טוֹבוֹת